איך מרגיש טריפ LSD?

אהלן חברים,

עד היום שיתפתי אתכם בחוויות אישיות וניסיתי להעביר לכם כמה שיותר מידע בנוגע לחומרים שמסתובבים היום בהשוואה ל-LSD המקורי. חשבתי קצת עם עצמי והגעתי למסקנה שעל מנת לזהות את המולקולה של הופמן כשתפגשו בה אתם צריכים לדעת בדיוק איך LSD אמיתי מרגיש.

LSD אמיתי מורגש כבר מהרבע שעה הראשונה לצריכת החומר. הדבר הראשון שמורגש הוא הצליל שבוקע מהסביבה שאתם נמצאים בה. להבדיל מהחומרים המודרניים שנמכרים כ-LSD, אתם לא תשמעו חד יותר, אתם תשמעו צלילים שלא שמעתם מעולם. החומרים המודרניים מחדדים את השמיעה, הופכים אותה למפורטת יותר. ה-LSD המקורי פותח דלתות חדשות והופך את האוזניים לכלי שולי שדרכו עובר הסאונד, אבל בזה מסתיים התפקיד שלהן.

איך זה בא לידי ביטוי? ה-LSD המודרני משפיע באופן נפרד על השמיעה, הראייה והפירוש של המוח לכל המתרחש. לכן לכל חומר יש השפעה שונה על מה שאתם רואים ושומעים. המוח מנוטרל בשלב הזה. הגירוי נוצר מהשמיעה והראייה, המוח הוא רק מגבר למה שאתם כבר מכירים. אין קשר בין מה שרואים לבין מה ששומעים. על אף המראות הנפלאים, הצורות, החדות - עדיין אין סנכרון בין כל מה שקורה סביבכם. אני קורא לזה מופע אור קולי מרהיב, אבל בזה זה מסתיים.

ה-LSD המקורי לא משפיע על השמיעה או הראייה. העיניים והאוזניים מתפקדות רגיל לחלוטין ומשמשות ככלי עזר בלבד, תחנת מעבר למוח, עדשה ומיקרופון שעוזרים לתת המודע להבין מה הוא רואה ושומע. מי שמייצר את מה שרואים ושומעים זה תת המודע שלכם. לכן בטריפים ההזיות שנוצרות הן דמויות שחלמנו עליהן, מפלצות שפחדנו מהן ויצורים שאהבנו כילדים. המוח מקבל את הסאונד או התמונה ומעבד אותם בצורה מאוד מסויימת, מין שילוב של מה שכולנו מכירים מהיום יום לבין הדמיונות והפחדים הכי גדולים שלנו.

כעבור שעה וחצי אתם כבר תהיו די בשיא של הטריפ. בשלב זה כל דבר שתראו ותשמעו לא יהיה קשור למציאות הרגילה שאתם מכירים. כל סאונד שתשמעו יהפוך להזייה שמורכבת מאלמנטים שתת המודע שלכם ייצר. שום דבר לא יהיה רנדומלי, הכל יהיה מחובר ויבנה בצורה פרוגרסיבית. כל סאונד יהיה הקדמה לסאונד שיגיע אחריו וכולם יכוונו למטרה אחת - השיא!

לאורך כל הזמן הזה אתם תהיו במתח, סקרנות בלתי פוסקת לגבי מה שעתיד לבוא. שאלות יתחילו להתעורר כמו - מי יהיה הסאונד הבא שיהפוך למכשפה או לדרקון? איזה סיפור הם יספרו לי? איך הם קשורים לעולם שאני נמצא בו כרגע? מה הם רוצים ממני? למה הם פעם מצחיקים ופעם גורמים לי לבכות? אל תדאגו, בסוף אתם תקבלו תשובות

סרט עלילתי באורך של למעלה מ-12 שעות - כמו שאמרתי קודם, שום דבר שתראו או תשמעו לא רנדומלי. הדמויות המוזרות, המפלצות והעולמות הנפלאים שתבקרו בהם לא יכו בכם בצורה אקראית. אתם לא תראו צורות צבעוניות כמו שאתם רגילים לראות מהחומרים שאתם צורכים. התיאור הכי טוב שאני יכול לתת לכם הוא שזה פשוט כמו לשבת ולצפות בסרט עם עלילה, עם דמויות ראשיות ומשניות. נסו לדמיין מסך ענק שמכסה את כל העולם ומקרינים לכם בו סרט פנטזיה או מדע בדיוני.

