פסיכיאטר המליץ לי לא לעשן קנאביס כי יש לי רגישות

אהלן, מה העניינים ף:?

לא נגעתי בשום חומר אף פעם (למיטב דעתי) - חוץ מהמקרה הבא
הפעם היחידה בה הרגשתי השפעה כלשהי, הייתה שעשנתי קנאביס עם חברים טובים מהחטיבה (הם מעשנים קבוע, הכל סבבה איתם) זה היה מחוץ לסינימה סיטי ואת החוויה העברתי בתוך בית הקולנוע. אני אעביר את החוויה בשלבים קצרים:

1. הדלקנו, עשנו, אני ניסיתי לעשן כמות גדולה ולהחזיק בריאות כמה שיותר בגלל שפעמים קודמות שניסיתי לא חשתי בדבר
2. סיימנו, התחלנו ללכת לכיוון הסינימה,
3. רכשנו כרטיסים, ירדנו בדרגנוע לאולם שלנו ואז התחילה לי ההשפעה, עבר משהו כחצי שעה לכל היותר מהרגע בו עשנתי

מה חוויתי:

בהתחלה שוב תהיתי, למה אני לא מרגיש כלום? אבל לא התעקבתי על המחשבה הזאת
אני לא ממש זוכר איך זה התחיל, אבל בשלב מסוים מצאתי את עצמי עם דופק לב גבוה, ההרגשה של כאילו עומד לי להיות התקף לב, ובכללי המון חרדה ובהלה, יעני;"מה קורה לי מה קורה לי אעאעא". אלו היו גירויים שעוררו אצלי את התחושות הרעות האלו:

*אורות בוהקים, והיו מלא
*מקום מסוים (הקפיטריה, האורות היו בעיקר שם אבל ניסיתי לא להסתכל עליהם)
*בלבול, כאילו או לא בכאילו, את זה אני לא זוכר, המחשבות שלי לא היו מסודרות והמשפטים שלי היו מבולגנים

המנעות מהגירויים, טורטית טעימה ושמירה על קור רוח (לא להתייחס לפחד יותר מדי, להתמודד כמה שיותר וכולי) הפחיתו בתחושות הרעות

המצב אבל היה בעיקר מטריד, לא הפסקתי לחשוב על להרגע, ולא הפסקתי לחשוב על לחשוב.

4. חברים שלי דאגו לי, ליוו אותי למקום מחוץ לקולוע, קנו איתי טורטית, הסבירו לי שאני בלחץ מהחוויה, שתפו חוויות דומות וכולי, התחושות הרעות התמתנו בהדרגה ונכנסנו לסרט. במהלך הצפייה בסרט:

תחושת נינוחות, הייתי שמח שהלחץ עבר והצלחתי להשתלט עליו, והרגשתי שעברה לי כל ההשפעה,
אבל הייתי צריך לדאוג להרדים את התחושות הרעות מפעם כי הן פשוט התעוררו, עיקר הגירויים לתחושות הרעות
היו תהיות בנוגע למצב שלי עצמו, לא זוכר בדיוק מה תהיתי לעצמי, רק זוכר שהייתה תהייה, והיא הובילה לחרדה, וזה הוביל לאכזבה ששוב אני בחרדה ואז נאלצתי להזכיר לעצמי "שאוקי אני רואה סרט והכל בסדר"

5. סיימנו את הסרט, המשכנו בערב, עלינו לאוטו, הכל בסדר, אין לי תחושות רעות, מרגיש כאילו לא קרה כלום, הגענו למקום בילוי, מבלים, נהייתי ממש עייף, מדוכא, אדיש ומנותק, הצורה הכי טובה לתאר את ההרגשה זה שהרגשתי מרוקן.

6. חזרנו כל אחד לביתו, הלכתי לישון, קמתי בבוקר הכל בסדר, לא קרה כלום.

החלק הבא שהתרחש אני אעביר בצורה יותר פורקנית, כלומר אני אדווח יותר על הרגשות והמחשבות שלי איך הן היו באותה עת ומה אני חושב עליהן עכשיו.

