החוויה הבלתי נשכחת שלי מmdma

יש כמה חוויות שמלוות אותי יום יום, חוויות שהציבו רף חדש של שלמות, של מודעות, של תחושה.
אני אשתף אתכם בחוויה שאני כנראה לא אשכח לעולם.

הפעם הראשונה שעשיתי mdma הייתה בגיל 15,
אין ספק שהילדות שלי שמתקיימת עד עכשיו (19) מלאה בהפתעות ובחוויה תמידית של משמעות, התרגשות ואינטנסיביות מאסיבית, ובמבט אחורה אני באמת מתקשה לתפוש את כל מה שעברתי, ומרותק מכל מה שקורה בתוכי ובכלל.... החיים האלה הם הדבר הכי מעניין שאני מכיר, התסריט הגאוני ביותר, בדיוק כמו שאני אוהב.

לא היה לי שמץ של מושג מה אני הולך לחוות, חודש לפני כן החבר הכי טוב שלי עשה אקסטה בפעם הראשונה, המראה שלו הפחיד אותי, אבל הוא תיאר את איך שהוא מרגיש בתור התחושה הכי טובה שהוא חווה אי פעם, אפשר היה להגדיר את אופיו של החבר הזה כקשוח (קצת שמוק), ומתנגד, על האקסטה הוא הפך לשוחר שלום שדרש להגיד לכולם כמה הם נפלאים, לא זיהיתי בו טיפה מהאגו שהכרתי, הוא כל כך נהנה באותו לילה שהוא החליט להזמין mdma מהדארק נט והזמין אותי ואת כל החברים הקרובים לחוות את זה ביחד

ביום רנדומלי אחד, אחרי ששכחתי מזה לגמרי, המעטפה נחתה בתיבת הדואר, פתחנו את המעטפה החשודה שהיה כתוב עליה בטוש MD (מה לעזאזל..), וגילינו אבקה לבנה כשלג, הפעם הראשונה שראיתי mdma.
החלטנו שכל אחד יקח 100 מ"ג ובחרנו מקום שקט בו נוכל לעשות רעש מבלי להפריע לאף אחד באחד מחורי התחת בחולון הקטנה, אני מאוד התרגשתי ולא היה לי שמץ למה לצפות.
עירבבנו את האבקה בתוך בקבוק מים שכתבנו עליו "מים אחושרמוטה", כל אחד קיבל כוס מלאה במים הכי מגעילים ומרים שטעמתי בחיים, טעם כימי חזק ונוראי.
אני בלחץ, שם מוסיקה באוזניות ומתחיל להתרוצץ הלוך ושוב, בינתיים החבר'ה מגלגלים ג'וינט של חשיש בן זונה, הג'וינט הזה היה יפה וטעים.. גם אותו לא אשכח, עוברים להם עוד עשר דקות של עישונים ובילבול כללי, אני מתחיל להרגיש משהו ממש מוזר.. לחץ מטורף, כאילו מישהו דורך לי על המוח, זה נמשך כמה דקות.. וברגע אחד, אני נשבע רגע אחד, בום! התחושה עושה סלייד לתחושה הכי טובה שהרגשתי בחיים!! טון הדיבור שלי הרקיע שחקים לפלצט וניסה להגיד שהוא נהנהההההה עד כדי כך נהנה שהוא לא יודע מה לעשות עם כל האושר הזה, באותו רגע חשבתי לעצמי שזה בא בדיוק בזמן הנכון, בתקופה כל כך לחוצה, בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שאני נח.. אם לתאר לכם את התחושה, זה לקחת את כל החוויות הכי טובות שהרגשתי בחיים עד כה, לכווץ אותן לרגע אחד ואת הרגע האחד הזה למשוך 5 שעות.. כן.. עד כדי כך.. עד כדי כך.. אני לא מפסיק לדבר, באופן אינטואטיבי הבנתי מה קרה פה, כל המסכות נפלו, כל הפחד, כל הדיסטנס, אני ניגש לחבר הכי טוב שלי ואנחנו בתיקשורת הכי כנה אמיתית ואוהבת, התחבקנו חזק וזה היה הדבר הכי אמיתי אי פעם, אני אוהב אותו, והוא אותי, ואין ספק, אין שמץ של ספק.
דיברנו שעות, אני זוכר שאמרתי שההורים שלנו צריכים לקחת גם קצת, הם צריכים את זה, הבנתי שכל האנשים שחיים מסביבי חיים בכעס ומלאים בבולשיט ומסכות.. חשבתי לעצמי בקול שאם אתן להם את החומר הזה הם כנראה יבינו!, כל כך נהנתי ברמה כל כך קיצונית שהרגשתי שאני גומר מליון פעם בשניה, והפקתי סאונד בהתאם... התחבקתי עם כל חבר שנכח שם ביחידות ובאינטימיות, זה היה מרגש, הכנות הייתה טוטאלית מצידי, לא יכולתי להסתיר דבר, כל הכאב שלי יצא החוצה במילים, כל מה שישב עליי... בשלב הזה חלק מהחברים החליטו להתפצל, נשארנו אני אלעד ואיתי, החברים היקרים והאהובים שלי, שתינו עוד שלוק מאוד קטן (חיזוק ראשון) ויצאנו לטייל לגינה הקרובה, התחושה הייתה מאוד פיור, מאוד צלולה ונקייה, לא הרגשתי שום תחושה לא במקום, אני זוכר שנשאלתי שאם יבואו "ערסים" ויאיימו על הביטחון שלנו איך אגיב, אמרתי שאגיב בכעס, כנראה שהיה לי כעס פנימי מחוויות לא נעימות קודמות בתחום ופחדתי מהתעמתות, היום אני כמובן מבין שאין טעם בכעס במקרים כאלה, עוד שאלה שנשאלתי הייתה אם אני מרגיש שנאה כלפי מישהו, ועניתי שכן, שיש מישהו אחד שפגע בי מאוד, היום אני מביו שאין טעם בשנאה או שפיטה כלפי אף אדם אחר ושכולם תינוקות חמודים ותוהים בדיוק כמוני, אפילו אם הם עושים מעשים שנראים כלפי חוץ אכזריים.. הם מבולבלים וסובלים סך הכל, לפחות מאיך שאני רואה את זה.
באמצע השיחה אלעד אמר שהוא היה מסכים להיות על אמדי כל החיים, עם פרצוף אדיש ורפוי, הייתה הסכמה כללית.

