MDMA טריפ ריפורט

אהלן חברים,

אני אתחיל בהקדמה קצרה על מנת לעשות קצת סדר בשמועות:

אקסטזי ו-MDMA זה אותו הדבר. בדיוק אותו חומר פעיל שמשפיע על המוח בדיוק באותה צורה. או לפחות כך זה היה בשנות התשעים. MD בצורת אבקה\קריסטלים כמעט ולא היה זמין באותה תקופה. היו כדורים שקיבלו את השם "גלגלים". כל המותגים שהסתובבו באותה תקופה, מתפוחים ועד למיצובישי, לכולם קראנו "גלגלים". אחת לכמה זמן היה מגיע משלוח MD שנראה חיצונית כמו מה שנמכר היום, רק בצבע לבן שלג.

אני די משוכנע שבתהליך הייצור הוסיפו עוד חומרים לכדורים, מפני שהטריפ הרגיש הרבה יותר "ספידי", מעיר וגרם לך לרקוד כמה שעות ברציפות מבלי להתעייף. יותר סם מסיבות, פחות משהו לקחת בבית עם בן\בת זוג, למרות שגם את זה עשיתי אבל החומר הפעיל היה ללא ספק אותו חומר.

ועכשיו נעבור לחלק הרציני.

בלעתי כדור בשם Y2K ויצאתי לטייל בטבע. באיזור הבית כמובן, תכף תבינו למה. ההבדל הראשון שבולט בין ה-MD של שנות התשעים לבין זה שאתם צורכים היום הוא בעליה. מתחילים להרגיש את המערבולות כבר ברבע השעה הראשונה, אבל אחרי שעוברים את החלק הראשון, הטריפ מאיץ מ-0 ל-100 תוך דקות ספורות. עליה תלולה להחריד. הוא לא נותן לך זמן להתרגל אליו, אתה פשוט ממריא ב-90 מעלות וזה מרגיש כאילו שהוא מטפס ומטפס ולא מפסיק לטפס עד שאתה מתפוצץ למיליון חלקים.

אחרי שהתפוצצת, הטריפ ממשיך לטפס וזו תחושה שאי אפשר לתאר אותה. מכירים אורגזמה? תכפילו את התחושה הזו באלף וזה לא יגיע למה שמרגישים באותו רגע.

אז למה יצאתי לטייל קרוב לבית? כי בשלב מסויים אתה רק רוצה לשבת או לשכב, לעצום את העיניים, להתנתק לחלוטין מהגוף ולהתחיל לרחף. אז טיילתי חצי שעה בערך ואז הרגשתי שהכדור נפתח. סליחה, לא נפתח, הוא פשוט התפוצץ לי בבטן והתחיל לשלוח רסיסים לכל נקודה בגוף. הגברתי את קצב ההליכה, רציתי להגיע הביתה. לא מתוך לחץ, אלא כדי לא לאבד רגע של הנאה בחוץ בזמן שאני יכול לשכב על הספה בסלון כשהמוזיקה מענגת אותי ברקע.

לאורך כל הדרך אני מרגיש רוח חמימה מלטפת לי כל חלק בגוף, גם את החלקים שהיו מכוסים בבגדים. הגעתי הביתה. הכנסתי את היד לכיס וחיפשתי את המפתח. אין לי מושג כמה זמן ביליתי מחוץ לדלת אבל זה הרגיש כמו נצח. חפרתי בכיס ולא הצלחתי להגיע למפתח. הרגשתי עלים, ענפים וסלעים, אבל אין מפתח. חשבתי לעצמי "גאד, אני כל כך קרוב להנאה המושלמת. איפה המפתח לעזאזל?" והופ, פתאום אני שם לב ששכחתי את המפתח בדלת. מוצף באושר נכנסתי הביתה וישר ניגשתי לגלגל לי ג'וינט.

