טריפ ריפורט הישר מן המזרח

אז אחרי הרבה זמן אי שם ברחבי העולם, הגיע הזמן לחזור, לפרוק ולספר חוויות ומקרים.

לוקיישן: מסיבה אי שם בצפון הודו.

הגעתי לעיירה מסויימת בהודו, לאחר המון שינויים, ניתוק קשר עם חלק מן האנשים שטיילתי איתם, התחלה חדשה או בקיצור, שבוע עמוס טלטלות רגשיות.
איזה בחור ישראלי סיפר לי על מקומי שמוכר אסיד ושזה באמת משהו רציני ולא אסיד עם ספידים.
קניתי ממנו קרטון של 200 מיקרו, ולאחר בדיקות הקרטון באמת היה תקין וזה באמת אסיד(מודרני או לא, תגלו בהמשך)
החלטתי שלקחת את האסיד במסיבה שתתקיים בקרוב יהיה מצויין והתחברתי לכמה ישראלים ואיתם כבר המשכתי למסיבה.
החלטתי לקחת חצי קרטון- 100 מיקרו, כמות סבירה ויפה.
הולכת לרחבה עם החברים, אבל משהו לא שקט, משהו זז בגוף, אני מרגישה את העלייה של האסיד ויודעת שתכף תגיע הסטירה לפרצוף.
1+ (שעה לאחר הלקיחה)
הטריפ מתחיל קשה, כל האנשים ברחבה מרגישים לי כמו "פרצופים", חיבוקים מהחבר'ה לא כל כך עוזרים.
כולם מעשנים סיגריות, באנגים וצ'ילומים ברחבה, הטבק גורם לי להיחנק. הריח, הסירחון, עולה לי בחילה ואני מחליטה לברוח מהרחבה.
2+
באיזה שלב מסויים מרוב כל העומס הרגשי החלטתי ללכת הצידה ופשוט לבכות, להוציא את כל מה שיושב עליי, אבל עדיין זה לא עוזר.
אחד מהאנשים לוקח אותי ללוקיישן שבו הנחל זורם, אין הרבה רעש וההימלאיה ברקע- מה שנקרא נוף מושלם לטריפ מושלם. אבל לא במקרה שלי. הטריפ לא נרגע ורק מראה לי שהוא בא ללמד אותי ואני צריכה להקשיב, אין לי "זכות" ואפשרות לשנות אותו אלא לזרום איתו.
בזמן שאנחנו שם- ההרים "זזים", האדמה מלאת הסלעים והעשבים הירוקים נושמת לה בהרמוניה. הכל כל כך זוהר, כל כך חזק וכל כך יפה. לרגע מסויים בטריפ אחד מהסלעים הגדולים היה נראה לי כמו פיל .
3+
כמה מהאנשים מחליטים לחזור לעיירה ואני מחליטה לחזור איתם. אבל משהו מציק בראש. משהו יושב על הלב ולא נותן לי מרפא. נכנסת לחדר שלי. הכל זז ביחד איתי, נכנסת למקלחת ורואה את האריחים "מציירים" משהו. מסתכלת במראה ורואה בחורה שלא שלמה עם עצמה. שמשהו מפריע לה והיא לא אומרת.
מחליטה לקחת כדור ואליום- מבינה אחרי חצי שעה שהוא לא באמת יכול לעזור עכשיו ושהאסיד חזק יותר ממנו
4.5+
מנהלת שיחה קשה ונוקבת עם חברה טובה.
5+
כל ההוצאה הזו של המילים, הדברים, הכאב עשתה טוב. פתאום העולם מתחיל לחייך אליי! הוילון עם העיטורים בחדר מתחיל להשתנות. העיטורים מתחברים ויוצרים כל מיני צורות ושבלונות.
יוצאת למרפסת ומביטה בהימלאיה- ההר נושם ואני מחייכת אליו, כמה טוב לראות אותך. כמה יפה הבריאה הזו.
מחליטה לעשות ראש- האסיד נשאר וההרגשה הרבה יותר טובה. שומעת פינק פלויד בחדר והכל נשמע כל כך שונה, כאילו לא שמעתי את השירים האלו מעולם.
מחליטה לצאת ולהסתובב קצת בעיירה, חוזרת לחדר, נשכבת על המיטה ושומעת מוזיקה ונרגעת לאיטי.
הטריפ המשיך איתי עד ל13 שעות שבהן הבנתי הרבה דברים על העולם, על אנשים ועל הסביבה שלנו.
אני מבינה כמה אנשים מחביאים את הרגשות שלהם, את התחושות שלהם מחשש לתגובות של אנשים. אכפת לנו כל כך מה אנשים חושבים עלינו עד שזה מפריע לנו ללכת בדרך שלנו. כל כך הרבה מסיכות, כל כך הרבה שקרים אבל עולם וטבע כל כך יפים ומדוייקים.

13+
מרגישה את האסיד דועך, מבינה שהגיע הזמן ללכת לישון. אומרת תודה לאסיד על הלקחים, על הלימוד גם אם הוא היה קשה
ללא ספק- עברתי חוויה קשה ומטלטלת. עוצמות כאלו לא הרגשתי ולא הגיוני להרגיש מ100 מיקרו
אני לא יודעת אם לקחתי בוודאות את הדבר האמיתי, אבל בטוחה בוודאות שהחומר שלקחתי, המולקולה הזו שלקחתי היא הקרובה ביותר לדבר האמיתי. והיא נתנה לי לראות איך הדבר האמיתי מרגיש, זו תחושתי לפחות.

תודה ל@שולגין המדהים שעזר, הכווין, והיה חבר לשעת צרה .

את חצי הקרטון שנשאר לי לקחתי בהזדמנות אחרת ועברתי חוויה יפה וטובה- אפרט בהזדמנות .

 

תודה על השיתוף. טריפ ריפורט מרתק.

ברוכה השבה!

 

אם רק הייתי קורא את הטריפ רפורט שלך לפני שבוע..

ממש כיף לקרוא את הטריפ רפורט שלך, הוא מלמד המון ולוקח אותך לחווייה וסיפור קסום✨
אולי אני גם בקרוב אעלה איזה טריפ רפורט על החוויה שהייתה לי לפני שבוע.