7. ואז עבר חודש

אני עולה להסעה של העבודה שלי, מאוחר בלילה, סתם ממשיך לקרוא על סכיזופרניה (מתעניין בפסיכלוגיה, מחלות נפש, אישיות, כל מה שקשור לבן אדם והמוח שלו, תמיד קורא על זה)

נכנס לסרטון הדמיה של התקף פסיכוטי בטלפון:



אחרי הצחצוח שיניים, יש פעימה של אור, ורואים שידה עם מסרקים. זאת הנקודה בסרטון בו חזר עלי כל הלחץ מהחוויה בסינימה. דפק לי הלב, לא הבנתי מה קורה לי, המחשבות שלי התבלבלו, חרדה, בהלה, הודעת אזהרה שקראתי לפני הצפייה בסרטון שמידה ואני חש באי-נוחות מסוימת יש לפנות לרופא ולעצור את הסרטון עלתה לי לראש והנחתי שיש לי פלאשבק. כל הנסיעה הייתה מאוד מטרידה, הרגשתי שאני הוזה דברים, יותר נכון פחדתי שאני הוזה, אז בחנתי כל דבר אם אני לא הוזה.

8. הגענו לעבודה, נרגעתי, אמרתי לאדם טוב ואמין שאני עובד איתו שלא הרגשתי טוב בבית אז שישים עלי עין, ישאל אותי מה נשמע שיוצא לו.

9. הרגשתי טוב, יותר מהרגיל, שמחתי שהחוויה הרעה עברה, והייתי ממש אסיר תודה להכל, שמחתי שיש צבעים בעולם, שמחתי אפילו שיש לי את כל הבעיות הרגילות שלי, כי אם יש בעיות אני יודע מה לא בסדר ואני אפילו יכול להחליט על לפתור ועוד בסוף לפתור אותן - בשונה ממה שקרה לי בנסיעה.

מכאן אני כבר לא זוכר אם נכנסתי ללחץ עוד בעבודה.

10. אין לי שמץ איך הגעתי לזה, ומתי זה התחיל, חודש שלם אכלתי סרטים עם עצמי והייתי במצב הזה של בהלה, עם דפיקות לב בלתי פוסקות ומחשבות מתרוצצות. ניסיונות להרגיע את עצמי. קרוב לשלושים יום היה לי את ההתקף הזה בצורה רציפה יומיום, לא משנה איפה אני נמצא כל עוד אני ער. במהלך החודש הזה נשרט לי מוח בכל מיני תחומים, הרגשתי שאני משתגע לגמרי. פשוט אכלתי שריטות וחשבתי על דברים שגרמו לי להזדעזע עם עצמי, הרגשתי חסר אונים.
עיקר הסבל שלי באותו חודש נבע ממחשבת והתעמקויות בזה שיש לי סכיזופרניה או נתק מן המציאות, ומהמחשבות עצמן שהובילו לחששות שלי.

*הייתי בטוח שאני אלוהים, ובו זמנית פחדתי שאני בטוח שאני אלוהים
*הייתי בטוח שהעולם לא באמת קיים, ובו זמנית פחדתי שאני בטוח שהעולם לא קיים, והמציאות היא הדמייה
*הייתי בטוח שכל רגע תתרסק כל המציאות
*סוליפסיזם
*התערבלות של כל החושים שלי
*חוסר שליטה על המחשבות שלי והמוח שלי, כל הזמן הרגשתי שאני מאבד שליטה על מה שאני חושב, והמחשבות עולות לבד ונהיות לאט לאט לא ברורות.
*אובדן שיפוט של המציאות

עיקר הפחד בסוף היה שהתעוררה לי הפרעה נפשית, בה אני לאט אאבד שליטה על התודעה שלי, לא אבין מה אני חושב, לא אבין אם אני רואה מה שאני באמת רואה, שומע מה שאני באמת שומע.
ועל כל זה, חשבתי, ונלחצתי.

