קצת מידע על העולם הכי פסיכדלי בעולם (שינה)

אז ככה, התלבטתי אם לעלות את זה לכאן, בכל מקרה אם לא מתאים אפשר למחוק אבל נראה לי שזה המקום לכתוב בנושא.

אז קיצת מידע על פרק 9 מספרי האוניברסיטה הפתוחה, מרצה ד"ר רביד דורון, כותב - KINGSTAR תהנו

פרק 9 – שינה

במעבדות שינה - מחברים את האדם לכמה מכשירים, מבקשים ממנו ללכת לישון ומנתרים את התפקוד של המוח והשרירים תוך כדי השינה.

באיזה מכשירים משתמשים?

1. אלקטרו-אנצפלוגרם (EEG) – זה מן אלקטרודות שמניחים על גבי הגולגולת ומה שהן מנסות לעשות זה לשמוע את הפעילות החשמלית שמתקיימת בקורטקס. מכשיר ה-EEG לא מצליח להגיע לאזורים מתחת לקורטקס כמו האמיגדלה וההיפוקמפוס, אבל הוא כן מצליח לדגום האם אזור מסוים בקורטקס פעל ובאיזה עוצמה הוא פעל. ה-EEG לא יכול לומר האם תא נוירון ירה או לא ירה אלא הוא יכול לדבר על אזור נרחב של הרבה מאוד נוירונים ולומר האם הם עבדו יותר או פחות. מה שה-EEG מוציא החוצה זה פלט של גלי מוח.

גלי מוח - הן דפוס פעילות של אזור מסוים. כלומר האם האזור שמקשיבים לו פועל או לא פועל אבל איזה תא רצה להגיד מה למי לא נדע על ידי EEG. יש למשל גלי אלפא, בטא, תטא, דלתא ועוד.

2. מגנטו-מיוגרם (EMG) – זה מכשיר שמודד את פעילות השרירים. האם השרירים נמצאים במצב של מתח (טונוס) או שהשרירים נייחים (חסרי מתח).

איך אנחנו מודדים את המתח של השרירים? מחברים לגוף אלקטרודות והאלקטרודות האלה מודדות האם השרירים במצב של מתיחה.

3. אלקטרו-אוקולוגרם (EOG) - זה מכשיר של אלקטרודות שמניחים בצדדים של העניים ומה שהם מאפשרות לעשות זה לבדוק האם יש תנועת עניים. זה מכשיר שמודד את פעילות השרירים אך ספציפית לעניים.

מה נותנת לנו מעבדת השינה? אז אנחנו הולכים להתמקד ב-EEG (בגלי המוח) כי זה מה שיעניין אותנו.

מסתבר שהצליחו לגלות בזמן ערות שעשו EEG שני סוגים של גלי מוח.

כאשר אנחנו ערים יש לנו שני סוגי גלי מוח (אין צורך לדעת את התדירויות של סוגי הגלים):

1. גלי אלפא – אלו גלים מאוד מסונכרנים כלומר ב-EEG רואים גל מאוד מסודר והתדר שלהם הוא בין 8-12 הרץ. הרץ – זה אומר גל אחד בשנייה. אז 8 הרץ זה 8 גלים בשנייה.

מתי יש לנו גלי אלפא? שאנחנו ערים וחולמים בהקיץ.

2. גלי בטא – גלי בטא אלו גלים שהם מאוד לא מסודרים (א-סינכרוניים). התדר שלהם בין 13-30 הרץ. אם נסתכל על ה-EEG נראה גלים קופצניים.

מתי הם מופיעים? גלי הבטא המבולגנים מופיעים כאשר אנחנו ערים, קשובים, קולטים אינפורמציה, מעבדים אינפורמציה, מכניסים מידע לזיכרון וכו. גלי הבטא אלו הגלים של הריכוז, הקשב וההבנה.

אז את גלי האלפא והבטא אנחנו רואים בעיקר בערות (אבל לא רק).

אנחנו רוצים לדבר גם על שינה אז בואו ניכנס פנימה אל תוך השינה עצמה

השינה עצמה מחולקת ל-5 שלבים:חלק מהגלים ממשיכים ביתר השלבים אבל יש שינוי משלב אחד לאחר.

השלב הראשון של השינה (רק ב EEG): שלב ראשון של השינה זה השלב שבו אנחנו מחליטים שאנחנו הולכים לישון. בשלב הראשון של השינה עם נסתכל על ה-EEG נראה גלי אלפא ובטא כלומר בשלב הראשון שהראש על הכרית אתם בכלל לא ישנים. אתם עדין קשובים וחיים את העולם ואין לכם בעיה להגיב. אחרי 2-3 דקות מתחיל להופיע גל שעד עכשיו לא ראינו והגל הזה הוא גל תטא.

גלי התטא - אלו גלים מסודרים סינכרוניים איטיים. התדר שלהם הוא בין 4-8 הרץ. ככל שהמספר יותר נמוך זה אומר שהגל יותר איטי ואם הגל יותר איטי זה אומר שהמוח מוריד את הפעילות.

מה קורה לנו בשלב הראשון של השינה? אמרנו שבשלב הראשון אנחנו שמים את הראש על הכרית ורובינו לא זוכרים מה קרה בשלב הזה.

פעם קרה לכם במיטה שעצמתם את העניים ופתאום אתם רואים קצת צבעים, עיגולים או פרחים? האמת היא שהעיגולים או הדמויות האלה שרואים לפעמים זה משהו שקורה לחלקנו אבל רובנו לא שמים לב לזה. שאנחנו שמים את הראש על הכרית מרוב עייפות אנחנו נזרקים קדימה לשלבים העמוקים יותר של השינה אבל אם תלכו לישון מוקדם מהרגיל, יהיה לכם קשה להירדם ואז יתכן שחלקכם תראו דימויים מול העניים וזה נקרא המצב ההפנגוגי - כי הפנוס זה אל השינה היווני. אז המצב ההפנגוגי זה השלב שבו אנחנו מתחילים לפגוש את "אל השינה".

בשלב הראשון של השינה: מעבר לזה שלפעמים רואים דמויות יש פלונטרים חשיבתיים שנפתרים לנו כי הקורטקס מוריד את הפעילות ובאזורים מתחת לקורטקס יורדת השליטה ואז הם קופצים ופותרים פלונטרים חשיבתיים כמו שם של אדם שפגשנו ברחוב ושכחנו את השם שלו. אז בשלב הראשון של השינה כל מיני מחשבות שכמעט הגיעו לי למודעות עולות למודעות ומעבר לזכירת השם "משה" לפעמים רעיונות מאוד יפים ויצירתיים עולים בשלב הראשון של השינה.

ולמה הם עולים? כי חשבנו עליהם או שאזורים מתחת לקורטקס עשו עיבוד וזה לא עלה למודעות ואז בשלב הראשון הן כן מצליחות לעלות למודעות, מתעוררים בבוקר ושוב לא זוכרים מה היה.

השלב הראשון של השינה הוא 10-15 דקות ואז הוא נגמר.

בטח קרה לכם שאתם הולכים לישון במיטה אחרי יום מעצבן ואומרים "איזה כיף, איזה שלווה" ופתאום בום מרגישים שנפלתם וקופצים בבעלה.

מה זה הנפילה שאנחנו מרגישים שאנחנו על המיטה? הנפילה הזו זה המעבר בין שלב 1 לשלב 2.

שלב המעבר בשינה (משלב 1 לשלב 2): בטח קרה לכם שאתם הולכים לישון במיטה אחרי יום מעצבן ואתם אומרים "איזה כיף, איזה שלווה" ופתאום בום מרגישים שנפלתם וקופצים בבעלה.

מה זה הנפילה הזו שנפלנו ואנחנו בכלל על המיטה? הנפילה הזו זה המעבר בין שלב אחד לשניים. בשלב המעבר המוח מוריד את הפעילות שלו לגמרי וגם השרירים מורידים את הפעילות. אם אנחנו מורידים את מתח השרירים אז כוח המשיכה מושך את הידיים שלי למטה. ברגע שהידיים שלי נופלות למטה אז יש לנו רפלקס של נפילה (רפלקס מורו) ואז אנחנו מתעוררים וקופצים. בדרך כלל אנחנו לא מודעים לזה שאנחנו עוברים בין השלבים.

אבל מתי כן נרגיש את זה? אם הלכתם לישון היום ואתם מוטרדים או שמישהו עיצבן אתכם ואתם נרגשים אז אנחנו עוברים את שלב אחד והמוח אמור להוריד את הפעילות שלו אבל אנחנו לא מתנתקים בצורה טובה מהמציאות ואז אנחנו מודעים להורדה של הפעילות המוחית.
אנחנו מודעים לזה שהשרירים נופלים ואנחנו מרגישים מודעים לנפילה.