תחשבו על זה רגע, למה המוזיקה כל כך שונה היום? היא לא מתפתחת ולא מעבירה מסר. לא מספרת סיפור ולא בנויה מסצינות. היא פשוט גוש אחד של תבנית קבועה שרצה לאורך כל הטרק\שיר. כאדם שצרך LSD המון שנים, אני יכול לתאר לכם את המוזיקה לפני שצרכתי את החומר ואחרי. לפני שצרכתי מאוד אהבתי להאזין למוזיקה, זה היה כל העולם בשבילי. אבל לרגע לא דמיינתי שבתוך המוזיקה קיימים כל כך הרבה דברים שלא ראיתי. לא יכולתי לראות אותם מפני שהמוח למד לשים לב לפרטים מאוד מסויימים, כמו שלימדו אותו.

אחרי שצרכתי LSD בפעם הראשונה גיליתי שאת רוב המוזיקה שאהבתי אני כבר לא אוהב. נחשפתי לדברים חדשים. כבר לא עניין אותי איך זה נשמע, פתאום כל מה שרציתי זה לקחת שוב קרטון ולשבת לצפות בסרט שהמוזיקה מספרת לי. אני לא מגזים רק כדי להעביר לכם את התחושה, התיאור שלי לא מתקרב אפילו למה שאתם תחוו ברגע שתפגשו ב-LSD אמיתי.

מינון - להבדיל מכל מה שתשמעו בחוץ, למינון אין שום משמעות ברגע שמדובר ב-LSD אמיתי. כל מינון יגרום לכם לראות ולשמוע את מה שתיארתי. מה שקורה במינונים גבוהים יותר זה ניתוק חזק יותר מהמציאות שאתם נמצאים בה. אם תצרכו מינון נמוך מ-LSD מודרני הוא עשוי להעביר לכם חוויה קצת מעצבנת. זה לא פה ולא שם. יש תחושה שאתם דלוקים, אולי מצב רוח שונה, אבל אתם לא באמת בטריפ. להבדיל מ-LSD אמיתי שאפילו 50 מיקרוגרם יעבירו אתכם לצד השני.

אפטר אפקט - זה דווקא כן תלוי במינון. ככל שתצרכו יותר, כך החומר ישאר אתכם יותר זמן. אני לא מדבר על הטריפ עצמו אלא על שבועות וחודשים לאחר מכן. האפקטים הבולטים הם שמיעה מפורטת יותר. לא חדה יותר אלא שימת לב לפרטים חשובים יותר בסאונד שעובר דרך האוזן. הצלילים ששמעתם בזמן הטריפ לא נעלמים בסוף החוויה, הם נשארים אתכם עד שהמוח שוכח, וזה יכול לקחת שבועות עד מספר חודשים.

LSD אמיתי גורם לנו לשים לב לגוונים חדשים של סאונד שהמוח לא ידע לפרש לפני כן. בשנות התשעים נהגנו לקרוא לצלילים האלה "סאונד של אסיד", מפני שרק מי שצרך את החומר המקורי הבחין בהם ומוזיקאים שצרכו LSD הרבו להשתמש בהם, החל משנות השישים ועד סוף שנות התשעים. היום הצלילים האלה לא קיימים במוזיקה. אמנים מכוונים היום את הסאונד באולפן לפי האוזן או לפי נוסחה מתמטית, ולכן כמעט הכל נשמע היום אותו הדבר. אין פורצי דרך במוזיקה, אין אף אחד שממציא את הגלגל. כולם תקועים באותו מקום.

