איך הפסיכדליה השפיעה על החיים שלכם?

אהלן חברים,

אני באופן אישי זוכר איזה אדם הייתי לפני שהכרתי את עולם הפסיכדלים ואיזה אדם הפכתי להיות. אשמח לשמוע האם גם אתם מרגישים בשינוי? אם כן, תרגישו חופשי לשתף!

סופ"ש נעים

 

אצלי זה שינה המון דברים, ה מ ו ן.
מבחינה ויזואלית פתאום צבעים נהיו יותר חדים, אותיות נהיו יותר בולטות, העולם בHD כזה, בהתחלה זה הפחיד אותי מאוד, היום אני נהנית מיופיו של הטבע.
מבחינה התנהגותית/נפשית: תמיד הייתי אדם שאינו אגואיסט ובעיקר אחת כזו שכנה ואומרת את האמת "בפנים"(אבל בקטע טוב, לא בקטע מזלזל). היום אני יותר מבחינה בין עיקר לטפל. פחות "דופקת" חשבון לדברים שוליים ומבינה שאנחנו בני האדם עושים המון רעש מכלום. וכמובן אני מעריכה כל דבר ומעשה טוב בעולם הזה..

 

נפלא!

 

אצלי זה שינה הרבה מאוד. בתור התחלה הצבעים נהיה חדים הרבה יותר ואיכות הראיה שלי השתפרה.
למדתי להסתכל על העולם בצורה קצת אחרת ולהתעמק בנופים שקיימים לנו בארץ.
מבחינת תחושה אני מרגיש הרבה יותר מחובר לעולם ונכנסה בי הבנה עמוקה שבגדול כולנו מחוברים ברמה כזו או אחרת. החוויה שלי גרמה לי להבין את המושג "אלוהות" או מה שקורה איתנו לאחר שאנחנו מתנתקים מהגוף הזה (אמיתי או לא רק לאחר המוות אדע). התפיסה שלי לגבי האלוהות השתנתה מקצה לקצה ובאיזה שהוא מקום גרמה לי להבין שכנראה אלוהים הוא המצאה של בני האדם כי ברגע הזה שאתה מרגיש את החיבור אתה לא מרגיש שיש משהו שיותר גדול ממך בחשיבות שלו אלא שאתה פשוט חלק שווה ביקום ובקיום הזה.
הצלחתי להבין נושאים על פסיכולוגיה ופילוספיה ודת שבעבר לא היו נשמעים לי הגיוניים.
אין מה להגיד לאחר החוויה אני מרגיש אדם שונה, יותר טוב או פחות הזמן יגיד.

 

תענוג לקרוא אתכם חבר'ה!

 

טוב, אז אני אתן גם משהו מעצמי

הכרתי את עולם הפסיכדלים כשהייתי בן 16-17 בערך. כבר עישנתי באותה תקופה, יצאתי למסיבות אבל לא באמת הבנתי מה אנשים עושים שם. מאוד קסם לי הרעיון של לרקוד בטבע לצלילי מוזיקה אלקטרונית שהיתה רחוקה מאוד מהמיינסטרים.

היה לי חבר טוב שגדול ממני בארבע שנים. אני זוכר שדיברנו על זה שאני מאוד רוצה לבנות אולפן ולהתחיל לכתוב מוזיקה והוא תמיד אמר לי שלפני שאני מקבל החלטות כאלה שעשויות לשנות את חיי לתמיד, כדאי שאתנסה ב- LSD. לא הבנתי אז מה הקשר בין הרצון שלי לכתוב מוזיקה לבין מה שהחבר הציע. ידעתי שמוזיקה נשמעת טוב יותר כשמאזינים לה תחת השפעה של סם כזה או אחר, אבל לא ידעתי כמה רחוק זה יכול להגיע. אז יום אחד, בלי הכנות ובלי יותר מדי מחשבות בנושא דחפתי שפיץ במסיבה.

לא זוכר יותר מדי מה קרה לי שם, אבל דבר אחד לעולם לא אשכח, את המעבר בין המצב ה"שפוי" שהייתי בו לבין העולם שהגעתי אליו כשעה אחרי שבלעתי את הקרטון. הכל פשוט נעלם, האנשים, הרמקולים, המוזיקה. פתאום הייתי לבד, לא ראיתי צבעים ולא חוויתי שום דבר שמזכיר חווית LSD כפי שתיארו לי אותה. לקחתי את השפיץ בסביבות 12 בלילה ועד שבע בבוקר הייתי בתוך חור שחור. לא זוכר מה קרה לי בשבע השעות האלה, וכשחזרתי לעצמי שאלתי את החבר אם התנהגתי מוזר, הוא אמר שהתנהגתי רגיל כל הלילה - רקדתי, השתוללתי והייתי מאושר.