השלב השני של השינה: זה שלב שיש בו ירידה בפעילות המוחית וירידה בפעילות השרירים. מבחינת גלי המוח (EEG) השלב השני של השינה כולל בתוכו שלושה סוגים שונים של גלי מוח.

א. גלי התטא - שפגנו קודם נמצאים גם בשלב הזה אבל הם הופכים ליותר דומיננטיים. כלומר המוח מוריד את הפעילות.

ב. ספינדל (כישורי שינה) – מופיעים בין פעמיים לחמש פעמים בדקה. מתחילים בשלב שניים ומגיעים עד לשלב ארבע כולל ואלו גלים שנוצרים כתוצאה מכניסת המוח לשינה עמוקה יותר. הם סוג של תופעת לוואי. כלומר בגלל שהמוח נכנס לשינה עמוקה יותר הם מופיעים. אם לא היינו נכנסים לשינה עמוקה יותר לא היו הספינדלים.

למה אנחנו חושבים שזה ככה? כי עם הגיל הספינדלים האלה הולכים ונעלמים. ואז שמסתכלים על אנשים מבוגרים כמו סבתא בת 90 ושואלים אותה "איך ישנת בלילה?" היא אומרת "לא ישנתי כל הלילה". אנחנו אומרים "בואי ניקח אותך למעבדת שינה" ואנחנו מחברים אותה לאלקטרודה ונראה שהיא תישן את שלב אחד ושניים ובקושי מהשלבים האחרים כי אין לה ספינדלים ואז למוח קשה להיכנס לשינה עמוקה יותר. זה אומר שגם הנזק למוח נהיה גדול יותר כי האדם לא ישן.

ג.K קומפלקס (מכלולי K) – אלו גלים ייחודיים לשלב השני של השינה. K קומפלקס אלו גלים חזקים וחדים שמופיעים אחת לדקה ושוב הם ייחודיים רק לשלב השני.

מה התפקיד שלהם? אנחנו ישנים בבית בחדר במיטה והסכנות שעורבות לנו בבית הם אפסיות.

לעומת זאת כמה זמן אנחנו חיים בתנאים כאלה? אז האבולוציה רצה באלפים של שנים ואנחנו יצורים שאמורים לחיות בג'ונגל ובטבע. אלו שחיים בטבע ובג'ונגל ובוחרים עץ לישון עליו תחשבו מה זה אומר, אנחנו מנתקים את עצמינו מהעולם ומקווים שנקום בבוקר ואף אחד לא יטרוף אותנו.

אז איך נוודא שלא ניטרף בלילה? אז בשלב הראשון שמתם את הראש על העץ אתם עוד תקומו, אבל בשלב השני הסיכוי שנקום הוא יותר נמוך ולכן צריך לבדוק את השטח. אז פעם בדקה עולה רדאר מעל לראש וזה ה-K קומפלקס. זהו רדאר שמיעתי ותחושתי שבודק האם השטח שקט או לא ואז נדע האם אפשר להמשיך לישון או לא. זאת מערכת בקרה. תיאורטית אמור גל כזה לעלות אחת לדקה אבל אם אבוא עם זוג מצלתיים ואדפוק לכם מעל הראש לא נראה K קומפלקס אחד לדקה אלא כל נקישה של המצלתיים יהיה לנו K קומפלקס ואז שיהיה לנו הרבה K קומפלקס נתעורר מיד. כלומר הסביבה יכולה להעיר את גלי ה K קומפלקס. הגלים האלה בודקים את השטח.

אז סיימנו את השלב השני של השינה שיש בו שלושה סוגים של גלי מוח (תטא, גלי ספינדל, k-קומפלקס) ופנינו מועדות לשלב השלישי.

 

השלב השלישי של השינה: אנחנו נכנסים לשינה הרבה יותר עמוקה. בשלב השלישי של השינה מבחינת גלי המוח EEG)) עדין יש את גלי התטא שהם ממש רוב הגלים בשלב הזה (מעל 50%) ובנוסף לגלי התטא מופיעים גלים חדשים ואלו גלי דלתא.

גלי דלתא - אלו גלים שהתדר שלהם הוא בין 0.1-4 הרץ. אלו גלים מאוד איטיים ומאוד סינכרוניים. גלי הדלתא מעידים על דעיכה משמעותית בפעילות המוחית. בשלב השלישי של השינה יש גם גלי תטא וגם גלי דלתא, כאשר היחס ביניהם הוא שרוב הגלים בשלב השלישי הם גלי תטא ומיעוט זה דלתא. ברשותכם אני לוקח עוד צעד אחד קדימה לשלב הרביעי, הוא נורא דומה לשלב השלישי.

השלב הרביעי של השינה: יש בו גם גלי תטא וגם גלי דלתא. אבל בשלב הרביעי גלי הדלתא האיטיים הם הדומיננטיים. מעל ל-50% מהגלים בשלב הרביעי אלו גלי דלתא והיתר תטא. שלב שלוש וארבע הם נורא דומים רק שבשלב שלוש יש יותר גלי תטא ובשלב ארבע יש יותר גלי דלתא וזה אומר למעשה שהמוח מוריד את הפעילות שלו עוד יותר.

שלבים 3 ו-4 ביחד נקראים בשם: שנת גלים איטיים/SLOW WAVE SLEEP/ SWS.

מאיפה הגיע השם? כי גלי המוח פה איטיים.

אם ניקח בן אדם בשלב הרביעי, ונעיר אותו מה יקרה לו? האדם יהיה מעופף לגמרי עד שהוא התאפס על עצמו. תחשבו שהמוח ממש מנותק ופתאום מעירים את הבן אדם, אז לוקח למוח זמן להתארגן. זה השלב שבו אנשים מחפשים את המפתחות של הצוללת.

אם אתם שואלים את האדם אחרי שהוא התעורר איפה הייתה ומה ראית? אז בדרך כלל הם מדווחים שהם ראו שחור. אבל אם קצת מתשאלים את האנשים האלה אז הם מדווחים על סיוטי הלילה.

סיוטי הלילה (ביעותי לילה) - שלנו מתרחשים בשלב הרביעי של השינה. סיוטי הלילה זה לא חלום שמישהו רדף אחרינו וברחנו. זה תמונה מפחידה שקופצת לתודעה ונעלמת. בדרך כלל התמונות האלה בשחור לבן ובדרך כלל אנחנו לא מודעים לזה.

מתי כן מתעוררים? אם סיוט הלילה (איזה תמונה מפחידה) הייתה של אירוע טראומטי. למשל איזה תמונה מקרב או ממלחמה שרודפת אותי אז שמשהו כזה עולה לתודעה ונעלם בדרך כלל לא מתעוררים אבל מי שיש לו פוסט טראומה מתעורר ונהיה בלגן.

אם נסתכל רגע על גלי המוח ב-EEG משלב אחד עד ארבע נראה דפוס מאוד מעניין, גלי המוח מורידים אט אט פעילות ובשלב ארבע רואים ממש פעילות נמוכה של גלי המוח.

מה קורה עם ה-EOG (תזוזת העניים) משלב אחד עד שלב 4?
בשלב 1 יש תנועות עניים.
בשלב 2 יש פחות תנועות עניים. בשלבים 3-4 יש תנועות עניים מאוד מאוד איטיות.

אם נסתכל על ה-EMG (מתח השרירים) המגמה דיי דומה:
בשלב 1 יש מתח שרירים.
בשלב 2 יש פחות מתח שרירים. ובשלב 3-4 מתח השרירים פוחת עוד יותר אך עדין יש מתח של השרירים.

ולמה חשוב לי לומר את זה? כי אנשים שיש להם תקלות בשינה כמו אנשים שקמים ומתחילים ללכת באמצע הלילה (חולי ירח) זה בשלב הרביעי. כלומר המוח שלהם ישן אבל בגלל שהשרירים שלהם עדין במצב של מתח הם יכולים לקום וללכת. אז כל חולי הירח הללו קמים בשלב הרביעי. תבינו המוח שלהם היי-שם מנותק ובשרירים יש תקלה והם מקבלים איתות ללכת והם הולכים. זה לא שהם חולמים שרודפים אחריהם כי אין חלום.

אז אנחנו רואים פה סה"כ מגמה ברורה שמשלב אחד עד שלב ארבע גם גלי המוח בירידה גם מתח השרירים בירידה וגם תנועות העניים בירידה. הכל פה נרדם וזה עד השלב החמישי.

