אם אני זה כולם וכולם זה אני...

אז להיות מרוכז בעצמך זה בעצם להיות מרוכז גם באנשים אחרים? כמובן שזה מפשט מאוד את העניין אבל זאת מחשבה מעניינת בעיניי. לוקאלי זה גלובאלי במובן מסוים.
אולי בעצם התשובה היא לנסות לראות מעבר להפרדה המלאכותית בין עצמנו לבין אחרים ולא להתמקד רק בנו או רק באחרים. איזון. יינג יאנג.

האם נכון לראות באגו אויב?
סתם מחשבה שעלתה וחשבתי זה יהיה שינוי מהפרקטיקה והלוגיסטיקה שהרבה מהפוסטים עוסקים בהם.

מחשבות?

 

או שהכל זה פשוט אותו דבר ואתה רואה את זה רק מנקודה אחת.
או ש... אתה זה הכל וגרמת לעצמך להאמין שיש עוד דברים.

 

האם שתי האופציות האלו לא אותו הדבר בעצם?

סוליפסיזם - ״אדם יכול להיות בטוח בקיומו של דבר אחד בלבד - ה׳אני׳ העצמי שלו״

 

קצת כמו:"אתה חושב משמע אתה קיים" -רנה דקארט.
למרות שנראה לי ששניהם לא נכונים ופשוט באו לתת פתרון פשוט וקל כדי להסביר לעצמנו שאנחנו קיימים.
מאין ואליום פילוסופי.

 

מה אם המוח של כל אחד מאיתנו מעבד צבעים אחרת ופשוט קטלגנו אותם אותו הדבר??
כלומר שאני רואה כתום ואתה רואה את מה שאני מגדיר ירוק אבל בתפיסה שלך כל החיים זה היה הכתום. וככה עם כל הצבעים.
אז אם אנחנו בסוג של מטריקס והעולם הפיזי שאנחנו רואים וחווים על כל רבדיו זה פרי יצירתו של המוח שלנו, איך אנחנו לא מסוגלים לדמיין צבע חדש ? או טעם חדש או ריח ? הרי כל הריחות והצבעים והטעמים הקיימים הם פרי דימיונו של המוח (לפי הקונספירציה), משמע אנחנו אורחים פה וצריכים לשאוב מידע מהקיים ולא פיתחנו את העולם הזה בדמיוננו.

עם יותר סמים ופחות שיגרה הייתי יכול לגמרי לשרוף את שנותיי על הר מבודד לאכול תסביכים פילוסופיים כל היום.

 

האגו שלך זה אתה, לטוב ולרע. אנשים נוטים להשתמש בביטוי אגו רק בהקשר למשהו רע. למשל: "האגו שלו בשמיים וזה הופך אותו לחרא של בן אדם". זו טעות. האגו הופך אותנו למי שאנחנו, הוא זה שגורם לנו לאהוב או לשנוא, לקבל או לדחות. הוא זה שגורם לאגו של אנשים אחרים לאהוב או לשנוא אותך.

אם אדם מתנשא או מתנהג בזלזול כלפי אחרים, אל לנו להשליך את זה על האגו שלו. אלה הבחירות שהוא עשה, מסיבות שלא באמת ידועות לנו. יכול להיות שקיבל חינוך בדיוק כזה, יכול להיות שעברו עליו דברים לא קלים שהפכו אותו לכזה. בשורה התחתונה, האגו שלו מושפע מהסביבה שבה גדל וחונך.

@grower420
בדיוק הפוך. במצב רגיל המוח שלנו לא מדמיין. הוא מתרגם צבעים וצורות לפי מה שלימדו אותו, כמו תוכי. תת המודע מתחיל לעבוד כשצורכים פסיכדלים, בייחוד LSD. זה המצב היחיד שבו המוח נפתח לאופציות חדשות שאינו מכיר והדמיון נכנס לפעולה. העולם נראה אחרת מאיך שלימדו אותנו לראות אותו, ו-LSD פותח את הדלתות שמאפשרות לנו לראות את העולם האמיתי.

