ריפוי ב MDMA

לפני כמה שנים כשהייתי במצב של פוסט טראומה, שקלתי לראשונה טיפול ב MDMA בניסוי שנערך בארץ. הטיפול מבוצע על ידי פסיכולוגים קליניים. זה לא יצא לפועל.
בכל אופן את המסע הבא ערכתי עם א, שערכתי איתו מסע איווסקה קודם ותיארתי זאת בפוסט קודם בפורום זה.
זה היה לפני שבועיים וחצי.

אני חשתי שאני חושב על העבר שלי, ספציפי הילדות בצורה שלילית. כמו כן סבלתי מאובססיה לגבי תכונה פיזית מסוימת שהפריעה לי וגרמה לחרדות ובושה במצבים יומיומיים שונים.

לקחתי MDMA כבר פעם קודם עם חבר. הסיטואציה ההיא לא הייתה מושלמת לניהול שיחה אבל בכל זאת ניהלנו שיחה. הדבר המרשים ביותר היה שהבושה פחתה מאוד. על דברים שלא הייתי מסוגל לדבר עליהם , חשבתי בעצם מה יש לי להתבייש בזה, ויכולתי לדבר.

בלילה לפני המפגש התקשיתי לישון ממתח. פחדתי שאדבר על דברים מאוד שמאוד מביישים אותי ושאני לא מדבר עליהם.
נפגשנו בפארק. לקחנו מינון שחשבתי שעובד אבל עדין ולא מפוצץ.
התחלתי לדבר על דברים שמביכים אותי. להתחיל היה קצת קשה אבל אחר כך זרם יותר. הוא הקשיב ולא התערב הרבה. אני מניח שגם הכיר לי תודה על העבודה שעשיתי איתו קודם, ולכן פינה לי מקום ופחות דיבר בעצמו. תיארתי אפיזודות שנתקעו אצלי בצורה שלילית מהילדות. תיארתי חרדות במצבים יומיומיים ואת החשיבה השלילית. מעבר לפרוט והתיאור הספציפי היה חשוב לדעתי הוא תאור הרגשות עצמם. רגשות של חרדה, בושה, עלבון ותסכול. אחד הדברים שתסכלו אותי למשל היה שסך הכל החיים שלי לא היו אובייקטיבית טראומטיים במיוחד אבל בכל זאת נחוו בעיני כטראומטיים ולא הצלחתי להשתחרר מהשליליות. מידי פעם בכל זאת שקלתי אם להגיד דברים מסוימים בגלל מבוכה. אבל הרגשתי לחץ בחזה ואני מניח שגם הידיעה שאלה דברים ששמרתי שנים וקשה לי לשמור אותם עוד, ושאני אצטער אם לא אדבר.
לא חושב שתיארתי את הדברים בצורה מסודרת שאדם היה מסוגל להבין את סדר האירועים למשל, אבל כן את האנרגיה הרגשית.
עיקר הריפוי היה בהקשבה הלא שיפוטית. אבל שמתי לב שגם הייתי במצב שתכנים חיוביים נכנסים בקלות. למשל הרגשתי תחושת כישלון של הצלחתי להתגבר על השליליות. הוא חשב שאני יכול להיות גאה בעצמי על מה שעברתי ועל הנחישות. המסר הזה נכנס עמוקות.
הוא גם העיר שאני יכול להסתכל על הדברים מהילדות כאדם בוגר עכשיו ולא מנקודת מבט של הילד.
שמתי לב איך התנהגות של ההורים שלי או חברים למשל קשורה לאיך שהם גדלו ולקבל פרספקטיבה ולחמול .
שמתי לב גם שקל להבין את הרגשות של האדם השני במצב זה.
הוא למשל לא דיבר הרבה אבל פעם אחת דיבר על אדם מסוים בחייו. שיקפתי לו שהוא מרגיש בושה באדם זה וכן כעס כלפיו. היה נראה שהוא התקשה להרשות לעצמו להרגיש או להודות ברגשות אלה, אבל כן הרגיש שבסדר לחוש עצב עליו.
זה ארך 3-4 שעות שרוב הזמן דיברתי וגם אחר כך הוספנו לדבר.
מעניין שלמרות שתיארתי רגשות קשים הרגשתי שליו ונינוח לרוב כשדיברתי. זה היה אפילו נעים בצורה קצת משונה לדבר על הרגשות הקשים ולשחרר אותם.
הוא תאר את ההערכה והאהבה שלו כלפי אבל התקשיתי להרגיש את האהבה שלו כלפי.
הוא אמר שיש לי הרבה אהבה ונתינה וגם את זה התקשיתי להרגיש.
אמרתי שאני תמיד מרגיש שחסר לי משהו ומרגיש אי שקט כי מתקשה לספוג את האהבה שנותנים לי.