השלב החמישי של השינה (REM): אני חוזר ל-EEG כלומר לגלי המוח. מבחינת השלב החמישי של השינה, גלי ה-EEG דומים לגלים בשלב 1 או אפילו לערות. מה שרואים בשלב החמישי של השינה, כאשר האדם ישן חזק זה גלי תטא, גלי אלפא כאלו שראינו שהיינו ערים וחלמנו בהקיץ וגלי בטא שהיינו ערים וקלטנו מידע כמו בשלב הראשון אבל כאן אנחנו ישנים בשלב החמישי. אז אנחנו רואים כאילו שהמוח התעורר אבל האדם ישן חזק. אז יש פה שלב מוזר האדם ישן והמוח עובד. ולכן השלב הזה נקרא שלב השינה הפרדוקסלי.

שלב השינה הפרדוקסלי - אם ניקח בן אדם בשלב השינה הפרדוקסלי (שלב חמש) ונעיר אותו הוא בדרך כלל יהיה בסדר. כלומר הוא זוכר מי הוא, מה הוא וסה"כ הוא מתפקד נהדר וזאת כי המוח כמעט ערני ולהחזיר אותו עכשיו לערות זה לא סיפור. אז אנשים שמעירים אותם בשלב חמש מוכנים ללכת לעבודה וללמוד כלומר המוח בהיכון ומוכן. אם תשאלו אדם מה היה לו בשלב החמישי הוא יספר על החלומות שלו. הסיפורים של החלומות יכולים להיות מדהימים.

מה קורה מבחינת תנועות העניים (EOG) בשלב החמישי של השינה? יש תזוזות עניים שרצות בטרוף. כלומר ה-EOG עובד עכשיו חזק. מה שאנחנו רואים שאנחנו מסתכלים על בן אדם שחולם זה את העניים שלו זזות. לכן השלב החמישי קיבל את השם שלב ה-REM כלומר שלב תנועות העניים המהירות. על מה האנשים האלה מסתכלים? על מה שהם רואים בחלום. התנועות כמו במציאות.

ומבחינת ה-EMG (מתח השרירים) בשלב החמישי של השינה? בשלב החמישי השרירים הרצוניים משותקים מהצוואר ומטה וזאת כדי שלא נזוז במהלך החלימה.

למה קורה שאנחנו קמים לא ערניים? זה לא שאנחנו מתחילים בשלב 1 ומסיימים בשלב 5. העסק הזה הוא מחזורי. כל מחזור כזה הוא 90 דקות. מתחילים בשלב 1 עד לשלב 5 ושוב לשלב 1. שעוברים משלב 5 לשלב 1 שוב השרירים לא משותקים.

למה לא אמרתי לכם את הזמנים? כי הם משתנים. שלב אחד לרוב הוא 10 דקות אבל שנסיים מחזור אחד ונעבור למחזור השני אז שלב 1 כבר לא יהיה 10-15 דקות. בפעם השנייה השלב הראשון יהיה קצר יותר וכנ"ל יתר השלבים. כלומר בתחילת הלילה נישן הרבה יותר בשלבים 3-4 וככל שנתקדם ליקיצה ה-REM הופך להיות משמעותי יותר ושהוא הופך למשמעותי יותר זה בה על חשבון השלבים האחרים. לקראת הבוקר יכול להיות לנו REM של 30-40 דקות ואז זה מקצץ מהשלבים האחרים. זה אומר שאם נרצה לקום ערניים אנחנו צריכים לקום ב-REM.

בדרך כלל לא נזכור 20 דקות של חלום ובטח לא 50 דקות של חלום אלא מה שנזכור לרוב זה את החלק האחרון של החלום זה שממש לפני ההתעוררות.

למה לא זוכרים חלומות? נתמקד באזור מוחי מעניין שנמצא באונת המצח והוא נקרא החלק התחתון של האונה המצחית (inferior-frontal-cortex).

החלק התחתון של האונה המצחית (inferior-frontal-cortex) – מאוד חשוב לכרונולוגית זמנים. אחד התפקידים של החלק התחתון של האונה המצחית זה לסדר את הזמנים בצורה כרונולוגית. החלק התחתון של האונה המצחית מספר לנו על העבר, הווה, עתיד. כאשר אנחנו ערים הוא עובד ואז נדע מתי זה עבר, הווה, עתיד ושאנחנו הולכים לישון החלק התחתון של האונה המצחית נרדם. אז ברגע שהחלק התחתון של האונה המצחית נרדם כרונולוגית הזמנים כבר לא חשובה. כלומר לא חשוב עבר הווה עתיד.

ברגע שאני מתעורר בבוקר ואני רוצה להתחיל לספר את החלום אז יחד איתי מי שמתעורר זה החלק התחתון של האונה המצחית (inferior-frontal-cortex) שצריך שיהיה עבר, הווה, עתיד אבל בחלום לא היה עבר, הווה, עתיד. אז לספר את כל הדברים האלה שלא קרו לי זה בעייתי כי החלק התחתון של האונה המצחית חוסם לנו את הכניסה לזיכרון של החלום. אני קם בבוקר מתלהב ואני אומר להורים "פגשתי את דודה שמתה וואו" וזהו. כי המידע לא נכנס לזיכרון. אני זוכר כמה חלקים קטנים וכל זה בגלל החלק התחתון של האונה המצחית. כמובן שאם נתאמץ מאוד לזכור את החלום אפילו שזה לא הגיוני נזכור. אבל תכלס רוב החלומות הם סתם ולכן אין טעם להתאמץ לזכור אותם.

 

עכשיו ננסה לענות על השאלה למה צריך את השינה

אז כדי לענות על השאלה הזאת ננסה להסתייע בכל מיני תאוריות כי אין תשובה חד משמעית.

אז יש שני תאוריות שאנסה להסביר דרכם למה אנחנו ישנים:

1. התאוריה ההסתגלותית - מסתכלת על גורמי סביבה וכיצד הם משפיעים על השינה.

2. התאוריה המשקמת - אומרת שהשינה חשובה לשיקום.

שני התאוריות האלה מסבירות למה אנחנו ישנים:

1. התאוריה ההסתגלותית - אומרת שבעלי חיים שאנחנו ביניהם ישנים יותר או פחות כי לשינה יש שני מרכיבים חשובים מבחינה הישרדותית:

א. השינה מרחיקה אותנו מסכנות.

ב. על הדרך גם חוסכים באנרגיה.

חשוב שבעלי חיים ישנו כי זה מרחיק אותם מסכנה ובין היתר אנחנו גם חוסכים באנרגיה.

בואו ננסה להסביר את זה:

בני האדם ישנים בדרך כלל בלילה: למה בלילה ולא ביום? אנחנו ישנים בלילה ולא ביום כי אנחנו לא רואים טוב בלילה. מערכת הראייה שלנו לא טובה בלילה ואנשים בעבר שהסתובבו בלילה ביערות היו חשופים לסכנות רבות אז כדי למנוע את הסכנות האלה עדיף לנו שנישן בלילה. אם אנחנו כבר ישנים בלילה אז גם לא צריך לחפש אוכל וזה חוסך אנרגיה. נלך לישון נחסוך אנרגיה, לא צריך לטרוף, אני מרחיק את עצמי מסכנות ולכן היא עומדת במבחן בני האדם.

אז בואו נסתכל על התאוריה ההסתגלותית אצל בעלי חיים אחרים: מה שאנחנו רואים על ציר ה X - במסך זה שעות השינה וציר ה Y - זה בעלי חיים שונים.

ארנבים: גברת ארנבת ישנה 15 שעות ביממה.

איך גברת ארנבת יכולה להרשות לעצמה לישון 15 שעות ביממה? הארנבת חיה מתחת לאדמה במעורה. היא חופרת לה בור מתחת לאדמה ושם היא מסתתרת רוב החיים שלה. בבור הזה מתחת לאדמה מאוד משעמם לארנבת אז מה היא תעשה? היא פשוט תנצל את הזמן ותלך לישון. אז בסה"כ היא נכנסת לחלומות וחולמת לה. אז זה מרחיק אותה מסכנות וזה גם חוסך לה באנרגיה.

חתול הבית או חתול בכלל: מי שיש לו חתול בית יודע שחתול בית הוא חיה מאוד נמנמנית. חתול הבית ישן משהו כמו 17 שעות ביממה. כלומר רוב הזמן הוא ישן.

ואיך זה שהם ישנים כל כך הרבה? משפחת החתוליים אלו תורפי העל (אריה, נמר, טיגריס, חתול) מי יתקרב לאריה ויגיד לו "הלו מה אתה ישן". אז כל היצורים האלה הם הסכנה ומכיוון שהם הסכנה עדיף לנו שהם ישנו, עליהם אף אחד לא מאיים ולכן הם יכולים להרשות לעצמם לישון. הם ישנים הרבה כדי לחסוך אנרגיה ומכיוון שהם האיום הם יכולים לעשות מה שהם רוצים.