 

זה שאדם חושב פתאום תחת השפעה של lsd שהוא משיח, דולפין,הבן של ישו וכד׳ זה אומר שהוא חווה את העולם האמיתי? כנ״ל לגבי ההזייה של הגמד שסיפרת שראית, למרות שעל זה עוד אפשר להתווכח, אבל לדבר על העולם האמיתי זה לא בדיוק נכון, אולי יותר נכון להגיד שהאישיות של האדם היא אמיתית יותר אבל גם על זה אפשר להתווכח.

מה שכן נכון להגיד זה שאל אס די מפרק את העולם למרכיביו, כך למשל הוא מפרק את קרני האור למרכיבים שלהם ולכן אפשר לראות למשל קיר לבן כצבעוני, כך הוא גם עושה בשאר החושים.

לגבי האגו אני יכול להסכים איתך כי אני מעריך מאוד את התאוריה הפרואידיינית וחבל שלא יצא למישהו כמוהו להתנסות בסם שכזה.

לגבי איך שאנחנו תופסים את הדברים אני גם מסכים איתך ותאוריות קוגניטיביות מדברות בדיוק על סכמות שאנו יוצרים.

שב

 

איכשהו תמיד כשמדברים על LSD נותנים כדוגמה את אלה שנדפקו - הפכו לדולפין, לישו וכו'. למה לא לתת כדוגמה את אלה שבזכות LSD באמת שינו את העולם? אני לא משווה את עצמי לדולפין, למרות שלא הייתי מתנגד להשתמש ב-20% מהמוח ולא להיות חלק מהאנושות, אבל היקום החליט בשבילי ואין לי ברירה אלא לקבל את זה באהבה

כשאני אומר "עולם אמיתי" אני מתייחס לעולם שלי. העולם שהכרתי לפני שצרכתי LSD היה שונה, ועדיין. למדתי להפריד ולהבדיל ביניהם. אם אתה מרגיש שאתה חי בעולם הנכון זוהי זכותך. אתה מרגיש נכון להאמין באלוהים - זכותך. אני מאמין שמשהו אחר מנהל את כל מה שקורה פה, והוא הרבה יותר גדול מאיזה מישהו מהתנ"ך עם זקן וכיפה, שבכל פעם שמישהו מרגיז אותו הוא מחרב את העולם ומשמיד עמים שלמים.

אני מאמין שהעולם הזה דפוק ומעוות. וצר לי על מי שחי בבועה או בהדחקה ולא רואה את זה. כנראה שה-LSD לא השפיע עליך כמו שהוא השפיע עלי, או שבכלל לא צרכנו את אותו חומר. כי אצלי, מהפעם הראשונה שדחפתי את החומר הזה לפה הבנתי שאני חי בשקר.

 

אין קשר לאיך השפיע ואני לא נוקט עמדה בנושא, כמובן שהוא השפיע בדרכים כאלה ואחרות, הכוונה שלי היא נטו שעל שאלות פילוסופיות אי אפשר לנקוט עמדה נחרצת. כן ניתן לשוחח על זה ואף מומלץ לעלות שאלות כאלה על פרק היום, להגיד ש-LSD משקף את המציאות זה אמירה גדולה לפחות בעניי. אני אישית לומד שנה שלישית פסיכולוגיה וזה עזר לי עוד יותר לחדד דברים עם LSD וגם בלעדיו אבל מכאן ולקשר דברים למציאות זה בעייתי. המציאות בעייתית. אני כלל לא דתי ולא ממש מאמין בתנ"ך אז לא מבין מה זה קשור, ברור שיש לך ידע עצום ונרחב ואתה עוזר פה למלא, אין לי שום ביקורת עליך רק על האמירה הזאת לגבי המציאות. להגיד ש MDMA למשל הוא שקרי (לא שראיתי שאתה רושם את זה אבל זו אימרה נפוצה אצל חובבי LSD) זה גם בעייתי, כי אם אדם בדיכאון קשה פתאום מראה צדדים חיוביים בהתנהגות שללא MD הוא לא הראה בחודשים האחרונים כלל והוא הצליח לעלות רגשות מודחקים תוך כדי אז זה אומר שהסם שקרי או שהוא חושף למעשה את הצדדים החיוביים שבאדם? מראה לו דברים שאולי הוא חושב שהוא איבד והם כבר לא קיימים אצלו.

