סיפור יפה

בלילה ישבנו ליד המדורה. רוח קרה נשבה והטיחה את להבות המדורה. התחבאנו מאחורי הסלעים הגדולים. האנשים התפזרו לאוהלים. הבדואים של האוואלד סעיד, מגדלי האופיום מהבוסתן, ישבו ליד המדורה. ואז שמענו צעקות מכיוון אחד האוהלים. אשה צעירה מהמטיילים נעקצה על ידי עקרב שחור.

זינקנו אליה. היא היתה משוכנעת שרגעיה ספורים, עטופה בכאב העקיצה. אדם מבוגר לא מת ממעקיצת עקרב. אלא אם כן יש לו רגישות לעקיצה. ילדים קטנים יכולים להיכנס למצב של הלם ולמות. לא אשה בגילה. היא בכתה וכאבה. ישבתי לידה והנחתי רצועה רופפת מעל מקום העקיצה, למנוע מהארס להתפשט דרך צינורות הלימפה. הבדואים, סגריות מעשנות בין שפתותים, הצטופפו סביבנו. סוף סוף קצת פעילות. הם מילאו כוס בתה ופוררו לתוכה אופיום גולמי ואחר כך מרחו משרת אופיום על מקום העקיצה. היא שתתה מהתה.

מורפיום הוא נגזרת של אופיום. גם ההירואין. כמעט כל רעל וארס יכול לשמש לשני הכיוונים. האופיום גורם להרגשה של טישטוש, מעקר את הכאב של פצעי קריעה נרחבים, של כאבים מבליחים שגורמת עקיצה. היא לגמה מהתה המצטנן מספר לגימות וכעבור מה דקות החלו אנחותיה להיות עמומות יותר. היא שכבה באוהל ונרדמה. בבוקר היא התעוררה. מהעקיצה והכאב לא נשאר דבר, מטפסת אל הפיסגה לתוך יום מאושר.
http://shezaf.net/עיתונות/משימות-מיוחדות/מגדלי-האופיום-של-סיני.html

 

צור שיזף, איזה תותח.