הזריחה הייתה כל כך יפה, היינו מאושרים ורגועים, אלה היו חלק מהרגעים היפים בחיי, והיינו שם ביחד, לגמרי ביחד.

כשהגענו הביתה שאלתי את אלעד אם אנחנו נישאר חברים כאלה טובים גם מחר, הוא אמר שכן, פחדתי שזה סוג של אשליה או חלום..
נרדמנו כמו סלעים 12 שעות, קמנו בדיוק אותו דבר, לא שכחנו כלום, אם לקחת את זה יותר רחוק אז לא שכחנו עד היום, כל מה שלמדנו נשאר איתנו, אחרי הרבה שיכחות אני חייב להגיד.. בשלב מסויים אחרי מאבק גדול למול האגו כל התובנות הפכו למה שאנחנו היום ואנחנו עדיין בשאיפה תמידית לרמת כנות הכי גבוהה שאנחנו מסוגלים לבטא, עם הקושי הגדול.
אני אפילו לא יכול לתאר כמה אני אוהב את החברים שלי וכמה אני מעריך תקשורת אמיתית..
בפעם הראשונה, בגיל 15, דיברתי עם בני אדם בהבנה טהורה, דיברנו רגש.
משהו מאוד מוזר שקרה הוא שאחרי 12 שעות שינה קמנו עדיין עם "אורגזמות" ותחושה אינקרדיבלית, עדיין מרגישים את האמדי, זה נמשך ככה כמה שעות לתוך היום שאחרי, לא היה קמצוץ של דאון, להפך.

זאת חוויה שאני סוחב איתי יום יום, שלימדה אותי כל כך הרבה ושינתה אותי, שם הבנתי מי האדם שאני רוצה להיות, ואיך אני רוצה להגיב, לדבר, מה היא הדרך הנכונה בעיני, מה אבני הבסיס שלה, סך הכל כנות, אמת, חמלה, אהבה.. דיי פשוט אך כל כך מסובך לאור הפחדים העצומים שמנסים בנחרצות להסיט אותנו מאלה.
יאללק!!!! איזה כייף שכתבתי את זה, אני מרוצה ממה שיצא, מקווה שהעברתי את זה בצורה הטובה ביותר ונשיקות רטובות במיץ אהבה לכולם ממני אישית, כבוד למי שקרא עד כאן &&&&&&&&&&&

 

תודה רבה על השיתוף מר פלאפי. קראתי בעיון רב כל מילה