11.
כמובן נגשתי לפסיכיאטר, הסברתי לו את מה שאני מסביר כאן, הוא רשם לי סיפרלקס ופרפנאן, אמר לי לקחת חודש כדור אחד מכל אחד כל יום וזה יעבור. ובנוסף, הוא אמר לי שקנאביס זה לא מסוכן, אבל יש אנשים עם רגישות לחומרים שבו, ושלי יש רגישות אז כדאי שלא לגעת בו יותר.

12. התנגדתי לאחר יום, כי הרגשתי שאני עושה משהו רע לעצמי, קודם סרבתי לקחת את הפרפנאן, סה"כ, לקחת שבוע, ואז הפסקתי עם הסיפרלקס, אחרי שבוע וחצי-שבועיים.

13. ניסיתי להתמודד עם הכל לבד, אבל לרוב פשוט אכלתי סרטים עצמי וחפשתי באינטרנט עזרה. פגשתי בן אדם ששיתף אותי בחוויה דומה שעברה עלי ונתן לי עצות לאיך להתמודד, מה שהוא בעיקר עשה זה ריכז אותי למציאות. הכלי הכי חיוני שהוא נתן לי זה ארגון עצמי, הוא פשוט אמר לי להתחיל לרשום יומן, מה לעשות כל יום, לדאוג לדברים שלי, לסדר הכל, למיין, לנקות את החדר וכולי.

14. בסופו של דבר, בשילוב עם ייעוץ מהבן אדם, והתעמקות מתמשכת שלי, נחשפתי לבודהיזם וכתבים על בודהיזם, ודברם התחילו להסתדר בצורה שהיה לי נוח ונעים לקבל.

15. נגמר החודש, הסבל עבר. עם כל הייעוץ המעשי של הבן אדם, מה שהכי קרקע אותי זה הבנות שרכשתי ממחקר קטן על רוחניות, בהדגש על בודהיזם. בקיצור פשוט ירד לי האסימון שאני מתבגר, שאני אחרי צבא, שהמצב המשפחתי שלי באמת מסובך יותר, שאני בגיל שאני לא יודע מה לעשות עם עצמי, שאני לומד דברים חדשים על העולם, שאני למדתי לראות דברים אחרים, שדברים שחשבתי שפעם היו נכונים, הם לא נכונים כמו שחשבתי.
והדבר שהכי קרקע אותי, זאת ההבנה שאני לא אחזור להיות כמו פעם, שכל המחשבות שלי, וכל התפיסות שלי עכשיו, והן באמת גרמו ועדיין, אבל הרבה פחות, גורמות לי לפחדים, הן כאן והן נשארות, ואין שום דבר שאני יכול לעשות כנגד, ואין לי ברירה חוץ מקבל אותן כמו שהן ולחיות.

16. כמו שאמרתי, מאז אותו התקף של חודש, השתנו בי דברים, ואני כן מרגיש שמאז המחשבות שלי חרגו, או השתנו או התפתחו. אני מצליח לחיות עם זה, ואת האמת טוב לי, כאילו מה שרע לי זה דברים שהיו לי רעים עוד לפני, אבל עם הפחדים שנולדו בי למדתי להתמודד עד לקצה היכולות שלי לעתה. עדיין, אני בספק אם לא באמת יש לי הפרעה נפשית כלשהי, כי אני שם לב לחריגויות שיש לי משאר האנשים שאני מכיר, ואני שם לב לתגובות רגשיות שיש שהן קיצוניות, וזה מדאיג אותי. אבל אולי אני רק מדמיין שאני חריג.

17. מאז לא נגעתי, למיטב ידעתי בשום חומר הזייתי, ועבר משהו כמו שנה.


האם כדאי לי לעשן קנאביס? אני לא יודע מה לענות לעצמי, מסקרן אותי, אולי זה יעשה לי טוב
אולי באמת יש לי משהו, שאם אני אעשן אני בסוף אעיר אותו לחלוטין, ואולי זה טוב, אבל אולי זה רע
להקשיב לפסיכיאטר? לא יודע

למה אני רוצה לנסות שוב? סקרנות, והרגשת בטן שאני צריך לחוות את זה, כי יש איזה משהו שאמור להשבר.

