ה-LSD האמיתי נכחד לפני 15 שנים; אז מה אתם בולעים בעצם?

חברים יקרים, אנא קראו והפנימו לפני שאתם מכניסים לגוף את החומרים שמסתובבים היום!

זוכרים את הטריפ המטורף שנפתח לכם במסיבה בקיץ אחרי שלעסתם את הקרטון המריר ההוא שהביא לכם איזה חבר? והחוויה הפסיכדלית המשוגעת ההיא ביער אחרי הטיפה הנדירה שהחברה הביאה מאיפשהו? אז מה אם היו אומרים לכם שזה בכלל לא היה LSD… עדיין הייתם קונים?

אם צרכתם “LSD” בעשור האחרון, רוב הסיכויים שמדובר היה בחומר אחר בכלל, או אם שפר מזלכם אולי נפלתם על LSD אמיתי אבל בגירסתו המודרנית המיוצרת לפי נוסחה ומרכיבים שונים מה-LSD המקורי.

החומר הפסיכדלי המוכר LSD (“אסיד”) התגלה לראשונה בשנת 1938 על ידי ד”ר אלברט הופמן והצליח לחולל מהפכות ולעצב תרבות שלמה לאורך כמה עשורים. הוא ירד למחתרת בשלהי שנות השמונים, עשה קאמבק בשנות התשעים המוקדמות ושוב ירד למחתרת בתחילת המילניום הנוכחי לאחר פשיטה של רשויות האכיפה על המעבדה של “ויליאם לאונרד פיקארד”, האיש שהיה אחראי על הייצור של כ-90% מה-LSD האמיתי בעולם באותה התקופה. מה-DEA נמסר אז כי מיד לאחר התפיסה הורגשה ירידה של 90% בזמינות הסם ברחבי העולם.

היום רבים משוכנעים כי הם צורכים לכאורה את אותה המולקולה אותה גילה הופמן במאה הקודמת. מה שהם לא יודעים זה ש-LSD בצורתו המקורית לא קיים כבר למעלה מ-15 שנים והסם אותו הם צורכים הוא בן משפחה במקרה הטוב ו/או כימיקלים מחקריים אחרים באיכות ירודה במקרה הרע.
LSD: עובדות ומיתוסים

אז איך קורה שאוכלוסייה שלמה של צרכני LSD לא מודעת למה שהיא מכניסה לפה? לא, אל תאשימו ישר את הדילר, הוא בטוח שהוא מוכר לכם LSD אמיתי, כי זה בדיוק מה שהמקור שלו מכר לו, שהדבר היחיד שמעניין אותו הוא כמובן למכור כמה שיותר. כל עוד אף אחד לא מתלונן שמכרו לו מוצר מזוייף, כולם מרוצים.

האמת היא ש-LSD עצמו אינו חומר מורכב לייצור, אך הוא כן דורש מיומנות מיוחדת, ציוד מעבדה שעולה המון כסף וגישה לחומר בשם “ארגוטמין” (Ergotamine) – בצורתו הטהורה ביותר.

על מנת להגיע לאותה תוצאה אליה הגיע הופמן, המרכיב העיקרי בתהליך הייצור (ארגוטמין) מוכרח להיות כמה שיותר “טהור” (High Purity) וניתן להשיג אותו רק דרך חברות תרופות באופן חוקי. ארגוטמין מפוקח על ידי ה-DEA ולא ניתן להזמין אותו ללא אישור מיוחד.

מגבלה זו אילצה את היצרנים לחפש מקורות חלופיים לארגוטמין וכך תעשייה שלמה החלה לרכוש מרכיבים שונים מיצרנים פיראטיים בסין. החומרים שמגיעים מסין רחוקים מלהיות טהורים, מה שמשבש את כל תהליך הייצור של המוצר ומשיג תוצאה סופית שונה לחלוטין.

“אני חושב שהבעיה של הכימאים המחתרתיים המייצרים LSD חשאי היא מחסור ב’ארגוט’, שבלעדיו הסינתזה של d-LSD-25 היא בלתי אפשרית,” כתב ברוס אייזנר (Bruce Eisner), פסיכולוג וסופר חתרני מארה”ב שהלך לעולמו לפני שלוש שנים כשהוא בן 65.