עוד דבר שכדאי להזכיר זה תחושת האחדות שבאה לידי ביטוי באמנות. הציורים ועטיפות האלבומים משנות השישים והתשעים משקפים בדיוק את מה שטריפ LSD מעביר. היום זה לא קיים. האמנות הפסיכדלית נראית מפוזרת ולא ממוקדת. אני לא אומר שזה לא יפה, אין פה עניין של טעם, אבל נסו להתעמק בזה ותבינו על מה אני מדבר. שימו לב לדיוק באמנות של פעם ונסו למצוא משהו כזה היום.

זהו, אם בא לכם לשאול שאלות זה המקום!

 

תודה רבה לך. לאחר הפוסט הזה אני מוכרח להגיד שהכף שלי נוטה יטתר לכיוונך לעומת מה שהיה קודם שהתנדנדתי על האמצע

 

אחי היקר !
בכל התחום המוזיקלי,אני הכי אוהב להגיד שLSD גורם לנו לראות את הצלילים.לכל צליל יש צורה,לכל צליל יש סיפור.לפעמים הוא שמח,לפעמים הוא עצוב,לפעמים הוא מפחיד,או מצחיק.הכל פשוט קורה!

שבוע טוב לכולם חברים !

 

לדעתי מוזיקה היא אכן מתמטיקה (כמו השיר של בורדס אוף קנדה ). לא הבנתי את מה שאמרת על כך שאומנים היום מכוונים ויוצרים את המוזיקה בצורה מתמטית, אלא מה? פינק פלויד לא מנגנים בתבנית קבועה של 4 פעימות ומשתמשים באקורדים המוכרים?

הסאונד שלהם בהחלט עשיר ומלא בצבע, הם הוסיפו צלילים חיים ושילבו אותם באופן פנטסטי עם המוזיקה הטכנית, בניגוד לרוב המוזיקה היום שמתרכזת כמעט ורק במוזיקה הטכנית ולא מתייחסת לצלילי היום יום. הם גם עשו שימוש בציוד הכי טוב שהיה באותה תקופה, מה שיצר את העומק ואת איכות הסאונד.
המוזיקה שלהם מדהימה ומעניינת, זה ברור, אבל עדיין לא הבנתי מה ההבדל המהותי בין המוזיקה שלהם למוזיקה של היום.
אשמח אם תרחיב על הנושא המעניין הזה..

 

אבל פינק פלויד היו בתקופה אחרת, בהתחלה של הסינטים ומציאת סאונדים חדשים שלא נשמעו אף פעם. הייתה להם גישה לאולפנים וציוד מטורף, וגם זמן לא כל כך היה חסר להם. שלא לדבר על זה שהם עבדו גם עם אנשי סאונד ברמה הכי גבוהה.
גם לא היה אינטרנט ושטף מידע מטורף כמו היום - הסחות דעת - מוח מבולגן

אם ניקח בן אדם שלמד מוסיקה ברמה גבוהה, האזין לפינק פלויד ומוסיקת "אסיד" אבל אף פעם לא ניסה בעצמו, סביר להניח שגם בלי האסיד הוא מבין מה הולך שם מבחינת המוסיקה, ועם איש סאונד טוב הוא יוכל לשחזר את מה שהולך שם ברמה כזאת או אחרת.


הכוונה שלי שאולי אסיד יכול להיות מפתח, אבל עם אין בתוכך את המידע (בנושא הזה ידע מוסיקאלי) אז מה אתה מצפה שהוא יוציא מימך?