אני לא יודע מה סיפרו לכם או מה חוויתם, אבל אין דבר יותר טוב מלעשן בטריפ MD. זה לא מעצים את החוויה כמו שזה פשוט מביא את הטריפ למקום המושלם. מרגישים את זה כבר בשאכטה הראשונה, ברגע שהעשן יוצא מהריאות התחושה הזאת מציפה את הגוף והצלילה העמוקה מתחילה.

אני לא רוצה להכנס להגדרות, אבל אני אסכם את נושא הפסיכדליה בצורה הזו:

רוב המוזיקה הפסיכדלית בטריפ MD עושה רע. אין דבר יותר רע מזה בטריפ. הפרצוף מתחיל להתעוות, הגוף נכנס לסטרס ואתה מרגיש כאילו הגוף שלך בוער אחרי ששפכו עליו בנזין והציתו אותו. כשאני אומר רע אני מתכוון להכי רע שעולה בדעתכם. שירים מסויימים של פינק פלויד יכולים לעבור, גם ז'אן מישל ז'אר עושה פלאים, אבל טראנס ורוק קשוח יותר זאת התעללות במוח שעלולה להפוך לטריפ רע. כן, גם MD עלול להפוך לטריפ רע. זה לא "שורט" כמו טריפ רע על LSD, אבל זאת חוויה מאוד לא נעימה שתשאר איתך כמה ימים.

אז שמתי לי ברקע את Animals של פינק פלויד. עצמתי את העיניים ואז זה קרה - איכשהוא מצאתי את עצמי בפארק, מסביבי אלפי אנשים וכולם מסתכלים לכיוון הבמה. הבנתי שאני בהופעה, אבל לקח לי זמן להבין מי מופיע. מתוך הרעש הנעים שהאנשים שעומדים לידי מייצרים, התחלתי לשמוע את הסאונד הכי נעים בעולם. זאת היתה גיטרה שהלכה והתקרבה תוך כדי שכל אקורד גורם לי לחוות עוד אורגזמה. ואז אני שומע מישהו שר, המילים ממש מוכרות לי, הקול שלו ממש מוכר לי, אבל אני לא מצליח לזהות מי זה.

התקרבתי קצת לבמה, תוך כדי שאני מחייך לאנשים בדרך, מחבק אותם ונותן מבט של "אני במקום הכי טוב שהייתי בחיים שלי". הגעתי לבמה. וכן, זה היה בדיוק מי שחשבתי - דיויד גילמור. לצידו רוג'ר ווטרס על הבאס. ופתאום קלטתי שאני בהופעה של פינק פלויד. החלום שלי התגשם והגעתי להופעה. רק שהם לא מבוגרים, הם נראים בני 25 מקסימום. אז לא רק שהצלחתי להגיע להופעה, גם נסעתי בזמן 25 שנה אחורה.

זה הזמן להזכיר לכם שאת כל זה אני חווה בזמן שאני שוכב על הספה בסלון. אז לשאלה האם MD הוא חומר פסיכדלי אני אענה בעדינות שבמצבים מסויימים לגמרי כן! ההזיות לא דומות ל-LSD, אבל הן שם, עצומות וריאליסטיות. זה לא חלום, זו לא אשליה. פשוט שוגרתי בזמן להופעה של פינק פלויד בשנות השבעים ויכולתי להריח אפילו את הזיעה של האנשים שהיו לידי.

הטריפ ארך כשש שעות כשהשיא הוא בסביבות הארבע שעות. אני לא רגיש לתופעות הלוואי של MD לכן לא הרגשתי שום דבר פיזי לאורך כל החוויה. מצד שני, הדאון מפרק אותך לחתיכות. הייתי שבור לגמרי כשהטריפ ירד ויום למחרת. שוב, לא תחושה פיזית, אבל מנטלית הרגשתי שבא לי למות.

