אשכול off topic

כולם מנסים, לאף אחד זה לא הולך ולא יכול ללכת כי כל אחד הוא ייחודי מעצם טבעו.
האידיאולוגיה שלך היא בדיוק מה שהתרבות מנסה להחדיר לאנשים לראש, "משהו להתגאות בו", לא קשה להבין למה היא עושה את זה.
אבל אם כבר מדברים על להיות ייחודי, לחיות את החיים ללא תלות במטרה עתידית, אלא להיות שלם עם כל רגע ורגע, זה באמת יוצא דופן.

 

זה באמת דומה למה שאלן וואטס אמר בהרצאה שלו, שחשבנו שלחיים יש מטרה, יעד כלשהו, כשבפועל החיים הם ריקוד, והמטרה היא שאין מטרה
פעם באמת חשבתי שהמשמעות בחיים היא להגשים כמה שיותר חלומות, לרדוף אחרי המטרות וכו'...
עכשיו אני לא יודע

 

אני טוען, וידידי צחי יחלוק עליי בעוד מספר שעות, שהמטרה היחידה המשותפת לכל בני האדם בעולם, מנזיר בודהיסטי ועד מיליארדר נהנתן החי ביאכטה פרטית, היא להיות מאושר. גם מי שטוען שאין תכלית כזו, בסתר ליבו מחפש את האושר. עדיין לא נתקלתי באדם שמחפש את הסבל ואני בספק אם יש אחד כזה (גם מזוכיסטים מחפשים סבל כי זה מקנה להם אושר).

בפעם הבאה שתראה חרדי מניח תפילין או חילוני שעושה על האש בחוף הים בשבת- תדע שלשניהם מטרה משותפת, והיא להיות מאושר.

תשאל את עצמך- מה עושה אותך מאושר? שם טמונה התכלית לחייך... בהצלחה

 

אני מסכים שכל פעולה שלנו נוטה תמיד לכיוון הנעים, לתועלת שלנו, גם אם זה לא לאושר אלא לכל פעולה בעלת יתרון.

ברגע שהגדרתי את האושר כמטרה - באופן אוטומטי הפכתי אותו לדבר בלתי מושג.
החוויה היחידה שניתן לחוות היא ברגע הנוכחי, העבר והעתיד הם רעיונות ולא יותר מזה. גם כשהמחר "מגיע", זה עדיין עכשיו.

ברגע שיש לי מטרה להשיג אושר בעתיד, זה אומר שהוא לא קיים עכשיו, ואם הוא לא קיים עכשיו אז לעולם הוא לא יתקיים. זו תהיה רדיפה נצחית אחר מושג אמורפי.

כמו כן, הקיום מושתת על ניגודיות, זה מה שמאפשר לעולם להתקיים.
לא ארחיב על זה עכשיו, אבל בגדול, אם אשלול את ה"רע" ותמיד אפנה לכיוון ה"טוב", זה כמו שאלך תמיד רק ימינה - אני מסתובב במעגלים.

הרעיונות ההדוניסטים האלה אגב אפשרו את היווצרותה של הדת מה שהוביל לניסיונות ההרסניים של טיהור העולם מרע.

 

הרגשתי צורך לציין שאהבתי תהודעה שלך

 

תודה חבר

 

שמעתי סיפור על פסיכולוג ריצ'ארד אלפרט שיצא פעם למסע במזרח כדי למצוא ביאור על האסיד מאנשים ''קדושים'' והפסיכולוג מספר שקיבל תגובות יוצאות דופן מאותם אנשים על האסיד כמו ''זה חומר טוב אבל מדיטציה יותר'' או שהיה אחד שאמר שזה סתם עושה כאבי ראש, אבל היה פקיר אחד זקן וכחוש שתגובתו הייתה הכי הזויה, כשאלפרט ראה אותו הוא רצה להביא לו 60-70 מיקרוגרמים בגלל היותו קשיש כחוש אבל הזקן התעקש שיקבל את המנה הרגילה (אלפרט השתמש ב200 לכל השאר) ובסוף אחרי שאלפרט הביא לו את המנה בחוסר רצון הזקן המשיך לבקש עוד ועוד עד שהגיע למנה של 912 מיקרוגרמים! ולאחר שהזקן בלע את המנה ההגונה הוא פשוט המשיך להיות חד ומפוקס כמו שהיה עד לפני שלקח את המנה וככה המשיך למשך כל היום בלי תגובה יוצאת דופן או תגובה בכלל חוץ מזה שמדי פעם הוא נתן לאלפרט איזה ''קריצה שובבה'' זה בכלל לא השפיע עליו אז עכשיו אני שואל אם יש סיכוי שההשפעה של אסיד ובכלל של כל הסמים הם אפקט הפלאצ'בו?

 

לא.
אם הקשיש הזה היה לוקח 912 מיקרו הוא היה מתפחלץ והופך לדרקון קרח

 

גם לי זה היה נשמע מוזר אבל הטענה הזו כתובה ביומן של אותו אלפרט וגם אם זה ספציפית לא קרה השאלה שלי עדיין עומדת כי לפי התגובות של יתר הפקירים זה נראה שכביכול ההשפעה של הסם על הגוף ניתנת לשליטה עצמית, אפקט הפלאצבו (שמבחינתם כל תוסף מעורר תודעה חיצוני הוא סתם חארטה לעומת עבודה פנימית(מדיטציה)) ולכן זה לא השפיעה עליהם

 

זה לא פלצבו.
רואים דברים חדשים,שומעים דברים חדשים,הכל משתנה.זה לא משהו שהמוח שלנו מסוגל להמציא בכוחות עצמו.זה משהו חיצוני .

 

אז איך אפשר להסביר את הנזירים האלה וגם את זה שצריך להגדיל את המינון עם הזמן, המוח מתרגל לזה

 

לא צריך להגדיל את המינון עם הזמן והמוח לא מתרגל לזה.
הכל תלוי בחומר ובתדירות הצריכה.אם תקח אסיד כל יום אז ברור שלא תיהיה לו השפעה,אבל אם תצרוך את החומר הנכון פעם בחודש,אתה כל פעם תקבל חוויה מאד מאד עוצמתית.