חשוב לי להדגיש שהריפוי לא היה מיידי. במשך הימים הבאים הרגשתי שכאב\ עלבון שהיה תקוע שנים משתחרר.
הרגשתי הקלה.
הרגשתי לא יציב בוכה לפעמים שמח לפעמים.
הבנתי את החשיבות של הקרקוע בזמן זה. להתחבר לגוף, הליכות מוזיקה וכולי למצוא יציבות.
חרדות שדיברתי עליהן פחתו מאוד. למשל חרדה להיפגש עם אנשים מסוימים יומיומיים שקשורה לתכונה הפיזית. גם מהחרדה שנשארה יכולתי לקחת צעד אחורה להשאיר אותה במקומה, ולעבור לנושאים אחרים.
הרגשתי שגם אם אני מתבייש בדברים מסוימים אין לי במה להתבייש.
עיקר הריפוי אני חושב הוא שחרור רגש תקוע. לכן כל החרדות והשליליות הקשורים במצבים יומיומיים והזיכרונות גם אם לא דיברתי עליהם ספציפית נרפאו גם.
התחלתי לחשוב על אירועים חיוביים מהילדות ומהעבר שלא יכולתי לחשוב קודם. גם דברים שנחוו כשליליים כבר לא היה להם אותו צבע מדוכדך ותקוע. יותר נראו כמאורעות שיכולים לעבור בחיים של ילד.
כשאני נתקל במקרים שנחווים בעיני לא הוגנים אני נעלב. בניגוד לקודם שהתקשיתי להרגיש את העלבון.
מרגיש בחדות את העלבון עד שהוא עובר.
גם מסוגל עכשיו להקשיב לאנשים שחשים עלבון. אם זה עלבון ממני או מאחרים, להבין אותם ולתת להם להתבטא. זה מאוד מרפא. ביניהם למשל הילדים שלי. בניגוד לקודם שהייתי מרגיש אי נחת, מתח ומעביר נושא או שופט.
מרגיש שמבין יותר את ההורים שלי למשל ומקבל אותם ויותר סבלני. חושב עליהם יותר כאנשים ולא רק כהורים.
גם התקשורת שלי עם עצמי יותר סבלנית מבינה אוהבת ומקבלת.
בפעם הקודמת שלקחתי MDMA הבנתי שתמיד הייתי אהוב, גם כשלא הרגשתי זאת.
מה שהפתיע אותי היה שהפעם הרגשתי שכולם אהובים. התחלתי להרגיש חיבה כלפי אנשים ושנעים לי להיות בחברת אנשים.
לגבי א. אני מניח שהוא גם נרפא מהמעט שהוא סיפר. כמו כן הוא חווה את הרגשות דרכי מה שסייע בלהרגיש ולפתוח מחסומים רגשיים. וכן לראות שכולם חווים אותו דבר בדרך שלהם. גם הדברים החיוביים והעידוד שאמר לי נקלטו גם אצלו.

 

כיף ומעודד לקרוא. הפוטנציאל של החומרים האלה עצום ויש עליהם כתם שחור ולא מוצדק בגלל אנשים מאובנים וממסד מיושן. אבל עוד ועוד מחקרים מתחילים לקרות. המגמה משתנה לאט לאט.

 

איזה מינון לקחת? אני מניח שלא עישנת?

 

לקחנו את הגבישים בכוס מים.
לגבי מינון לא יודע אם יש משמעות להגיד. החומר לא היה איכותי כי זה מה שמסתובב בארץ, לכן החוזק משתנה מבאטצ' לבאטצ'.
זה היה 200 מג'. אם כי אף פעם לא ניסיתי משהו איכותי, לפי העוצמה ותיאורים שקראתי, אני מעריך שזה היה שקול ל 80-100 מ"ג של החומר הסטנדרטי שמשתמשים בניסוי של MAPS. (הם נותנים 115 מינון ראשוני ועוד 65 בהמשך לחיזוק)
אצלי עבר יחסית בסדר. החבר שלי הרגיש רע כמה ימים אחר כך כולל כאבי ראש. מניח שחומר איכותי יותר היה גורם לפחות בעיות.