בבוקר, אחרי המסע ה"מוזר" שחוויתי, ראיתי גמד רוקד לידי כשעל הכתף שלו מונחת פטריה ענקית, כמעט בגודל שלו. נראה כאילו טייל ביער לפני רגע וליקט אותה. גמד ממש חמוד, חייכן ושמח. שמתי לב לכך שחוץ ממני אף אחד מהמבלים לא בוהה בו, כאילו שהוא לא שם. על אף שהוא רוקד בין כולם ודי מושך את העין. הוא ממש זז עם המוזיקה, כאילו שהיא עוברת דרכו.

לפתע הרגשתי יד שמחבקת אותי מאחורה, זה היה החבר, ולפני שהספקתי להגיד משהו הוא הצביע על הגמד ואמר תוך כדי צחוק מתגלגל "תראה את הגמד הזה!" עד היום אין לי מושג האם הגמד באמת היה שם או לא, רוב הסיכויים שלא (או שכן?). בכל מקרה, החומר הזה הצליח למשוך את תשומת לבי ומאז אני מעריץ שלו.

איך זה השפיע לי על החיים?

הכל השתנה מבחינתי באותה מסיבה. למדתי איך מוזיקה נראית והפסקתי לשמוע אותה. מאותו רגע פשוט ראיתי הכל, איך המוזיקה נראית פיזית. הפסקתי לשמוע תופים, באסים וצלילים. הכל נהיה ויזואלי, עד לרמה שיכולתי "לקטוף" את הצלילים שעוברים לידי ולמקם אותם איפה שמתחשק לי.

יכולת האבחנה הזו השפיעה לי על החיים באופן כללי. באותה תקופה כל מה שעניין אותי זה מוזיקה ו-LSD, אבל שמתי לב שמיד אחרי טריפ האסיד הראשון שלי הפכתי לאדם אחר. כבר לא הייתי מופנם כמו שכולם הכירו אותי, כבר לא השפלתי מבט במבוכה כשמישהו ניהל איתי שיחה. נולדתי מחדש, ואהבתי את מי שהפכתי להיות. פתאום התחלתי לספר בדיחות, לא פחדתי להביע את דעתי בפומבי והפסקתי לחשוב שאני מוזר, כי זה מה שהסביבה תמיד גרמה לי להרגיש.

הגעתי למצב שהספיק לי מבט חטוף בעיניים של מי שעומד מולי בשביל להבין מה עובר עליו, איך הוא מרגיש ומה הוא מתכנן להגיד לפני שהוא מוציא מילה מהפה. זה לימד אותי לקרוא אנשים באופן מוחלט. לפי שפת הגוף שלהם יכולתי לדעת לאן השיחה הולכת ולהוביל אותה לכיוון שאני רוצה.

התקופה הזו גרמה לי לקבל החלטות ששינו את חיי. עד היום, 20 שנים אחרי, אני עדיין מרגיש בחיים שלי את ההשפעה של ההחלטות שקיבלתי אז. לא השתניתי המון, כלומר האדם שהיה בתוכי לפני 20 שנה ורצה לפרוץ החוצה נשאר אותו אדם, רק בוגר יותר ועם הרבה יותר נסיון.

 

אני הכרתי את עולם הפסיכדליה שהייתי בן 16, כשעישנתי בטעות ראש צ'אנג'ה לבד בבית.
באותו יום כל התפיסה הרציונלית שהייתה לי התנפצה לרסיסים והבנתי את כמות המידע שאני חושב שאני יודע אבל אני לא מבין בה כלום. הבנתי כמה אנרגיות יש בעולם שמנסות להרחיק אותנו מהבנת הקיום שלנו.
והבנתי את המסלול והמסע של הנפש שלי לניתוק מהאנרגיות הללו.
בהמשך גם עשיתי הרבה LSD וכמה טקסים עוצמתיים של מסקלין שהובילו אותי להבחין בצורה הרבה יותר ברורה בפידבק שהיקום נותן לי ועל הדרך שבה הוא מכוון אותי, ולישויות רבות עוצמה שמשפיעות על החיים שלנו למטרות מסויימות.
אין ספק שבחיים לא הייתי מי שאני היום אם לא הפסיכדליה.
אבל לדעתי קרו הדברים שקרו בכדי שאהיה מי שאני היום.


P.S שולגין, אוהב אותך יא באבא

 

זה הדדי אח יקר!

 

אחרי שהתנסת עדיין רצית לבנות אולפן ולכתוב מוזיקה?

 

זה גרם לי לעשות עוד הרבה דברים, אבל כן, זה בעיקר גרם לי להתאהב במוזיקה מחדש ולבחון אותה מכיוונים שלא ידעתי שקיימים.