תודה רבה, ולילה טוב

 

על תיגע בזה אתה לא יכול לדעת איך זה ישפיע עליך הפעם פעם אחת יצאת מזה ב"ה בפעם השניה אף אחד לא יכול להבטיח לך שתצא מזה לך תתחתן תקים בית ותתרכז במשפחה שלך עזוב את כל השטויות

 

מהניסיון שלי צריך לשלוט על המינון של החומר שאתה מכניס לגוף. לכן תמיד אני מגלגל לעצמי ושוקל לפני. כמה אני שם. אפשר להתחיל ממינון אפסי ממש ממש קצת ו לראות איך אתה מגיב. ובלי החבר שדוחף עוד ועוד..

 

בקשר לחוויה שהיתה לך ממש אחרי העישון, כנראה עישנת יותר מידי ונכנסת ללחץ מהעוצמה של הסטלה וזה הביא אותך לחרדה, לא חושב שאם היית מעשן כמות קטנה זה היה קורה לך.
אבל קרה לכולם ואני בטוח, מה שכן אני מצליח בדרך כלל להשתלט על סטלה שהיא ממש ממש חזקה ויודע להפוך אותה מסטלה "רעה" לסטלה הרבה יותר נעימה ואפילו סטלה מדהימה אחרי שאני אומר לעצמי סבבה אני מסטול ממש וזה עוד שניה מתחיל להיות רע, אבל זה מה שרציתי, רציתי להיות מסטול, בשביל זה עישנתי.

ואז אני פשוט זורם עם הסטלה למרות שהיא ממש קשוחה.

אני לא מנסה להתנגד לה או מנסה להלחם בה, פשוט מרפה למרות כמה שזה קשה, והיו פעמים שמסטלה ממש "רעה" שכבר התחלתי להכנס ללחץ כי היא היתה חזקה מידי, הצחלתי להפוך את זה למשהו ממש ממש מדהים.

אוקי אז עישנת והיה לך התקף חרדה, שלא עובר ביום אחד, גם אם כבר ירדה לך הסטלה ואתה מרגיש יותר טוב, עדין יהיה לך תחושה מוזרה כמה ימים וגם יכולה מידי פעם לחזור לך החרדה כמו שכבר ציינת.

אבל בגלל שחברינו המוח הוא מערכת נפלאה, הוא יכול לשכנע אותך בהרבה מאוד דברים וגם יכול לגרום לך לחוות אותם.


העובדה שאחרי חודש אתה עדין נכנס לאינטרנט וקורא שם על סכיזופרניה וכל מיני מחלות נפש אומר שהמוח שלך עוד לא נרגע ממה שעברת ואתה עדיין חושש ש"נשרטט" ומנסה דרך האינטרנט להבין אם באמת יש לך את אותם סימפטומים או משהו.

אבל גם רשמת שאתה תמיד עושה את זה ויכול להיות שעוד לפני שעישנת היית מתעניין בזה אז יכול להיות שגם מה שרשמתי הרגע לא ממש נכון.

אבל בוא נניח שזה לא נכון ואתה בכללי תמיד קורא באינטרנט על הדברים האלה כי זה מעניין אותך ואין קשר למה שעברת, אבל אני מנייח שעדיין זה זיכרון שיושב אצלך וכל פעם אתה נזכר במקרה שקרה לך.

אז נכנסת לסרטון שאמור לדמות התקף פסיכוטי, ואוטומטית הראש שלך מנסה לראות שם דברים שקשורים אליך בגלל החוויה שעברת.

עכשיו רשמת שאחרי הקטע שיש הבזק כזה של אור ורואים מסרקים על השולחן פתאום חזרו לך החרדות שהיו לך בסינמסיטי והתחלת להיות מבולבל ועוד כל מיני דברים.

כסיפרת על החוויה שהיתה לך בקולנוע אתה ציינת שהאורות שם היו ממש בוהקים.

