פארנויה עזרה!

חבר טוב התחיל להיות פרנואיד לפני כחודשיים(מעשן כמה שנים) בהתחלה לא לקחתי את זה ברצינות לכולם יש לחצים קטנים שמעשנים הוא היה צוחק ואומר שאנשים מתחת לבניין מדברים עליו כל פעם שהוא עישן ירוק והסיפור התחיל לחזור שוב שוב אבל רק יותר חמור שמציצים לו מהחלון עד שלפני שבוע היה השיא(שפה היה כבר ברור לי שמשהו מוזר) הוא נהיה לחוץ שומע קולות שם כרית בחלון שלא ייצלמו אותו עכשיו מה שמלחיץ אותי לגביו שגם שהוא סאחי הוא עדיין שומע תקולות מתנהג מוזר (עוד אנשים עישנו מהירק איתו והוא היחיד שמתנהג ככה) אין לי מושג איך בכלל לגשת אליו ולדבר איתו על זה ואיך לעזור לו פעם ראשונה שאני נמצא בסיטואציה כזאת

 

הייתי הולך לרופא לבדוק את זה, יכול להיות שיש לו סכיזופרניה והקנאביס רק זירז את ההתפרצות, אבל זה סתם ניחוש.

 

ניחוש מצוין. דחוף לבדיקה פסיכיאטרית או לפחות אצל פסיכולוג שימליץ על המשך טיפול. ורצוי שיפסיק לעשן כי זה עלול להחמיר את מצבו.

 

מסכים עם מה שנכתב מעליי...

צריך ללכת ולבדוק ולהפסיק בנתיים את השימוש בקנאביס.

 

אם לא להפסיק לפחות לעבור לאינדיקה....
מוקדם לומר סכיזופרניה אבל כן יש כאן חשיבה דיסוציאטיבית ובוחן מציאות מטועה.

הייתי מנסה לתפוס אותו על כוס קפה ולשאול אותו על התחושות. לשאול איך החששות האלו משפיעים עליו ועל היכולת שלו לנהל חיים כמו שהיה רוצה. המטרה לכוון אותו להבנה שהחששות עצמם פוגעים בו, ומשם אפשר להתחיל לדבר על אפשרויות של חיפוש טיפול.
ככל שתצליח להוציא את זה ממנו הסיכוי להתנגדות מצידו או שירגיש מותקף "מה אתה חושב שאני משוגע?!" קטנים יותר.

*סכיזופרניה היא מחלה מורכבת, ההתבטאות שלה לרוב היא בהתקפים פסיכוטיים. כרגע הוא רק מראה מאפיינים של חשיבה דיסוציאטיבית, אך ללא ניתוק מציאות מוחלט כמו בהתקף פסיכוטי קלאסי שהתיאור שלו דומה מאוד לתיאור טריפ של סאלוויה דווינורום: אתה ער בחלום.

אמרת שהוא עדיין שומע את הקולות כלומר היו קולות אמתיים, אבל הם נפסקו והוא פשוט אכול סרטים שהאנשים האלו עדיין שם והם רוצים למצוא אותו. זו פרשנות מוגזמת של המציאות שמתאימה יותר למצב שמכונה נוירוזה ולרוב מדלגים על האבחנה שלו פשוט כי היא מאוד כללית והיא גם מצב חולף.
בנוירוזה האדם לא מדמיין דברים שאינם קיימים במציאות, אך הפרשנות שלו קיצונית מאוד ומושפעת מאוד מהרגש.

***אני לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר, רק אדם שקרא קצת, ואני מזמין גם אותך לקרוא מעט על המושגים שהזכרתי.

אני חושב שבתור התחלה הייתי פונה לשירות פרטי כלשהו כל עוד זה מתאפשר כלכלית, אחרת ללכת דרך הקופה. ושפסיכולוג יפנה לפסיכיאטר, ממש לא לרוץ למקומות כמו שלוותה או משהו. הייתי דוחה עד כמה שאפשר כל אפשרות שמערבת רשויות.