מבחינת המסר שאני רוצה להעביר: בעלי חיים שהם טורפי על יכולים לישון הרבה וכאלה שהם נטרפים לא ישנו הרבה (למשל זברות/חמורים/סוסים ישנים שעתיים בלילה). כאלה שמתרבים ויש להם מכסה יכולים לישון הרבה אבל במכסה שלהם (למשל ארנבת). אז יש לתאוריה הזו בסיס טוב כי אנחנו רואים כיצד היא עובדת. כל תאוריה כדי שהיא תהיה טובה צריך לנסות להפריך אותה.

עכשיו אנחנו נשתמש בהפרכה שתיתן נוק-האאוט לתאוריה הזו

אז כדי לסתור את התאוריה נשתמש בכלים שלה. ניקח בעל חיים שלא עומד במבחן של התאוריה הזו. יש במסך תמונה של נהר האינדוס, זה נהר מאוד בוצי ואם אתם צוללים מתחת למים עם משקפת אתם לא תראו כלום. הנהר הזה חוץ מזה שהוא שוצף וקוצף יש בו זרמים אדירים של מים עם הרבה מאוד סלעים שנמצאים בנהר עצמו ובשנייה של איבוד ריכוז אפשר למות. בנהר האינדוס חיי דולפין שנקרא דולפין האינדוס - והוא עיוור לחלוטין. למה הוא עיוור? כי גם ככה אין מה לראות.

לפי מחקרים הצליחו להוכיח שפעם לפני 300-400 אלף שנים הדולפינים האלה היו בעלי מערכת ראייה תקינה לחלוטין. עם הזמן חלה בהם מוטציה וכיום הדולפינים שנולדים הם עיוורים לחלוטין.

איך הם מוצאים את עצמם בנהר? באמצעות מערכת סונר. מה שאני מנסה לומר זה שדולפין האינדוס היה בעל מערכת ראייה שהתנוונה עם השנים כי זו מערכת מיותרת באזור שכזה. האזור של הראייה משמש אצלו כמערכת שמיעה. אז רואים הסתגלות לחיים מוזרים בנהר הזה.

אם דולפין האינדוס באמת הסתגל בואו נראה מה קורה לשינה שלו: מאוד מסוכן לישון בנהר הזה אז חוקרים ציפו שדולפין האינדוס לא ישן כמעט בכלל וגילו דווקא דבר מעניין. הדולפין הזה ישן לפרקי זמן מאוד קצרים כלומר מערכת השינה שלו הסתגלה לחיים בנהר. הוא ישן בין 20 שניות לדקה וחצי.

מה זה איך אפשר לישון כל כך קצת? אז אין לו ברירה כי אם הוא יעצום עניים ליותר מדקה הוא יכול למות בן רגע. אבל שלוקחים את ה-20 שניות והדקות ומחברים אותם ב-24 שעות אז רואים שב-24 שעות הוא ישן בערך 7 שעות. ה-7 שעות האלה של השינה מפורקות לחצי דקה, דקה, חצי דקה וכו'. אבל ביממה יוצא שהוא ישן סה"כ 7 שעות. אז מבחינה הסתגלותית השינה שלו הותאמה לחיים בנהר והוא ישן לפרקי זמן קצרים אבל אם השינה הייתה כמו מערכת הראייה אז אין מה לישון כאן והיינו מצפים שמערכת השינה תעלם כמו מערכת הראייה אבל עצם זה שהשינה לא נעלמה (אלא הסתגלה) זה אומר שלשינה יש ערך מוסף שאי אפשר לוותר עליו.

אז אנחנו מסתכלים ואומרים מה הערך הנוסף שיש לשינה מעבר להסתגלות? זה מוביל אותנו לתאוריה השנייה. התאוריה השנייה אומרת ששינה היא לא רק הסתגלות. לשינה יש ערך נוסף והערך שלה זה הערך המשקם ולכן היא נקראת התאוריה המשקמת.

2. התאוריה המשקמת - אומרת שהשינה מתקנת. בזמן שאנחנו ערים נוצר נזק לגוף ובעיקר למוח והשינה מתקנת את הנזק של המוח, אם השינה לא תעשה את זה אנחנו נקרוס. מה שהתאוריה אומרת זה שהשינה חשובה לשיקום המוח. אם לא ניתן למוח את השיקום הוא ייהרס.

כדי להראות שבאמת נוצר נזק מוחי צריך לבדוק את זה בניסוי: לקחו סטודנטים כמונו ושמו אותם בסורק PET. נתנו להם לפתור תרגיל בסטטיסטיקה ובדקו את המוח שלהם. אז בחתך הוריזונטלי אנחנו רואים אזורים באדום וצהוב שפעילים בזמן פתרון התרגיל ויש הרבה אזורים כאלה שפעילים.

לקחו את אותם סטודנטים, עשו להם חסך שינה של 24 שעות: ואמרו להם "תפתרו תרגיל זהה". אנחנו רואים שאחרי חסך שינה של 24 שעות המוח כמעט ולא פועל, אנחנו בקושי רואים אזורים דולקים. הינה ממש רואים את זה ב-PET. המוח פשוט לא מצליח לתקן את עצמו ולעבוד. אף אחד לא יאשר מחקר ללא שינה במשך זמן רב אבל אנחנו כן רוצים לראות מה קורה שיש חסך שינה מטורף.

אז נעשה את הניסוי על חולדות ונראה מה יקרה: אחת מהמניפולציות שעושים כדי שבעלי חיים לא ישנו זה ניסוי שנקרא בקרת צמד.

בבקרת צמד - יש לנו שני חיות בדיוק מאותה הסביבה, האחת היא חיית ניסוי והאחרת היא חיית ביקורת. אין כמעט הבדלים בין התנאים של החיות, ההבדל היחידי זה בתפעול המשתנה שינה.

איך נגרום לחולדות לא לישון? נשים את החיות על פלטפורמה (אחת בכלוב אחד והשנייה בכלוב אחר הן לא ביחד אך הכלובים צמודים) שמשותפת לשני הכלובים, ומה שעושים זה ללחוץ על כפתור שמסובב את הפלטפורמה ומחייב את החיה ללכת. אם הן עושות כמה צעדים אז הן בסדר, אך אם החיה לא זזה הפלטפורמה תפיל אותה לתוך בריכת שחייה ואז היא תתעורר ותלמד לא לישון. החיות האלה נמצאות על אותה פלטפורמה אבל ההבדל הגדול זה שלחיית הניסוי שמו אלקטרודות של EEG על הראש ובדקו מתי החולדה מתחילה לנסות להירדם ואז לוחצים על הפלטפורמה והיא מתעוררת. בקיצור לא נותנים לחולדה לישון אפילו לאלפית שנייה. החיה של הביקורת גם צריכה ללכת כי היא על אותה פלטפורמה אבל אין לה חסך שינה טוטאלי כי חיית הביקורת יכולה לישון כל עוד חיית הניסוי ערה. הפרוטוקול היה לעשות את הניסוי ל-5 ימים. תוצאות הניסוי היו מעניינות.

אחרי 24 שעות של חסך שינה טוטאלי: חיות הניסוי (ורק הם) התחילו להיראות לא טוב. הם אכלו הרבה יותר וגם הפרישו יותר, כלומר חילוף החומרים שלהם גבוה אך לא יעיל (העיכול לא טוב).

אחרי 48 שעות של חסך שינה טוטאלי: חיות הניסוי מתחילות להיראות חולות. חולדות הניסוי התחילו שלא לטפח את הפרווה שלהם (ולרוב הפרווה שלהם מאוד מטופחת). הפרווה נראתה ממש לא טוב.

אחרי 72 שעות של חסך שינה טוטאלי: חיות הניסוי התחילו לאבד חום גוף, לגסוס ולמות.

מה שהדהים את החוקרים: זה שאחרי 3 ימים של חסך שינה רוב חיות הניסוי מתו או שהן גססו. מחיות הביקורת אפילו אחת לא מתה.

מה שאנחנו מבינים מהניסוי הזה שהופסק אחרי שלושה ימים: זה שהשינה היא משהו חשוב ביותר. זה ממש צורך קיומי. רצינו לעשות ניסוי של חמישה ימים בלי שינה ואחרי שלושה ימים החולדות מתו. זה לא שאנחנו הולכים לישון ואנחנו מתפנקים. אנחנו חייבים לישון. אם לא נתן את זמן המנוחה למוח כדי לשקם את עצמו המערכת תקרוס.

מה יקרה אם עשינו חסך שינה של 24 שעות ואז הלכנו לישון? אחרי שאנחנו מבצעים חסך שינה של 24 שעות שלבים 1 עד 3 יעברו יותר מהר והשינה תתמקד בשלב 4-5.