עכשיו אתה נכנס לסרטון שאמור לדמות התקף פסיכטוטי, והמוח שלך כבר אוטומטית מקשר בין התקף פסיכוטי וחדרה ומה שהיה לך אז. והתת מודע שלך מתחיל לפעול כששם יושבת החוויה שעברת.

ואז אתה מתחיל לראות את הסירטון, ופתאום הבזק של אור.. וכנראה ההבזק הזה של ההאור, ועצם זה שהסרטון קשור להתקף פסיכוטי והמוח שלך כבר אוטומטית מקשר את הדברים.

פתאום קיבלת פלשבק כזה, בדיוק כמו שאתה שומע שיר ישן שהית שומע כשהית ילד ומלא זמן לא שמעת את השיר הזה, ופתאום בשניה אתה מקבל שוט של זכרונות מאותה תקופה.

אז בעצם ברגע שראית את ההבזק הזה של האור וכמו שאמרתי כבר בתת מודע שלך יושב הזיכרון הזה של מה שעברת.

פתאום הזיכרון הזה כבר לא רק בתת מודע אלה גם הוא רץ לך בראש, ואתה נכנס ללחץ, ואתה רואה את הסירטון הזה וישר המוח שלך מנסה למצוא דברים משותפים לך ולסרטון כי אתה מתחיל להכנס ללחץ ואומר ואו אולי באמת משהוא קרה לי בגלל החויה הזאת אולי באמת משהו השתנה בי ואיבדתי את השפיות או משהו.

ומאותו הרגע אתה לא נרגע מהמחשבות האלה והמוח שלך כבר מתחיל לשכנע אותך שמשהו לא בסדר, למרות שאתה אולי מנסה להתנגד לזה, עדין אתה כבר במצב של לחץ, שכבר הלץ מלחיץ אותך וזה ניהיה עוד יותר ועוד יותר גרוע.

כי אתה מתחיל לחיות עם זה יום יום וככל שהזמן עובר המוח שלך רק משכנע אותך יותר ויותר שמשהו ממש לא בסדר, וכמו שרשמת כבר ממש התחלת להתעמק במחשבות האלה שיש לך מחלה נפשית כלשהי.

ומה שבעצם קורה, זה שלא בהכרח יש לך איזושהי מחלה נפשית, אלה פשוט מרוב שאתה כבר בתוך הלחץ והפחדים ואתה יום יום חושב על זה שיש לך סכיזופרניה או משהו דומה אתה פשוט מתחיל להלחץ יותר ויותר וזה כבר יושב לך על התת מודע וזה משגע לך את המוח ואתה כבר מתחיל ממש להרגיש שבאמת יש לך מחלה נפשית כלשהי ובהתאם מתחיל לפתח מחשבות מוזרות או לא הגיוניות או לא יודע מה.

כמו שרשמתי המוח זאת מערכת מטורפת שיכולה לשכנע אותך בהמון דברים, זה ממש כמו שלילד נגיד כואבת הבטן, ואתה מביא לו על כפית קצת מים, נותן לו לשתות את זה, אבל אומר לו שזה תרופה.
ואחרי כמה דקות אם תשאל את הילד איך הוא מרגיש, גם אם עדיין תכאב לו הבטן, הוא יגיד שהיא כואבת כבר פחות, הרי הוא בטוח שהוא לקח תרופה ותרופה הרי מקלה על הכאב, והמוח של מתחיל לשכנע אותו שהכאב למרות שהוא לא נעלם, ויכול להיות שהכאב זה אותו כאב בדיוק שהיה לו קודם, שהכאב שהוא חווה עכשיו הוא יותר קצת מהכאב שהיה לו קודם.

ובקשר למה שרשמת שנחשפת לבודהיזם וכתבים על הבודהיזם והדברים התחילו להסתדר לך בצורה שהיה לך נוח לנעים לקבל אותם, זה מצוין.