 

בדומה לשולגין, מאז הטריפ האחרון שלי... אני מוצא את עצמי מקבל משמעויות עמוקות במילים של שירים. לפעמים מבלי שהאמן התכוון לכך...
בעקרון, הבנתי שזה גרם לי למצוא המון מטאפורות לרגשות ואנשים בתוך שירים... וכן.. התאהבתי גם במוזיקה מחדש.

אולי אכתוב בהרחבה ועל עוד כמה נושאים בעתיד...

 

פסיכדליה מקנה לאנשים יכולת זיהוי טובה יותר של דפוסים, יפה לקרוא איך זה מתבטא אצל אנשים שונים

 

מה זה המסקלין הזה?

 

מסקלין זה סם הזייתי נוסף אחר,
אני התוודעתי לפסיכודליים רק לפני שנה
פטריות מקסיקניות, DMT, MD גראס חשיש ובקרוב LSD...

פטריות גורמות לי להזיות קשות ולא כיף עם הבטן והרצון המתמיד להקיא... החוויה עוצמתית ומוגזמת... עליי לפחות. זה לא מצחיק בכלל....

DMT היא חוויה מעולם אחר... אין טעם להמשיך לנסות לקחת את זה אלא אם כל העולם ואישתו מבלבלים אתכם, זה יעשה לכם ריסט לתודעה לטובה. זה בטוח חח

אמדי. לא לקחת יותר מדי זה סתם דופק ת'מוח. כיף לאללה... חחח

 

עריכה

 

בתור אחד שנוהג לצאת למסעות בחברת 3 - 1 אנשים, אני מסתכל על כל מסע שכזה כמהין טקס רוחני עם עצמי בעיקר. אני נוהג לשמור על הפרטיות שלי ובכל זאת אין ספק שלמדתי המון על איך אדם חושב בעיקר, כל עניין התודעה תמיד מדהים אותי מחדש, איך אפשר להיבלע בקלות במחשבות, וכאשר אתה מתחיל להבין את העומק והמשמעות של כל מה שאתה מרגיש למעשה במסע ומבין את הפוטנציאל לאילו מקומות ומחשבות אתה יכול להגיע, זה מלמד המון.

אני אגיד על עצמי שיש לי דיכאון קליני מאובחן משעוד הייתי נער, עד לפני החוויה האינטנסיבית הראשונה שלי הייתי אדם פחות יציב נפשית, מפוחד מאוד מהסביבה. אני זוכר איך כל פעם שנבלעתי למחשבות רעות ונכנסתי ל'סרט' רע השתדלתי לזכור שאני בסך הכל בסדר, לתת לעצמי קרדיט, לפתע כאילו ראיתי את עצמי מבחוץ כאילו אני מסתכל על אדם אחר ובסך הכל נראה שהחיים שלי די איכותיים, והסרטים שאני אוכל, כולם אוכלים, לכולם יש סיפור, לכולם יש ראש שלא מפסיק לעבוד, והסרט שאני חי ורואה מהעיניים שלי, כולם חווים זאת במידה מסוימת. בכל אופן, מיד ממצב שאני בפינת החדר מקובץ אני קם מרים חזה, מחייך, ומתמלא בטחון. במשך אותו טריפ הכדור קפץ מחוסר בטחון לבטחון הרבה פעמים (לפחות כך הרגיש לי בתחושת זמן), ופעם אחר פעם הוכחתי לעצמי שאני בסדר ובאמת נהייתי רגוע, ומאז למדתי יותר על עצמי והבטחון שלי עלה משמעותית מאז, מעצם המחשבה, שהכל בראש, אני זה שמחליט אם טוב לי או רע לי, אני זה שמחליט איך להסתכל ולשפוט דברים, אז כן אולי יש לי סרוטונין נמוך אבל זה לא ימנע ממני את עונג החיים ושקט נפשי, אני פשוט צריך להסתכל אל עצמי ולשאול את עצמי את השאלות הקשות לפעמים, לנסות להבין מה מקור התחושות ולטפל בהן, ללמוד את עצמי ולקבל את עצמי לטוב ולרע ולהבין שזה אני ואם לא אדע לעבוד עם עצמי ולקבל את עצמי לא יהיה אפשר להתקדם הרבה בחיים משם. ברגע שאתה מתחיל להבין איך אתה חושב, ובעצם תבניות מחשבה של אדם, גם קל לך יותר להבין איך האנשים מסביבה חושבים ואיך נעה ה'קופסא' שלהם, ובכך לא רק שלמדתי המון על עצמי אלא גם על איך אדם חושב באופן כללי, והרבה יותר ברור לך איך אדם מרגיש, אתה יכול לראות לתוך הבנאדם כמו שהסתכלת אל תוך עצמך.