חשוב לציין שניסיתי MD בשנים האחרונות מהמקורות הכי טובים בעולם במינונים של עד 300 מ"ג ולא הגעתי למצב שאפילו דומה לחוויה ששיתפתי למעלה. לא למדתי את הנושא ולכן אין לי מספיק מידע בשביל לשים את האצבע על מה שהשתנה, אבל כמו ב-LSD, אני יודע בדיוק מה הרגשתי ומה אני אמור להרגיש. ה-MD שמסתובב היום לא דומה ל-MD המקורי. תופעות הלוואי שלו בלתי נסבלות מבחינה פיזית. שלושה ימים אחרי אני מרגיש שהרעילו אותי. אין תיאבון, אין אנרגיות, בחילות, סחרחורות ובעיקר איכסה.

זהו, מוזמנים לשאול שאלות.

 

נהנתי לקרוא גיבור !
נכנסתי לסיפור עמוק,דמיינתי הכל,נשמע מטורף וכיף גדול .נשמע פסיכדלי בטירוף בתמונה הגדולה.
התיאור שלך,שהמוזיקה בלעה אותך לתוך "חלום",חוויתי דברים דומים מאסיד,אבל הם לא מפורטים כל כך וברורים כל כך.תיארת מצב שפוי לגמרי-הופעה של פינק פלויד,נשמע מדהים.

דווקא תמיד חשבתי שMDMA זה חומר שלוקחים למסיבות להשתגע,אבל וואלה תיארת פה טריפ חריף.
החומר הזה גם השפיע עליך לטווח הרחוק?

 

דווקא לי אין כמעט אף פעם דאון ממנו או תופעות פיזיולוגיות לאחר מכן. אני לרוב הולך לישון סבבה וקם כמו חדש.

לא היה ולא יהיה כמו הדאונים של החגיגתים הראשונים זה היה פשוט ריקנות מוחלטת כנראה שזה חישל אותי מדאונים אחרים.

 

ותודה רבה על השיתוף כמובן עברתי בדיוק חוויה טובה לפני כמה ימים עם 0.5 מ״ג ב 2 חלקים + LSD 120 מייקרו בשני חלקים + אלכוהול ומריחואנה בחברת חברים הייתה חוויה מאוד שונה אבל טובה.

ומה שרשמת לגבי הקריסטל הלבן הזכיר לי שלקחתי איזה 3 פעמים md לבן שהיה פשוט 10 רמות מעל כל ה md שעשיתי בחיים ועשיתי המון ממש המון. הוא הפך לי פעם את כל השמיים והאוויר לוורוד מרוב שהוא היה עוצמתי זה היה מדהים.

 

מאוד נהניתי לקרוא, שולגין. תודה על השיתוף
עושה רושם שמדובר בחומר הרחוק שנות אור ממה שנמכר כיום.

בכל אופן, היות וציינת בעבר שאתה מרבה לבדוק כל מיני כיוונים בדארקנט, אשמח אם תשתף את הפורום במשהו איכותי שיפול לידייך, בדיוק כמו שעשית עם ההמלצה ל-"בלאק-אמבר".

 

אני גם אשמח לקבל המלצה איפה הכי כדאי מהדארק
ולגבי המוזיקה שאמרת שטראנסים לא מתאימים לאמדי אני דווקא חושב ההפך ממך
אני אישית מאוד מתחבר לצלילים של הטראנסים כשאני על אמדי במיוחד אם המוזיקה היא פרוגרסיב
אתה גם ככה בעטרף מהאמדי ורק בא לך לקפוץ ולרוקד ולהשתולל ואז כשאתה שומע מוזיקה שמקפיצה אותך עם הבאסים שלה זו חוויה
מצד שני יש לך אומנים כמו חואן שהצלילים שלו במוזיקה הם מאוד עמוקים ואתה פשוט מרגיש שאתה מתאהב בכל צליל וצליל שיוצאים לך מהרמקול\אוזנייה אתה מרגיש אהבה כזאת גדולה כלפי הצלילים שאני אישית לא כלכך יכול להסביר
לדוגמא הטראק הזה:

 

היו לחומר הזה יכולות מיוחדות לקחת אותך למסע מדהים, אבל זה תמיד נשאר בגדר "מציאות". כלומר התרחיש או הסיטואציה מתרחשים במקום מאוד ברור ואפשר להגיע לשם רק בעיניים עצומות. ברגע שאתה פוקח את העיניים התרחיש מסתיים ואתה חוזר למצב נורמלי.