וכל שאר ההבנות האלה שרשמת עליהן זה גם מצוין, כי היום אנשים חיים עם מוח ומחשבות מאוד מאוד מקובעות ובלי לשים לב מונעים מעצמם להרחיב את הידע הכללי על האנשים על העולם ועל הכל, מה שרק המוח שלך מסוגל ללמד אותך.

יש אנשים שאומרים שאחרי שהתסנו בסמים פסיכודלים המחשבות שלהם פתאום השתנו, פתאום תפיסת העולם שלהם השתנתה, יש כאלה טוענים שזה פשוט "ריסק" אותם ובנה אותם מחדש.
בנה אותם מחדש על פי איך שהמוח שלנו רוצה, לא על פי מה שלמדנו בבית הספר, לא על פי מה שלמדנו מהחברים, ולא על פי מה שלמדנו מכל הסובבים אותנו.

ותאמת בהתחלה מאוד לא הבנתי מה זה אומר, כאילו מה כבר יכול כלכך להשתנות לך בראש שאתה עוד לא יודע ופתאום להופיע מעצמו.

ויותר ויותר רציתי להבין מה זה אומר תשכח מכל מה שלימדו אותך ותלמד אתה את עצמך.
שזה בעצם המשפט שעלה לי לראש אחרי שכל פעם מישהו רשם שככה פתאום המחשבות שלו התחילו להשתנות והגיע לתובנות משלו.

ולאחרונה הצלחתי, אי אפשר להסביר את זה, אתה ילד גדול ואת הבסיס כבר קיבלת, בעצם כל מה שאתה יודע היום אני קורא לזה בסיס, כל מה שאתה יודע וכל הידע שקיבלת ממקור חיצוני אני קורא לזה בסיס.
אבל הבסיס הזה הוא בדיוק המוח המקובע שדיברתי שיש להרבה מאוד אנשים.
אז עכשיו אתה כבר לא ילד והמוח שלך פשוט צריך להתחיל לפרק את הבסיס של כל הידע שלך, ולהוציא משם את כל מה שאתה מרגיש שלא צריך להיות שם, ולשנות אותו ולהוסיף דברים חדשים שאתה לומד מעצמך ומהמוח שלך.
ויש לו הרבה מה ללמד, ורק ממנו אתה תלמד את מה שאתה באמת צריך.

אחרי כל החפירה פה, לגבי אם כדאי לך לעשן קנאביס עוד פעם או לא.
לא חושב שמישהו יצליח להגיד לך אם כן או לא.
ברור שיהיו שיגידו שכן ויהיו שיגידו שלא.
אבל מה הם כבר מבינים, ומה אני בכלל כבר מבין.

אז תוכל לדעת אם לעשן או לא, רק לפי ההרגשה שלך, ואם אתה מרגיש שאתה רוצה את זה.. אולי באמת כדאי לך ללכת על זה.
חח אבל הפעם תנסה לא להגזים, תן כמה שכטות, תן לסטלה לעלות תמתין איזה 10 דקות-15 דקות, תראה איפה אתה נמצא ומשם תחליט אם אתה רוצה לעשן עוד שזה מספיק לך.

שיהיה לך המשך יום מעולה ובהצלחה הא

חח וחשוב לציין אני לא איזה פרופסור או גאון הדור, סתם ניתחתי את מה שקרה לך וניסיתי להסביר ולעזור.
ולך תדע יכול להיות שגם כל מה שרשמתי בכלל לא נכון

 

אני מסכים אם outdoor.
אם יש לך חשק לעשן אז תנסה.
רק ככה תידע בוודאות אם הגרס באמת גורם לך להתקפים

 

ולא ללכת לקולנוע על הפעם הראשונה שאתה בטריפ חברים שלך אולי מעשנים הרבה אבל צריך לדעת להעביר את הפעמים הראשונות בטוב. במקום רגוע. באמת שזה לא לעניין הסיטואציה שלך קולנוע השם ישמור..ותזכור לאט לאט מעלים מינון אל תהיה חמדן כמו כולם בהתחלה שכטה אחת חכה חצי שעה לא קרה כלום שתי שכטות עוד חצי שעה. אחי רק ככה תדע באמת מה קורה לך ואיך החומר משפיע על הנפש שלך .