מה זה אומר? ששלבים 4 ו-5 הם החשובים ביותר ושצריך את השלבים האלה לשיקום המערכת.

 

נשאלת השאלה מה יש בשלבים 4 ו-5 שהם כה חשובים

אם ביצענו חסך שינה של 24 שעות רוב השינה שלנו מתמקדת בשלבים 4 ו-5 וזה אומר ששלבים 4 ו-5 הם שלבים מאוד קריטיים לשינה עצמה.

מה חשוב בשלבים 4 ו-5? שלב 4 זה שלב הגלים האיטיים ושלב 5 זה שלב ה-REM הם חשובים.

נשאל עכשיו מה קורה בשלב הרביעי של השינה

שלב הגלים האיטיים – בשלב הרביעי של השינה יש לנו בעיקר גלי דלתא שמעידים על כך שהמוח ממש הוריד את הפעילות שלו ואם המוח הוריד את הפעילות שלו זה הזמן שהנוירונים יכולים לנוח ולשקם את הבלאי ולכן השלב הרביעי של השינה זה זמן טוב למנוחה והתחדשות בחומרי תשמורת שחסרים לנוירונים.

א. מנוחה והתחדשות בחומרי תשמורת שחסרים לנוירונים - הנוירונים אוכלים גלוקוז ואם בשלב הרביעי הם מורידים את הפעילות שלהם אז זה הזמן לחדש את מאגרי הגלוקוז. מי שהופך את הגלוקוז לגלוקן זה תאי הגליה (אסטרוציטים) ולכן התא יכול להתארגן מחדש במאגרי גלוקוז.

ניסוי: לקחו קבוצה של סטודנטים לפסיכולוגיה שנה א' ונתנו להם להחזיק ידית מדגדגת ביד ימין. תחשבו שאני נותן לכם להחזיק ידית שמדגדגת אתכם שעתיים ושמפעילה את ה-S1 כל הזמן הזה.

ה-S1 (סנסורי-מוטור-1) – זה האזור שמרגיש את התחושות של היד (וכל איבר אחר) ואם אנחנו מחזיקים את הידית ביד ימין אז המיספרה שמאל עובדת מאוד קשה. לקחו סטודנטים ונתנו להם להחזיק את הידית ביד ימין וראו שה-S1 שלהם בצד שמאל עבד מאוד קשה ואמרו להם "לכו לישון". בדקו את הפעילות המוחית שלהם וראו שמי שהחזיק את הידית ביד ימין ה-S1 שלהם בצד שמאל היה זמן ארוך יותר עם גלי דלתא.

מה זה אומר? שבגלל שהאזור הזה עבד מאוד קשה במשך היום היה צריך בשינה לשקם אותו ולכן אנחנו נמצאים יותר בשלב ארבע. ככה האסטרוציטים צוברים סוכר ושומרים אנרגיה לפעילות של מחר. בניסוי הפוך ראו שהמספרה ימנית עבדה קשה יותר בשלב הרביעי תחת גלי דלתא.

השלב הרביעי של השינה מתקן את המוח על ידי הורדת הפעילות של התאים וזאת כדי לצבור סוכרים למערכת.

ב. פירוק רדיקאליים חופשיים– יש רדיקאליים חופשיים שחסר להם אלקטרונים ואז למוח לא טוב והוא מחפש אלקטרון בתוך התאים. אז ברגע שיש רדיקלים חופשיים הם נכנסים לתא וגונבים מהתא אלקטרון. ברגע שהרדיקלים החופשיים גונבים מהתאים במוח אלקטרון הם הופכים ליציבים אבל התאים עצמם הופכים ללא יציבים וזה יכול להוביל לתמותה של נוירונים. רדיקלים חופשיים הם חומרים לא טובים וצריך לפרק אותם. במשך היום שאנחנו ערים נוצרים הרדיקליים החופשיים ושאנחנו בעיקר בשלב הרביעי של השינה הרדיקלים החופשיים מנוטרלים על ידי אנזימים במוח.

למה דווקא בשלב הרביעי מנטרלים אותם? כי המוח מוריד את הפעילות וזה הזמן הכי טוב לנטרל את החומרים שמסתובבים בתוך המערכת. הרדיקליים החופשיים הם חומרים לא טובים ובשלב הרביעי של השינה הם מנוטרלים. בבוקר שקמים שוב נוצרים רדיקליים והתהליך חוזר על עצמו.

מה יקרה אם לא נישן 24 שעות? ייווצרו רדיקלים חופשיים ולא יהיה מי שיפרק אותם.

מה יקרה אם לא נישן 48 שעות? ייווצרו עוד רדיקליים ולא יהיה מי שיפרק אותם.

ומה יקרה אחרי כמה ימים טובים ללא שינה? אז יהיה כל כך הרבה רדיקליים חופשיים שעלולים לפרק לנו את המוח ולכן צריך את התיקון של המוח. ברגע שאנחנו נכנסים לשלב הרביעי של השינה אפשר להתמודד עם החומרים המזיקים הללו אך אם נהיה בחסך שינה הרדיקליים החופשיים התגברו על המוח וזה לא טוב.

אל שינה תורשתית קטלנית – זו מחלה גנטית יחסית נדירה שנמצאת במשפחות מסוימות והיא יושבת על כרומוזום מספר 4. מבחינת המחלה היא מתפרצת בסביבות גיל 40 ומרגע שהמחלה התפרצה אנשים פשוט לא מצליחים לישון. מתקלקל להם הכפתור במוח של השינה שנמצא בהיפותלמוס ואז הם לא יכולים לישון. שהמערכת התקלקלה בהתחלה הם לא הבינו מה יש להם. היה להם קצת משלב 1 ולפעמים קצת משלב 5 זה אפילו לא נמנום זה יותר דומה להזיות אבל זה לא באמת שינה ולכן אין להם את היכולת לשקם את המוח.

בשלב הראשון של המחלה אחרי 3-4 ימים של חוסר שינה טוטאלי: הם מתחילים להראות עצבנות ועייפות. הם הולכים למיטה ולא מצליחים להירדם. שמים להם EEG והכל עובד רגיל.

אחרי שבוע-שבועיים שהם לא ישנים ברציפות: רואים בלבולים קוגניטיביים.

אחרי חודשיים בלי שינה: האנשים האלה מגיעים למצב שקשה להם לתפקד. הם בקושי מצליחים להוציא מילים מהפה.

אחרי ארבעה חודשים ללא שינה: הם מרותקים למיטה, אין שליטה על הסוגרים וכל המערכות קורסות. בדרך כלל הם לא מחזיקים יותר מ-6 חודשים בחיים.

למה אי אפשר לעשות שום דבר? כי החלק בהיפתלמוס נהרס ולכן גם כדור שינה לא יעזור.

השינה היא צורך חשוב ואנחנו חייבים אותה כדי לשקם את המוח על ידי פירוק רדיקליים חופשיים וצבירת אנרגיה בנוירונים וזה בעיקר בשלב הרביעי.

למה אחרי חסך שינה של 24 שעות ויותר מגיע שלב חמש?

הרי שלב ה-REM זה שלב שבו המוח פועל, העניים זזות והמערכות כביכול לא משקמות את עצמן.

למה צריך את השלב הזה? אחרי חסך שינה השינה מתמקדת בשלבים 4 ו-5 ולכן הם סופר חשובים.

מה ההיגיון מאחורי שלב חמש לשיקום המוח?

ההשערות שעלו:

א. מכין אותנו לפעולה מידית בשטח - אחרי חסר שינה אנחנו עוברים את שלב 1-2-3 מהר ואז מתמקדים בשלב 4 ו-5. בשלב הרביעי אנחנו מנותקים מהעולם וגם אם יעבור נגמ"ש מעלינו נישן. מכיוון שאחרי חסך שינה אנחנו מדלגים על שלב שתיים מהר מאוד אז אין מי שיבדוק את השטח כי שלב שתיים בודק את השטח ולכן צריך את שלב ה-REM. אחרי ששיקמנו את המוח אנחנו צריכים להיכנס למצב של חצי התעוררות שאם יש משהו חשוב בסביבה נתעורר ונהיה מוכנים לפעול.
זה סוג של עמידה על המשמר כדי לשמור עלינו אחרי חסך שינה.

ב. סילוק מידע לא רלוונטי - השלב החמישי זה שלב שבו אנחנו חולמים חלומות ובחלומות יש ריחות, צלילים, תמונות ובקיצור כל החושים עובדים.

אם נחשוב על זה ברמה הפיזיולוגית מה זה בעצם חלום? חלום זה כל המידע הלא רלוונטי.