כמובן שאת העולם גם הבנתי יותר,לכל אחד יש השפעה על הסביבה בדיוק כמו שיש לה עליו, למעשה אפשר להסתכל על העולם כמו יצור חי המורכב מתאים רבים בדיוק כמונו. צריך לדעת שלכולנו וליקום יש את הפוטנציאל להיות מי שאנחנו רוצים, הדרך היא התעלומה שעל כל אינדיבידואל לפתור.

אני פשוט יודע עכשיו כמה ליקום יש להציע, והמערכת ששוטפת לאנשים את המוח מהיותם נולדים, מערכת שנבנתה על גבי ההיסטוריה, בראשה עומדים אנשים עם כוח שלא רוצים שאנשים יסטו מספרי החוקים ומקווי מחשבה ברורים, לא יזכו לדיון כנה לגבי נושאים מסוימים ואיך שדברים נקבעו, מציבים מולנו מציאות מדומה באותה מידה כמו שאנשים יגידו ש'הזיות' ופסכידליה זה לא 'אמיתי' לאור העובדות שהמוח שלנו נהיה יותר מודע לסביבה מהנורמה. מאז שנפתחתי לעולם הפסיכדלי נפתחתי לעובדה שיש רמות מודעות שאדם עלול להיות מודע יותר ופחות לתחומים בחיים, אך אין לי ספק שקיימת האפשרות להגיע למודעות גבוהה יותר מהדרך בה נוהגים ללמד, לחנך ולהכריח. כמה שהעולם חרא באותה מידה הוא נפלא, ופשוט כך החיים, אבל אף אחד לא יגיד לי איך לחשוב ולהתנהג לטוב ולרע, אני סומך קודם כל על עצמי.

אם אתחיל לדבר על הוויזואליות, מוזיקה, ותחושות אחרות, אני לא אפסיק רק אגיד שלעשות מרתון פינק פלויד חובה על אסיד. אבל אני די בטוח שהעברתי את הנקודה על כמה הפסיכדליה השפיעה עלי, ללא ספק הפיקה בי חיים ותקווה, שמחה בעיקר, והמון הבנה מתגבשת.

 

תיקון נפשי מטורף. כל טיול כזה לוקח אותי לעולם מנטאלי גבוה (לא עכשיו חרטא של סטלני על שהתפלפו) בקטע שאני חושבת על סיטואציות פתאום מזווית שונה ורואה כל מיני דברים או מכשולים שמפריעים לי בחיים באור שונה ויודעת יותר טוב להפנים, "לאכול" ולקבל את מה שאני עוברת ובכללי אני ווייב ממש טוב לדלקות

 

בשורה התחתונה אסיד גרם לי להתבגר מהר יותר.
הוא הקנה לי את היכולת לפתור דברים לא סגורים עם עצמי מהר יותר ולהשלים איתם.
הוא גרם לי להבין מי ומה אני , ולימד אותי לחיות את ההווה עם מבט קטן על העתיד, לשכוח תמיד זיכרונות לא טובים ומהם רק ללמוד ולהיבנות.
אני יותר חי, שמח, צבעוני, מפזר אהבה ומקבל את כולם .

הדלקות שהכי בונות אותי זה הדלקות של מעל 250 מייקרו, דווקא אחריהם בא שבוע של מחשבות ורגשות, אבל כשאני לומד להשלים עם הכל כי אין לי ברירה ומצליח לנתב לצד הטוב..ניצחתי, גדלתי, התבגרתי.

אסיד הוא חומר מעצים, מיוחד ומופלא ו.. ו...
רק מוכרחים לדעת מתי איפה ועם מי לקחת אותו. זה הרבה יותר חשוב ממינונים כאלה ואחרים.

 

תשמעו, אתם מרתקים, באמת.
אני לוקח סמים נטו לכיף.
לא חוויה רוחנית, לא תיקון עצמי, לא השלמות עם העולם שמעבר ולא לחיבור עם נשמת הבן איש חי.

לא מתחבר בכלל לכלום ששולגין כותב, אבל מעריך את ההשקעה.
גם לשאר הסיפורים כאן לא מתחבר, ולא, אני לא בנאדם שטוח. מי שמכיר אותי יעיד - ולבינתיים אני אעיד על עצמי - שאני אדם תבוני, פיכח, משכיל ומתפתח, אבל מאוד לא רוחני.

אסיד בעיניי הוא כיף. מעצים ומשפר רגשות וחוויות, מעניק אנרגיה וצחוק ומחבר בין אנשים ועולמות, אבל זהו.

(הבהרה טרום תגובה משולגין: אני לוקח אסיד בערך 20 שנה, מכיר אין ספור סוגים איכויות ומקורות.)

 

אתה כנה, ישר, עינייני ובעיקר לא מבלבל תמוח עם ממבו ג'מבו ששמעת מחכם סיני בגלגול קודם. קבל פירגון!