 

אני רוצה להבהיר כמה דברים:
1. החוויה שעברת היא חוויה פרטית והיא שונה מאדם לאדם. לכן אין מה להזהיר אנשים מצריכה כי היא מסוכנת. כי היא לא.
2. הצריכה לילדים היא אכן מסוכנת! אני לא הייתי רוצה שהילדים שלי יצרכו בגיל צעיר ומהסיבות הבאות
3. מחקרים הראו שאחוז האנשים שיעברו התקפים פסיכוזים עקב עישון זה אותו אחוז של אנשים בוגרים שיקבלו התקף פסיכוזי בחייהם הבוגרים. במילים אחרות- ההשערה היא כי מריחואנה יכולה לזרז את הבעיות הנפשיות לצוף. מה שאתה הרגשת- הם דברים שאתה חשת תמיד קודם אבל המריחואנה הציפה אותם למעלה. ובשלב מאוחר בחיים היית צריך להתמודד איתם! משמעות העניין, אתה צעיר מדיי בשביל להתמודד עם מחשבות בוגרות ובגלל זה עישון הוא לא עיסוק לילדים! אתם צריכים להתרכז בלימודים, התפתחות אישית, חברים, עישון, שתייה וכל השאר לא לעניין בשלב הזה.
4. העישון שנעשה היה עישון לא אחראי בכלל!! אם היה אחראי- מבוגר יכל להסביר לך איך מעשנים נכון. כמות נמוכה לפעם ראשונה. משאיר אותך בבית לנוח ולא נותן לך להסתובב בחוץ.
כל הגירויים החיצוניים יצרו לך תחושות רעות, במקום להירדם על הספה הייתה צריך להסתובב בין המוני אנשים, אורות, וגירויים שיכולים להיות חויה לא נעימה גם לאדם שאינו תחת השפעת קנאביס.

שורה תחתונה- תקראו את השורות התחתונות:
קנאביס- לא לילדים! כמו אלכוהול, סיגריות, קפה. המאבק ללגליזציה הוא בשביל להציף מודעות, שקנאביס הוא בטוח אבל רק מגיל מסויים!

 

אני קראתי הכל ולא אחפור לך, בלי קשר לגיל, מין וכל משתנה אחר -
קנאביס זה לא לכולם וממה שאני קראתי זה לא בשבילך, תהנה מהדברים הקטנים בחיים
לא צריך להתמסטל בשביל זה.

 

חולק אליו, כן יש אנשים שזה לא מתאים להם אבל לפי מה שכתבתה זה עדין לא מעיד על זה שזה לא בישביך, אני גם הרגשתי סריטות פרנויות וחרדות בפעמים הראשונים שעישנתי כי האיתי צעיר ולא זהיר האיתי מעשן כמו חזיר.
אבל היום הקנאביס זה חלק מהחיים שלי.

 

יכול להיות שאני טועה אבל אני מעולם לא חוויתי חוויה כזאת מקנאביס,
חוויתי חוויות רעות מקנאביס אבל הם היו אך ורק פיזיות כמו הקאות והירדמות מיידית ותשישות.
חוויה רעה ברמה המנטלית נראה לי כמו נורה אדומה..

 

כולם יוצאים מנקודת הנחה שהוא באמת עישן קנאביס אבל מאיפה הוא בעצם יודע? אולי הביאו לו נייס?
עובדתית שקנאביס מפחית את הצורך בכל מיני כדורים פסיכיאטרים כאלה ואחרים ועוד לא שמעתי על אחד שעורר אצלו בעיות- בניגוד לנייס.. המלצה שלי תטוס לאמסטרדם עם חבר לכמה ימים ותתנסה בזירה מבוקרת..
ובנוגע ל14-15 ממליץ לא להתקרב לבודהיזם.. אתה יהודי זכית להיות מהעם הנבחר..תאמץ את הזכות הזאת
אין לנו מה לחפש שם..