 

היה מעניין מאוד לקרוא

 

יש מוזיקאים פורצי דרך שישבו באולפן וכיוונו את הכלים שלהם במשך שעות וימים לפי הרגש והיצירתיות והרכיבו את היצירות הטובות ביותר שהעולם הזה ידע, ויש ילדים שיושבים באולפן אחרי שצרכו חומר שכיבה להם את המוח ומחשבים (ליטרלרי) במחשבון את הזמן המדוייק שבו הבאס יושב על הקיק, במאית השניה, מפני שהם לא מצליחים להושיב אותו לפי הרגש. הדרך המודרנית לחישוב זמן במוזיקה מונעת "טעויות", וכידוע לך "טעויות" כאלה הולידו מתנות כמו הסאונד האימתני של הגיטרה של קנופלר ב -Money For Nothing.

כמובן שהכל עובד לפי חישוב מתמטי, אבל אם לא היו סטיות וטעויות כולם היו נשמעים אותו הדבר. פינק פלויד זאת דוגמה מצויינת למוזיקאים שמתחו את היכולות שעמדו לרשותם עד לקצה ולפעמים גם מעבר. אם הסאונד לא התאפשר, הם דאגו למצוא דרך להוציא לפועל את מה שהיה להם בראש. למה? כי הם הבינו כמה זה חשוב ליצירה. מפני שהם ראו בחזון שלהם איך המוזיקה נראית לפני שהיא בכלל נכתבה.

זה חלק מהדברים ש-LSD עשה, הוא פתח את האפשרות לראות את כל הרבדים לפני שהם היו שם. הוא גרם למוזיקאי לראות את הסאונד לפני שהוא נבנה. הוא נתן רעיונות שנוגדים את כל חוקי המוזיקה ובכך הוליד מהפכה מוזיקלית ואמנים פורצי דרך.

כמובן שמאחורי כל זה עומדים בני אדם שנולדו עם כשרון מוזיקלי, אך שים לב שבכל ההיסטוריה של המוזיקה יש יוצרים שאפשר לספור על יד אחת (בטהובן, למשל) שהצליחו לייצר מוזיקה פורצת דרך בלי LSD.

אנשים בעלי אוזן מוזיקלית לא מצליחים להפיק הנאה מהמוזיקה המודרנית, מלבד אלה שמייצרים אותה בשביל 15 דקות של תהילה וכסף, או אלה שעומדים במסיבה מול הרמקול ממתינים לקיק באס בזמן שהמוח שלהם במצב מסטיק.

 

אז אתה שונא ילדים שעושים קאונטיז? נו באמת.. על כל אחד כזה יש מאה שמקליטים לייב מידי\חי עם ים רגש
שבעולם.

פינק פלויד בסה"כ עשו כיף. סמים, אוכל חופש.. הם פשוט ג'אמג'מו ושיצא משהו טוב הם רצו על זה.
אתה גם שוכח שהיום עובדים רוב הזמן מול מחשב, ועם כל הגרפיקות המטורפות של הפלאגינים קל לא להתרכז בעיקר, וזה לפני שדיברנו על האפשרויות הבלתי מוגבלות (כמות ערוצים, לתוך, למחוק, להקליט בפעם המאה, לסאמפל כל דבר שאתה רוצה)

ואני לא מנסה לזלזל בחוויה שלך\דעה על היכולת של אסיד או המשקל שלו ביצירה, פשוט קצת פרספקטיבה.

 

ניסית פעם ליצור מוזיקה תחת השפעת LSD אמיתי?

 

זאת לא הייתה הנקודה שלי. ולצורך הדיון אף פעם לא ניסיתי LSD, וגם אם הופמן עצמו היה מביא לי בול עדיין
לא היה קורה לי מה שקרה לך ולשאר מוזיקאים שהתנסו בזה. אני אפילו לא יודע תיאוריה מוסיקלית.