סתם אני מביא דוגמה על MDMA - אני חסיד הרבה יותר גדול של LSD ובעניי לסם הזה יש פוטנציאל להיות אחת מהתרופות הפסיכיאטריות החזקות ביותר שידעה האנושות ואולי שתדע היי פעם, אני מסכים שיש אינטרסים פוליטיים חזקים מאחורי איסור הסם הזה (שאולי גם נוגעים באמת לזה שבני אדם יפתחו לאמת שלהם עצמם וזה יצור כאוס בעבור הפוליטיקאים שכמובן לא היו מעוניינים בזה כמו כן בעלי ההון) - בכל מקרה אמשיך לקרוא בעיון את התגובות שלך. תנקס

 

אתה חוזר ואומר שלקשר LSD למציאות זו בעיה. אני אומר שהבעיה היא לקרוא למקום ולזמן שאנחנו חיים בו מציאות. אני לא מנסה לשאוב אותך לתוך דיון פילוסופי, אבל בוא לפחות נודה בעובדה שלאף אחד אין מושג מה באמת קורה פה - האם אנחנו חיים ביקום מקביל ומי מזיז את החוטים? כולם קלולס כשזה מגיע לנושא, לרבות אנשי רפואה ומדענים.

אין לי שום דבר נגד MDMA, כשזה באמת MD. צרכתי המון ממנו בניינטיז ומאוד אהבתי את המקומות שהגעתי אליהם בזכותו. ניסיתי מספר פעמים בשנתיים האחרונות את מה שמסתובב בעולם וזה הרגיש כמו חומר אחר, שונה ממה שצרכתי פעם. הוא גם השפיע עלי פיזית מאוד קשה, לקח לי כמה ימים להתאושש. לכן אני לא ממליץ. אם היית שואל אותי בניינטיז הייתי אומר לך שזה אחד החומרים הכי טובים שניסיתי. היום זה פשוט מרגיש לי כמו רעל.

 

אם אפשר לשאול במה אתה מאמין(מבחינת בריאת העולם/הבורא/האין סוף/היקום)

 

שלום - אהבה - אינסוף - כוכבים - אלוהים - הזולת והפרט.

rael.org

יש ספר שמספר את האמת על האלוהים, מי הם מה הם וכו'.

הקטע הוא להבין. ולא להאמין.

להרגיש ולא ל"חשוב".

וכו' בלעבלעבלעבלע

 

שאתה אומר שלקח לך כמה ימים להתעושש למה אתה מתכוון.אני הגיד לך למה אני שואל את השאלה הזו למה,בדיוק יושב איתי פה חבר שבמקרה לקח mdma בסוף השבוע האחרון ובגלל שאתה כותב את מה שאתה כותב אז שאלתי אותו את אותה שאלה והוא תוען שממש לא היה איזה משהו רציני יום אחרי והוא חזר לשגרה בלי בעיה

 

זה תלוי מינון. 100-150 מ"ג ישפיעו פחות פיזית, אבל החוויה המנטלית לא מספקת, אותי בכל אופן. כדי להפיק הנאה כלשהיא מהחומר הזה אני צרכתי בין 200 ל-300 מ"ג, ואז הגוף פשוט קורס לכמה ימים.

 

גם לפי דעתי האמדי הנפוץ היום הוא רעל.

אם האמדי המיוצר כיום מצליח להימכר אין ליצרנים סיבה להשקיע יותר ולפתח מוצר איכותי, כשמה שמעניין אותם הוא בעיקר להרוויח כסף.
אנשים יצרכו בכל מקרה כל חומר שיביאו להם, כמה שהוא יהיה מזוהם ובאיכות נוראית, ונתקלתי בגבישים פשוט מזעזעים.

 

אין ממש אפשרות להבין כי אנחנו מדברים על האין סוף

 

חוצמזה מסבירים יפה מאד שם את האינסוף, הקטן והגדול.