במאמר מפורט מתאר אייזנר כי “עד 1965 היה ניתן לרכוש אספקת ארגוט בקלות משלוש או ארבע חברות כימיקלים אירופאיות, אבל לחץ מצד וושינגטון שם לזה קץ – ודאי בתקווה שזה יביא לסופו של ייצור ה-LSD המחתרתי. הרבה מהחומר שנמכר כ’LSD טהור’ הוא בעצם מתאמפטמין או תרכובת ארגוטמין מופשטת על ידי הכימיה המולקולרית המודרנית.”

“במובן אחד הרשויות הפדרליות צדקו,” הוסיף. “המחתרת הפסיקה לייצר d-LSD-25 ובמקומו הם גילו חומר סינטטי לגמרי שדומה ל-d-LSD-25. כמובן שהחומר החדש ‘עבד’, במובן שכל כימיקל משנה-תודעה ‘עובד’, אבל נראה שהוא לא יצר בקרב המשתמשים התרוממות רוח או לב בולטת במיוחד.”
ההבדל בין LSD מקורי לחיקוי הנפוץ

לתאר את חווית ה-LSD במילים זה קשה עד בלתי אפשרי גם ככה, אז בודאי לנסות ולתאר את ההבדלים בין ה-LSD המקורי לזה הסינטטי או לחיקויים אחרים, לא פחות קשה.

יחד עם זאת, לפחות על פי הערכות של אלו שהתנסו בשני הסוגים, ניתן לשייך ל-LSD המקורי יתרונות מגוונים ביניהם:

טריפ ארוך יותר מכמות מיקרוגרם נמוכה יותר.
השפעה על הראש בלבד ולא על הגוף.
חוסר טעם, לעומת המרירות של חיקויים נפוצים כמו nBOME
‘אפטר אפקט’ חיובי שנמשך זמן רב וללא תחושת ‘דאון’ בסוף החוויה.

האם LSD אמיתי עדיין קיים?

המבינים מספרים על מקור אחד בשוויץ שמייצר את ה-LSD המקורי, אך לא בשביל להרוויח מזה כסף. אותו מקור מייצר כמות קטנה אחת לשנתיים רק כדי “לשמר את המתכון המקורי”. חצי מהכמות עוברת ישר לארה”ב ומחולקת בין אלה שקרובים לצלחת. החצי השני נשאר בשוויץ. אין למקור הזה שום אינטרס שהחומר יעבור הלאה או להפוך אותו למסחרי, לכן זה נשאר מתחת לרדאר.

החומרים הנפוצים ביותר אותם נוהגים למכור בשוק כ-LSD בצורת נוזל (טיפות), קרטון או קריסטל, הם 1P-LSD, AL-LAD, ALD-52 וכמובן כל מה שמיוצר לפי פרוטוקולים מודרניים שלא על בסיס ארגוט. כולם חסרי טעם ובעלי אפקטים דומים, אך עם זאת משפיעים על רצפטורים שונים במוח.

אפילו ברשת האפלה, ה’דארקנט’ – ועל אף ההבטחות והסיפורים שתקבלו שם ממפיצים – כולם ימכרו לכם תחליפים. אין כמובן במסיבות ובודאי שאין LSD אמיתי ברחוב. או כמו שברוס אייזנר כותב בסוף מאמרו:

“התנועה הפסיכדלית, שנמצאת בתרדמת כבר עשר שנים, תישאר רדומה עד שאנשים יוכלו להשיג LSD ברמת חוזק וטוהר ידועה. עד אז, אם אתה משתמש LSD, רוב הסיכויים שלא לקחת LSD אמיתי.”

כל הנתונים הללו מצביעים על כך שה-LSD בצורתו המקורית נכחד מהעולם וכל עוד הארגוטמין ישאר בלתי נגיש וחומרים אחרים ימשיכו להציף את השוק במחירים מגוחכים, הילד הבעייתי של הופמן ישאר קבור במצולות.