הכוונה שלי הייתה, שאיך שאני רואה את הדברים, שבסופו של יום זה אתה + set & setting + התקופה שאתה חי בא ואחר כך מגיע האסיד

 

הכל נכון. חוץ מזה שהיום מוזיקאים לא צורכים LSD אמיתי. שנות התשעים זאת תקופה אחרת ועדיין המון מוזיקאים פרצו מחסומים והגיעו למקומות שהיום רק אפשר לחלום עליהם. ל-LSD יש חלק מאוד גדול ביצירה הפסיכדלית, קשה להבין כמה עד שלא יושבים באולפן תחת ההשפעה שלו. המוזיקה החלה להתדרדר לא בגלל טכנולוגיה שהשתנתה, הרי זה קרה גם בשנות השמונים, ממש כשהמחשבים נכנסו לאולפנים. זה לא פגע במוזיקה, להיפך, זה הוליד את הטכנו והטראנס.

עברתי את האבולוציה הטכנולוגית משנות התשעים ועד היום, זה לא מה שהרג את הפסיכדליה. אם תשים יוצר צעיר מול אותו סינטיסייזר שנהגו לעבוד איתו בשנות התשעים, הוא לא יידע מה לעשות איתו.

 

במידה והוא יודע סינטזה אין סיבה שהוא לא ידע מה לעשות איתו.. אם כבר להפך, הסינטים הווירטואליים הם מפלצות של ממש. בשנות ה90 הם די היו מוגבלים (היו כמה בודדים שהלכו עמוק עם תפריטים מכאן עד הודעה חדשה). מה שכן, העובדה שכבר כמעט ולא יוצרים חיבור עם כלי נגינה \מכשירי עיבוד אודיו |(גם על הקטע האנלוגי מול ציוד דיגיטלי אפשר לשים משקל) בטוח משפיע על היצירתיות.
מצד שני רובם גדלו רק על זה אז..

בכל מקרה, רציתי להוסיף, שניראה לי שאתה לא נותן לעצמך מספיק קרדיט על מה שיוצא מימך בעזרת האסיד.

 

אתה מתכוון בלי האסיד

ניסיתי בלי תקופה מאוד ארוכה, 10 שנים בערך. לא הצלחתי להתקרב ביצירה למוזיקה שכתבתי תחת השפעת LSD. קטעים שהאזנתי להם פעם אחר פעם, ניסיתי לשחזר את הסאונד וכלום. בלתי אפשרי להגיע למקומות האלה בלי LSD. תאמין לי. הייתי בטוח כבר שאיבדתי את זה, שהתבגרתי והמוח שלי לא יצירתי כמו פעם. רק כשחזרתי לצרוך את החומר המקורי הכל התעורר מחדש. זה נשמע לא הגיוני, אבל זה ככה. בחיי.

אי אפשר להגיע לסאונד ייחודי ופורץ דרך בלי LSD. גם אם אתה מוזיקאי על. החוקים שכל המוזיקאים גדלים עליהם שמים אותם בתוך תבנית קבועה. LSD מוציא אותך מהתבנית הזאת.

 

אני לא חולק עלייך, אבל שוב, אתה היית מוכן לזה ברמת ידע,כישורים ואפילו סביבת עבודה.
אם אני לא טועה גילוי הDNA גם קרה תחת ההשפעה, אבל גם בזכות שהאיש היה מוכן לזה ברמת הידע, רצון והסביבה שבא הוא היה נמצא.

זה מה שממש דופק אותי. מה יקרה אם יתנו את זה לכל מי שגאון בתחומו? לאן אפשר לקחת את האנושות..

 

מזה בדיוק הממשלות חוששות

 

מענין מה שאתה אומר שולגין... אני מסכים איתך לגבי זה שהמוזיקה של היום היא גרועה לחלוטין!!! אבל אני חושב שאם גימי הנדריקס היא לוקח את האסיד של היום הוא היא מגיע לאותם מחוזות שהוא הגיע... כי בלי שום קשר גימי הנדיריקס לימד את עצמו לנגן בגיטרה. בשונה מהיום שכל ילד שרוצה ללמוד לנגן, יש לו יוטיוב והוא לא משקיע טיפת מאמץ בלנסות להוציא את מה שיש לו במוח לגיטרה ואז יוצא שהוא מנגן כמו תוכי בלי באמת דברים שיוצאים לו מהמוח... זאת לפחות דעתי האישית