בשביל מה להשאיר את המידע הזה בזיכרון? בחלום המידע שאספנו בימים האחרונים נזרק החוצה ואז אנחנו רואים אותו כחלום. אז החלום שאנחנו חולמים בשלב 5 זה סוג של ניקיון למוח.

למה צריך את זה? שנקום אנחנו צריכים שהמוח יהיה מאורגן ושכל הזבל ילך החוצה כי אם נשמור הרבה מאוד מידע בסוף לא יהיה מקום לקלוט מידע חדש ולכן אי אפשר לוותר על שלב ה-REM.

ג. REM חשוב להתפתחות המוח (אושש)- בשלב שנת הREM- המוח מתפתח ונוצרים קשרים ולכן אי אפשר לוותר על השלב הזה וזה בעיקר אצל ילדים אבל לא רק.

מה שהעלנו כאן זה מספר השערות שמנסות להסביר למה REM חשוב ולמה אחרי חסך שינה צריכים לישון את שנת ה-REM. במקום שיש הרבה השערות לא ממש יודעים את התשובה אבל שתי השערות מתוך ההשערות שהבאתי נבדקו מדעית.

ד.REM חשוב לתהליכים של למידה וזיכרון (אושש) - טוענת שהתפקיד של שנת ה-REM זה להכניס מידע לתוך הזיכרון ולארגן אותו ואת הלמידה בצורה מסודרת. בשנת הREM- אנחנו לומדים וזוכרים דברים חדשים ואי אפשר לוותר עליה כי אחרת נהיה פחות יעילים.

ההשערות שבדקו מדעית:

ג. REM חשוב להתפתחות המוח– על הלוח רואים גרף שציר הX- הוא הגיל בשנים וציר ה-Y הוא אחוז שנת ה-REM ואנחנו רואים שעם השנים שנת ה-REM הולכת ומתמעטת.

ולמה זה קורה? כי כאשר תינוק נולד המוח שלו צריך להתפתח. בשנים הראשונות אצל תינוקות יש המון שנת REM. חשוב להדגיש ולא לטעות שמדובר באחוז שנת ה-REM שהם ישנים ולא בזמן השינה הכולל.

מגיל 0 עד חצי שנה: בין 50 ל-70 אחוזים מהשינה הם שנת REM.

למה מגיל 0 עד חצי שנה צריך הרבה שנת REM? כי המוח של תינוקות מתפתח מחוץ לרחם.

מגיל חצי שנה עד גיל 8: 30 אחוזים מהשינה היא שנת REM.

מגיל 8 ועד גיל ההתבגרות (15 בערך): 22 אחוזים מהשינה היא שנת REM.

מגיל ההתגברות עד ימינו אנו ובכלל: רק 15 אחוזים מהשינה היא שנת REM.

אז רואים שאצל תינוקות 50 אחוז מהשינה היא שנת REM ואצל בוגרים רק 15 אחוז מהשינה היא שנת REM וזה כי המוח של מבוגרים כבר מפותח ואין לו יותר לאן להתפתח. לכן גם אצל בני אדם רואים קשר בין REM לבין התפתחות מוחית.

אם באמת ה-REM היה שייך אך ורק להתפתחות מוחית אז אפשר לומר שכולנו כבר עברנו את השלב הקריטי של ההתפתחות המוחית, אז אם עברנו את גיל ההתבגרות היינו מצפים לראות ששנת ה-REM תהיה 0 כי אם היא שייכת להתפתחות מוחית אז כביכול סיימנו את ההתפתחות המוחית. עצם זה ששנת REM נמצאת גם אצל מבוגרים אנחנו יודעים שיש לה עוד תפקידים.

ד.REM חשוב לתהליכים של למידה וזיכרון - בגלל שכל החיים אנחנו לומדים וזוכרים דברים חדשים אז גם אנשים בוגרים צריכים את שנת הREM- כדי ללמוד ולזכור דברים חדשים ולכן אצל כולנו 15 אחוזים מהשינה היא שנת REM.

גם בגרף אפשר לראות את זה: רואים ששנת ה-REM הולכת ויורדת עם השנים ובגיל 19-30 יש עליה קלה בשנת ה-REM ואז היא חוזרת לרדת.

אז מה יש בגיל הזה 19-30 שיש עליה ב-REM? אנשים בעולם המערבי לומדים בגיל הזה ויש עומס גדול על המוח. אם יש קשר בין REM לבין למידה אז הינה רואים עליה בגיל 19-30 בשנת ה-REM.

אז איך זה קורה? כי באוניברסיטה אנחנו מעמיסים כמויות אדירות של מידע ויש עומס קוגניטיבי אדיר ולכן יש צורך לעבד את המידע ולהכניס אותו פנימה לזיכרון תוך כדי עיבוד.

 

בואו נלך לקשר בין REM לבין למידה ברמה של ניסויים:

מכרסמים – לקחו חולדות ובדקו כמה זמן חולדה ישנה שנת REM. בערך 20 אחוז מהשינה של חולדה הוא שנת REM. לקחו את החולדה הבוגרת הזאת שישנה 20 אחוז מהשינה שנת REM ושמו אותה במבוך למשך שעה. המבוך מסובך והחולדה צריכה לזכור דברים כדי לפתור אותו. ביום הראשון היה לה קשה ללמוד את המבוך. בדקו את שנת ה-REM שלה וראו ששנת ה-REM שלה עלתה מ-20 אחוז ל-40 אחוז שנת REM כלומר פי 2 יותר שנת REM. למחרת החזירו את החולדה למבוך והיה לה טעויות אבל היא תמרנה יותר טוב. החולדה הלכה לישון ורואים שנת REM ארוכה מהרגיל. חזרו על התהליך הזה עד שביום הרביעי-חמישי רואים את החולדה רצה במבוך כאילו זה הבית שלה כלומר היא זוכרת אותו מעולה, בודקים את שנת ה-REM שלה והוא חזר ל-20%, כלומר מה שהחולדה עשתה בלילה זה לעבד את המבוך (את המידע). היא ניסתה להבין איך פותרים את המבוך והמוח עבד מאוד קשה בשנת ה-REM כדי לזכור את המבוך.

עשו ניסוי יותר מורכב: לקחו קבוצה אחרת של חולדות בוגרות ושמו את החלודות בתוך מבוך חדש שהן לא מכירות, הכניסו אותם לכלוב נתנו להן ללכת לישון ובזמן שהחולדות הגיעו לשנת REM העירו אותם שוב ושוב. למחרת בבוקר הכניסו אותם למבוך והחולדות לא ידעו כלום כאילו הן לא הכירו את המבוך. עשו להן את זה שוב יום למחרת והן לא זכרו את המבוך. בקיצור בלי שנת הREM- הם למדו לאט את המבוך וזה מראה שיש קשר בין REM לבין למידה. שיש שנת REM זוכרים יותר ושמפריעים לשנת ה-REM הזיכרון בלמידה מתבלגן.

יום לפני מבחן בדרך כלל המידע במוח שלנו משובש לחלוטין והכל מתברדק ואנחנו אומרים "וואי יש מחר מבחן איזה בלגן מה אני יעשה"?


אז נשאלת השאלה מה עושים?

יש שתי גישות: אוסכולה אחת אומרת "לא הולכים לישון עד שלא חוזרים על החומר" והאסכולה השנייה אומרת "שיישרף העולם אני הולך לישון".

אלה שאומרים "שיישרף הועלם אני הולך לישון": אז הם ישנים שינה טובה ואז למחרת בבוקר המידע מסתדר להם הרבה יותר טוב. אנחנו אומרים כולה ישנו בלילה, אבל בזמן שנת ה-REM המוח מעבד את המידע ומכניס אותו לתוך מגירות הזיכרון וככה המידע מסתדר באופן הרבה יותר טוב.

אלה ש"לא הולכים לישון עד שהם לא חוזרים על החומר": ערב לפני המבחן הם מאוד לחוצים והם לא מסוגלים ללכת לישון אז הם עושים עוד חזרה על החומר, הם קוראים את הדפים ונתקעים בשורה "הוא אמר...", קוראים את זה 70 פעם והם לא מבינים מה "הוא אמר".

מה עושים בשלב הזה שנתקעים ב"הוא אמר" ולא נכנס שום מידע? יש פתרון קסם והוא לשתות קפה, אז אומרים "יאללה נשתה קפה". ברגע שאנחנו מעלים את המינון של הקפאין בגוף אנחנו מתעוררים וברגע שאנחנו מתעוררים אנחנו דרוכים יותר ואפשר לקרוא את ה"הוא אמר" בצורה טובה ואז הולכים לישון ב-4 בבוקר ש"המידע מסודר".