ההזיות שחווים הן יותר פנטזיות שמתעוררות לתחייה. דברים ברורים ומוגדרים. להבדיל מ-LSD שמנתק אותך לעולם דמיוני לחלוטין, וההזיות נוצרות מתוך תת המודע. אי אפשר להשוות בין שני החומרים האלה מפני שהם שונים לחלוטין אחד מהשני.

לא ממש. צרכתי גם המון LSD באותה תקופה והשינויים המשמעותיים הגיעו בזכותו. ה-MD היה שם בשביל לעזור לי לשבור שגרה ולהנות בסופ"שים

 

גם אני לא חווה דאון מה-MD המודרני. בשביל לחוות דאון אתה צריך קודם להיות במקום מאוד גבוה, וה-MD המודרני לא מסוגל לקחת אותך לשם. הוא יותר גורם לתחושה של אופוריה וחמימות, אבל הוא רחוק מאוד מלשים אותך במצב של אקסטזה. במינונים נמוכים (50-100 מ"ג) התופעות הפיזיות כמעט ולא מורגשות. הבעיות צצות כשאתה מבין ש-100 מ"ג לא מייצרים אקסטזה, אז אתה מעלה את המינון או מחזק ומגיע ל-200 ו-300 מ"ג. מה שבסופו של דבר גורם לגוף שלך לקרוס. וגם אז אתה לא חווה אקסטזה.

אתה לא מחושל יקירי, אתה פשוט לא חווה את מה שהחומר הזה אמור לגרום לך לחוות.

 

תמיד בכיף! אני עדיין חייב לכולם הסבר מפורט בפורום כימיה מדוע החומר המודרני כל כך שונה מהמקור

לא צרכתי MD המון זמן. הגעתי למסקנה ש"הנאה" של שעתיים לא שווה את הגיהנום שמגיע אחר כך ונשאר איתך כמה ימים. אבל לפי מה שחבר שכן מזמין MD טוען, אפשר למצוא שניים שלושה ונדורים שמוכרים חומר יחסית נורמלי ובמחיר הגיוני. מה שבטוח, אתה תקבל חומר הרבה יותר איכותי מזה שמסתובב בארץ.

 

1. הדגשתי שמדובר במוזיקה פסיכדלית. פרוגרסיב זו לא מוזיקה פסיכדלית.

2. אני מדבר על חומר אחר שלא קיים משנת 2005 בערך. אני בספק אם ניסית אותו.

3. חואן כותב מוזיקה שמכוונת לאנשים שצרכו חומרים שטחיים. ככה זה היה מאז ומעולם. לכן אתה נהנה ממנה.

אני שמח שאתה מצליח להנות ממה שאתה צורך, אבל הטריפ ריפורט שלי מדבר על חומר אחר לגמרי. אין פה מקום להשוואה.

 

השאלה שלי היא מאיפה מגיעים כל הצבעים האלה שייש לאמדי היום?!
אפור אוף וויט סגול אדמדם חום

 

מדרך הסינטוז, כידוע לי המקור להפקת MD הוא בעצים בסין או בהודו (בשמן שלהם או משהו כזה), כל השאר זה סנטוזים לאפדרין וכד'.

 

כמה שאלות עולות בעקבות השרשור הזה
1. אם כזה הוא המצב אז מה בעצם החומר שאנחנו צורכים כיום אם זה לא אמדי?
2. האם יש משהו רע בחומר שאנחנו צורכים כיום..? (לא צרכתי לפני עשור או קצת יותר) לכן לא יודע להגיד מה ההבדל אבל בכל זאת ההשפעה היא דיי דומה למה שמזכירים כל מי שצרכו גם פעם !?
3. האם משתמשים באותו חומר ליצור היופ רק הדרך של הסנתוז לא מקצועית ולכן הצבעים שהאמדי מגיע.. זאת אומרת אם היה מייצר את זה אדם מקצועי האם האמדי היה לבן וטהור יותר או שהחומרים שמשתמשים היום הם שונים לגמרי..סליחה על הבורות!?