 

מה הקשר יהודי ובודהיזם?
בודהיזם זו לא דת, זו דרך חיים. ללכת בדרכים מסוימות מבחינת אורח חיים: לאכול בריא, לחשוב בריא, להיות רגוע, לעשות מדיטציות, לראות טבע, לראות שמש. לא מדובר בכלל באלילים או אמונות דתיות.
חבל שהדיון הזה יורד למקומות כאלו אפלים. להגיד עם נבחר, קנאביס לימד אותנו שכולנו שווים כולם מעשנים וזה מחבר את כולם סביב מקטרת אחת

 

נראה לי שמספיק אנשים, נתנו לך עצות. בפרקטיקה (אם בכלל תקרא את ההודעה), לכל ישיבה או עישון ג'וני מחוץ לקולנוע, קח איתך מים. גם אם זה יעלה 15 שקל לבקבוק מים, תקנה, תשתה. ועל הדרך תכניס לבטן משו.. לפעמים השפעה של קנאביס מושפעת גם ממה שאכלת או לא אכלת במהלך היום..

 

ללא ספק משהו התעורר אצלך מאז שעישנת קנאביס. זה התחיל מסטלה רעה והמשיך למשהו אחר.
תעשה חושבים אם עצמך אם תרצה לנסות לעשן שוב ואם זה שווה את זה במידה ותעבור את זה שוב.

 

מצטער, חשבתי שאתה יהודי....
על איזה מקומות אפלים אתה מדבר? גוי יכול לבחור להיות יהודי, אתה פשוט נבחרת להיות יהודי ותשאר כזה בין אם אתה רוצה או בין אם לא כדי להפיץ את אורו של ה' בעולם.. נהפוך הוא חלק גדול מתורת ישראל מושתת על גרי צדק ובני גרים.. וזה מוטמע בתורה שאסור להטמע בגוים- לא שיש לי בעיה לשבת עם חברים גוים על מקטרת ויש לי כמה חברים גוים..אבל אף אדם בעולם לא "שווה" לשני-מעצם העובדה שהפרצופים שלנו שונים חשיבותנו שונה
ובנוגע לבודהיזם גם אם יש תובנות נכונות ב"תורה" הזאת היא עדיין מבוססת על עבודת אלילים, שאברהם אבינו כל כך ניסה לבער בעולם
אבל עד כאן למבוא לתורת ישראל- אם אתה מעוניין בהמשך-בפרטי..

 

לא משנה אם אתה יהודי נוצרי או כל דת אחרת, העיכר שתיהיה בן אדם טוב. ואם מתאים לך בודואיזם אז עוף על זה כניראה זה הדרך שלך, לא משנה איזה דרך תיבחר בסופו של דבר כל הדתות בעולם זה אותו מתרה רק הדרך שונה. כל בן אדם דתי יגיד לך שהדת שלו זה הדרך הנכונה מכולם.
אל תקשיב לאף דתי כולם שטופי מוח.

 

מסכים כל כךךךךך עם וסילי

 

אתה שטוף מוח! אין לך בכלל מושג ביהדות וכבר הכללת אותה לכל הדתות האחרות.. תכיר, תלמד, תבין תדע..
כמו שאתה לא מאמין למורה בבי"ס שאמר לך שקנאביס הוא סם "מעבר" מסוכן, אל תאמין לכל מה שאומרים לך על "דתיים" הדת שלנו יפה..באמת
ולהיות "אדם טוב" זה חלק מתורת ישראל..
אבל שיהיה זה כבר........לפרטי

 

למה אתה חושב שאין לי מוסג ביהדות? אלוי האיתי חרידי וחזרתי בשאלה
לא משנה אח יקר לא ניכנס לזה בבקשה.
כל אחד יבחר את דרכו

 

לא אפריע לדיון המרתק הזה, אבל כמי שקורא אותו לי נראה שדווקא לא הוא שטוף המוח בדיון הזה - אלא אתה.
אנחנו לא העם הנבחר, אין עם נבחר יש הרבה תרבויות והרבה עמים ואנחנו אחד מהם וזה הוא סוף הסיפור.