אבל מה הבעיה? קפה או קפאין נשאר בזרם הדם 12 שעות. מה שקפאין עושה זה לעורר אבל הוא גם מונע מהמוח להיכנס לשנת REM ומכיוון שקפאין מונע מהמוח להיכנס לשנת REM אז לא טוב לשתות בערב שלפני המבחן קפה. קפה חזק לפני מבחן עלול להביא אותנו למצב שבו לא ניכנס לשנת REM ואז המידע שהיה אמור להילמד בלילה ולהתארגן לא מתארגן כמו שצריך.

יש עוד מחקרים שעשו: אצל ילדים מחוננים שאומרים להם משפט והם למחרת בבוקר מבינים אותו ראו אחוזי שנת REM גבוהים יותר ולכן הם יכולים להכניס מידע באופן טוב יותר לזיכרון ולשלוף אותו. לעומת זאת ילדים עם פיגור שכלי הם בעלי זמן שינה נמוך בשלב ה-REM ולכן העיבוד והלמידה אצלם איטיים יותר.

עוד נתון: אם נעיר אנשים רגע לפני שהם נכנסים לשנת REM אז מה שיקרה במחזור שינה הבא זה שה-REM ינסה להופיע מוקדם יותר. אם בדרך כלל לוקח ל-REM שעה ורבע להתחיל אז אם הערתי אתכם בזמן לא צפוי ה-REM יתחיל אחרי שעה, ולא שעה ורבע ואם עוד פעם אעיר אתכם אז ה-REM יגיע אחרי 45 דקות. בקיצור המוח מנסה לפצות על החסך בתגובת נגד – כלומר המוח מנסה להכניס את עצמו יותר מהר לשנת REM כדי להשלים את החסך שחסר.

מתי עושים את זה? מסתבר שהדבר הזה שנקרא חסך סלקטיבי לשנת REM יעיל כנגד דיכאון.

חסך סלקטיבי לשנת REM - זה טיפול יעיל מאוד נגד דיכאון קליני שלא דורש תרופות. אם אתם לוקחים בן אדם שאובחן עם דיכאון קל/בינוני, תשימו אותו במעבדת שינה ותעירו אותו בשנת הREM- במשך שלושה ימים ברציפות אז נראה הטבה משמעותית בסימפטומים הדיכאוניים בלי צורך בטיפול תרופתי למשך יומיים שלושה וזהו. לעומת זאת אם ניקח בן אדם עם דיכאון קליני קל/בינוני ונעשה לו חסך סלקטיבי לשנת REM במשך שלושה שבועות ברציפות, נראה הטבה משמעותית בסימפטומים דיכאוניים ללא צורך בתרופות וזה עשוי להחזיק ימים ואפילו שבועות. מדובר בדבר הכי פשוט שאפשר לעשות לאנשים בדיכאון כי אין צורך בתרופות.

תוצר הלוואי של תרופות נגד דיכאון זה שהן מונעות שנת REM: אצל דיכאוניים שלוקחים תרופות כנגד דיכאון יש הרבה פחות REM. אבל ראינו שאפשר לעשות את זה גם בלי תרופות ואז זה משמש כתחליף לתרופות. חסך בשנת REM עוזר כנגד דיכאון.

מה המנגנון הביולוגי שגורם ל-REM לעזור לדיכאון? כדי להסביר את התופעה הזו צריך קצת להסביר את המנגנונים המוחיים למשל נוירוטרנסמיטרים וכדומה.



נעבור לצד הפיזיולוגי של השיעור

ברמה של התאוריה החוקרים ניסו לחשוב על משהו שהוא יחסית אינטואיטיבי: ככל שאנחנו ערים יותר אנחנו עייפים יותר ולכן אנחנו רוצים ללכת לישון.

למה אנחנו מתעייפים ואז רוצים ללכת לישון? שישנים שינה טובה ואיכותית נוצר חומר שגורם לערות וככל שהשינה יותר איכותית אז נוצר יותר מהחומר הזה ואז שקמים יש מספיק מהחומר. שערים החומר של הערות נגמר ונוצר החומר של השינה ואז אנחנו הולכים לישון ואז שוב פעם יום למחרת יש הרבה חומר של ערות ושוב פעם בזמן הערות נוצר יותר חומר של שינה.

שנדבר על החומרים הבאים ננסה להבין מה עושות תרופות נגד דיכאון לשנת ה-REM:

ברמה של הערות

שמסתכלים על המנגנונים המוחיים שגורמים לערות יש מספר אזורי מוח שפעילים ושומרים על המערכת ערה. אחד מהאזורים הללו זה אזור מאוד בסיסי והוא נקרא התצורה הרשתית.

התצורה הרשתית - זה אוסף של גושים גרעינים בבסיס המוח שאחראים על ערות, שינה ועוד כמה פעולות. בתצורה הרשתית יש אזורים שאחראים על ערות ושהם פעילים אנחנו ערים.

מהתצורה הרשתית יש שני מסלולים שיוצאים: אחד קצר והשני ארוך ושניהם מסתיימים בקורטקס.

המסלול הארוך עובר יותר תחנות והקצר פחות תחנות:

א. המסלול גבי (דורסלי)- זה מסלול קצר שמתחיל בתצורה הרשתית עובר לתלמוס ומסתיים בכל הקורטקס. זה מסלול שבסופו של תהליך גורם לתלמוס ולקורטקס להיות פעילים. למעשה זה האזור שמפעיל את המערכת התחושתית שלנו. שהתלמוס והקורטקס פעילים אז ניתן לקלוט ולעבד מידע.

ב. המסלול הבטני (וונטראלי) – זה מסלול ארוך שגם הוא מתחיל בתצורה הרשתית ומסתיים בקורטקס. המסלול הוונטראלי מתחיל בתצורה הרשתית עובר להיפותלמוס אחרי זה לגנגליונים הבסיסים ולהיפוקמפוס שפועל כדי שנוכל לזכור וללמוד וגם הוא מסתיים בקורטקס.

שני המסלולים האלה מתחילים בתצורה הרשתית ולכן התצורה הרשתית הוא גרעין מאוד חשוב לערות.

אחד מהגרעינים במסלול הבטני (ארוך) שמאוד חשוב לערות:

מסד המוח הקדמי (BASAL FOREBRAIN) – זה גרעין שנמצא ממש בבסיס של המוח ומסד המוח הקדמי חשוב כי ברגע שהוא עובד הוא סוג של כפתור ערות. ברגע שהוא עובד הוא שולח הרבה אצטילכולין שמגיע לקורטקס וגורם לו לפעול. לכן המסלול הוונטראלי עוזר לנו לקלוט מידע ולעבד אותו כדי שישב לנו בתוך הזיכרון. מעבר לתצורה הרשתית יש עוד כמה אזורים שחשובים לערות שמהם מופרש נוירוטרנסמיטר. יש חמישה נוירוטרנסמיטרים שמאוד חשובים לערות ואת חלקם אנחנו מכירים.

חמשת הנוירוטרנסמיטרים שחושבים לערות הם

1. נוראדרנלין – נוראדרנלין זה נוירוטרנסמיטר שמאוד חשוב לערות, שאנחנו ערים הוא ברמה גבוה. למה הוא חשוב? הוא חשוב לנו להזזה או הסחה של הקשב מנקודה אחת לנקודה השנייה. נגיד עכשיו אתם מרוכזים בכתיבה ואז פתאום יש בום בחדר אז מי שקפץ ואמר "מה זה הרעש הזה" זה הנוראדרנלין במוח. מי שהזיז את הקשב זה הנוראדרנלין. הנוראדרנלין גורם להסחה של הקשב מנקודה אחת לשנייה ואם הוא לא יהיה תהיה בעיה של הסחת קשב.

מאיפה מופרש הנוראדרנלין? האתר התכול- שנמצא ליד הגשר. הנוראדרנלין אומנם מיוצר באתר התכול אך הוא לא נשאר רק באזור הזה אלא הוא מגיע כמעט לכל המוח. התפוצה שלו היא רבה מאוד והוא חשוב מאוד להסחה של הקשב.


2. אצטילכולין - האצטילכולין מפעיל את הקורטקס והוא עוזר לקורטקס בתהליכים של למידה וזיכרון.

מאיפה מופרש האצטילכולין? האצטילכולין הוא קצת טריקי כי יש אותו גם בערות וגם בשינה אבל בשינה הוא מופרש לאזורי מוח אחרים.

 

מאיפה מופרש אצטילכולין בזמן ערות?

א. מסד המוח הקדמי- רוב האצטילכולין שמופרש ממסד המוח הקדמי שאנחנו ערים מגיע לקורטקס ואז הוא אומר לקורטקס תלמד ותכניס את המידע לזיכרון.