 

הפוסט הזה די מסכם את הנושא:

http://forum.קנאביס.com/index.php?threads/mdma-אז-והיום.15668/

 

כיף שייש אותך
תבורך!

 

"חואן כותב מוזיקה שמכוונת לאנשים שצרכו חומרים שטחיים. ככה זה היה מאז ומעולם. לכן אתה נהנה ממנה"
כרגיל התנשאות מטופשת... לא יודע לגבי שאר הטראקים שלו ולא אכנס כרגע להגדרות אבל הטראק הספציפי שהובא בכלל לא שטוח מבחינה רגשית ומשום מבחינה למעשה מי אמר שרק פסיכדלי בהגדרה הקלאסית שלו זה עמוק או רוחני? הבחור כתב אותו כשהיה עם סרטן, כל אדם מרגיש אחרת הדברים לא חד ממדיים כמו שאתה מציג ויש תקופות שונות הדברים דינאמים.

 

אמרתי שטחי, לא שטוח. אם אתה רוצה שאני אסביר לך מה ההבדל מבחינה מוזיקלית אני אשמח. אם לא הבנת או קשה לך להבין את התגובות שלי אל תתבייש לשאול. זה שלא הבנת לא הופך אותי לאדם מתנשא, אלא אותך לאדם שסובל מרגשי נחיתות. אין פה מקום לזה חבר. אנחנו כאן בשביל לעזור אחד לשני להבין מה אנחנו צורכים ולמה.

כל סוג של מוזיקה מורכב מכמה שכבות, בלי קשר כרגע לפסיכדליה. המוזיקה של חואן מורכבת משכבה אחת. זה שהמלודיה מרגשת אותך לא הופך את המוזיקה שלו למורכבת או עמוקה. המוזיקה שלו שטחית, זאת עובדה. אם תצרוך חומר פסיכדלי כמו LSD ותנסה להאזין לאחד הקטעים שלו, אתה תעבור חוויה מאוד לא נעימה.

 

אני דווקא לא חושב כמוך
עד כמה שהמוזיקה שלו פשוטה זה מה שהופך אותה למורכבת
כל צליל וצליל שמתנגן הוא צליל של שמחה ואושר והיא ממש לא מורכבת משכבה אחת של צלילים אלא מעבר לזה..
ודווקא לשמוע את המוזיקה שלו בהשפעת אל אס די זו חוויה ממש נעימה לגוף ולנפש זו חוויה מספקת לגוף ולנשמה אבל כנראה שאני ואתה לדוגמא פשוט לא נהנים ממנה באותה מידה
לכל בנאדם יש את הטעם שלו ואת העדפות שלו

 

חוסר הנסיון שלך עם LSD גורם לך להגיד דברים לא נכונים. @doltaraneik חשב כמוך לפני שהוא ניסה LSD. אני משאיר לו להסביר לך למה אתה טועה.

 

אני גם מוצא את המוזיקה של חואן נעימה לאוזן..אבל אחרי הדברים שאתה אומר אני מטיל ספק. אני בהחלט מבין את העניין של לא להכניס את הטעם האישי שלי לפה, כי זה פשוט מיותר. מזכיר לי את העובדה הפשוטה שלפני שצרכתי אסיד מודרני בכלל לא התחברתי לגואה..זה היה נשמע לי כמו צלצול רעשני צבעוני וחסר תוכן לחלוטין,ואחריו פשוט התחברתי לזה...יכול להיות שזה גם בגלל העובדה שפשוט הרשתי לעצמי להיפתח לכל סוג של מוזיקה בלי מחסומים בכלל ובלי דעה מוקדמת.
שאלה : האם אתה חושב שבזמן הקרוב יהיה עוד באצ כזה של לסד 25? מצפה לתשובה הכנה ביותר!