ב. הגשר הגבי - הגשר הגבי מפריש אצטילכולין שמגיע לאזורים שהם מתחת לקורטקס שגם אותם צריך להפעיל. למשל: ההיפוקמפוס והאמיגדלה.

3. סרוטונין – אחראי על המשכיות הקשב. עכשיו אנחנו קשובים ומנסים להבין את מה שאני מקשקש ויש כל מיני רעשים מבחוץ וכל הרעשים האלה עוברים לידינו ואנחנו פחות פונים אליהם, אנחנו יותר קשובים למה שאני מקשקש ומי ששומר עלינו קשובים זה רמות גבוהות של סרוטונין, הוא מונע מזה שנסיח את הקשב מנקודה אחת לנקודה השנייה. אם עלה הנוראדרנלין הקשב הוסח, הסרוטונין אומר "אוקי נתמקד רק באחד מהדברים, או שנתמקד בדבר שבגללו דעתי הוסחה או שנחזור למטלה הקודמת של לשמוע אותי מקשקש" ואז נתמקד בלשמוע אותי מקשקש.

איפה מיוצר סרוטונין? גרעיני התפר– שנמצאים במוח האמצעי. גם כאן זה לא שהסרוטונין מיוצר בגרעיני התפר וזהו אלא הסרוטונין מגיע בתפוצתו לכל המוח.

עוד שני נוירוטרנסמיטרים שלא ממש דיברנו עליהם הקשורים לערות

4. היסטמין - זה חומצה אמינית שהגוף יודע לייצר גם במוח וגם בפריפריה. במוח התפקיד של ההיסטמין זה לעזור לאצטילכולין שעוזר ללמידה ולהטמעה של מידע. ההיסטמין עושה דברים דומים לאצטילכולין והוא עוזר לאצטילכולין בהטמעת המידע בקורטקס ובאזורים מתחת לקורטקס.

איפה מיוצר ההיסטמין? גרעין הפקעת ההדדי שבהיפותלמוס.

אנחנו מכירים את ההיסטמין לא בהכרח מענייני מוח אלא דווקא מעונת האביב שהכל פורח מסביבנו. הרבה אנשים אוהבים ללכת לטייל בפריחה ויש הרבה שפורחים באביב (יש להם אלרגיה).

מה זה אלרגיה? יש אבקנים של פרח והגוף מזהה אותם כפולשים זרים ואז הוא מפעיל את מערכת החיסון. ברגע שמערכת החיסון נדלקה אנחנו מתחילים להרגיש רע כמו בשפעת קלה. כל הסיפור כאן הוא זיהוי שגוי של מערכת החיסון שמזהה את האבקנים כפלושים זרים.

מה גורם למערכת החיסונית לגייס את כל הכוחות שלה? ברגע שמערכת החיסון זיהתה פולש היא מפרישה הרבה היסטמין בגוף וזה מודיע למערכת החיסון להיכנס לפעילות. רופא במקרה כזה יביא לכם מרשם לתרופות אנטי-היסטמיניות.

מה עושה תרופה אנטי-היסטמינית? היא מגיע לגוף ואומרת למערכת החיסון תתעלמי מההיסטמין אל-תקשיבי להיסטמין וזה עובד מעולה נגד אלרגיה אבל מצד שני רשום בעלון לצרכן לא לנהוג כי זה עלול לגרום לעייפות וזה כי התרופה אנטגוניסטית להיסטמין, כזכור היסטמין אחראי על ערות ואז שהוא נרדם המוח פחות ערני ולכן מאוד מסוכן לנהוג תחת תרופות אנטי-היסטמיניות.

5. היפוקריטין (אורקסין) - זה חומצה אמינית שמיוצרת באופן טבעי בגוף והתפקיד של ההיפוקריטין בערות הוא התפקיד החשוב ביותר. ההיפוקריטין הוא הבסיס של הפירמידה. כלומר שיש היפוקריטין במערכת אנחנו ערים ושהיפוקריטין נגמר אנחנו נרדמים. שאנחנו ממש עייפים אבל ערים עדין יש לנו היפוקריטין. שאנחנו ממש עייפים ואנחנו שמים גפרורים על העניים עדין יש היפוקריטין אבל בסופו של דבר נירדם ואז נבין שההיפוקריטין איננו. כל עוד ההיפוקרטין נמצא נהיה ערים ושהוא איננו נירדם. אם היפוקריטין התקלקל או ירד אנחנו נכנסים לשינה. ההיפוקריטין הוא נוירוטרנסמיטר מאוד חשוב והוא הבסיס של הפירמידה.

איפה מיוצר ההיפוקריטין? בהיפותלמוס הצדי ומשם הוא מופרש לאזורי מוח ספציפיים.

אזורי המוח שההיפוקרטין מופרש אליהם: האתר התכול (נוראדרנלין), הגשר הגבי ומסד המוח הקדמי (אצטילכולין), גרעיני התפר (סרוטונין) ולהיפותלמוס (היסטמין) שאלו האזורים שדיברנו עליהם. שההיפוקרטין עובד הוא מרים את האזורים האלה למעלה ושהוא יורד הפעילות שלהם תרד.

ברמה של השינה

אז בזמן ערות כל הנוירוטרנסמיטרים האלה נמצאים ברמה גבוה אבל שנלך לישון הנוירוטרנסמיטרים הללו ירדו. שאנחנו מתחילים להתעייף הרמה של כל הנוירוטרנסמיטרים יורדת.

שאנחנו נכנסים לשנת הגלים האיטיים: רמת הנוירוטרנסמיטר יורדת מאוד ואז אנחנו ישנים חזק.

שאנחנו נכנסים לשנת REM: רמת הנוירוטרנסמיטרים האלה יורדת כמעט לרמה אפסית.

אני רוצה להראות לכם דוגמא: בלוח רואים ניסוי מיקרו-דיאליזה שעשו בחולדה. השתילו לה אלקטרודה ובדקו את רמת הנוראדרנלין. ראו שבזמן שהחיה ערה רמת הנוראדרנלין גבוה ושהיא מתחילה להתעייף רמת הנוראדרנלין יורדת ובשלב ה-REM כמעט לא רואים נוראדרנלין, גם בסרוטונין נראה את אותה תמונה ואז שמתעוררים הרמה של הסרוטונין והנוראדרנלין עולה חזרה.

שלוקחים אנשים דיכאוניים ועושים להם חסך בשנת REM למה זה עובד? סרוטונין ונוראדרנלין, אלו שני הנוירוטרנסמיטרים שיורדים אצל אנשים דיכאוניים ומה שעושות התרופות נגד דיכאון זה לעלות את הרמה של הנוראדרנלין או הסרוטונין. שניקח אדם עם דיכאון קליני קל/בינוני, בשנת ה-REM שלו רמת הסרוטונין תהיה ממש ברצפה. לפני שהוא נכנס לשנת REM מעירים אותו ואז הסרוטונין נשאר גבוה וככה שומרים על רמת סרוטונין גבוה. כנ"ל לגבי נוראדרנלין ואם עושים את הפעולה הזאת שלושה שבועות ברציפות אז רמת הסרוטונין והנוראדרנלין גבוהות והמוח אומר "אם יש כל כך הרבה מהנוירוטרנסמיטרים האלה שלושה שבועות ברציפות אז כנראה שהמערכת תקינה" המוח מתחיל לשנות את כמות הרצפטורים ואז כל הסינפסה משתנה והעסק הזה נשאר כאפקט טיפולי לזמן ארוך.

עוד דבר אחד: אמרנו שאחת מתופעות הלוואי של תרופות נגד דיכאון זה שהן מונעות שנת REM.

למה זה קורה? תרופות כמו פרוזאק משאירות את הסרוטונין ברמה גבוה בסינפסה. אם לקחתי פרוזאק ויש לי הרבה סרוטונין בסינפסה אז אני לא יכול להגיע לשנת REM. תופעות הלוואי של התרופות זה שהן שומרות את הסרוטונין ברמה גבוה ואז המוח לא מצליח להכניס את עצמו לשנת REM. חסך שינה סלקטיבי עושה את זה בצורה דומה ללא תרופה.

 

עכשיו אני רוצה ללכת אל אזורי המוח שפועלים בזמן שאנחנו נכנסים לשינה

אזור המוח המרכזי שאם לוחצים אליו נכנסים לשינה (בעיקר עמוקה) זה אזור שנקרא VLPA.

VLPA – זה המתג שנמצא בהיפותלמוס. ברגע שלוחצים עליו נכנסים לשינה עמוקה (שנת גלים איטיים. ה-VLPA נמצא בהיפותלמוס ליד תצלובת הראייה והוא מתג השינה שלנו.

איך עובד המנגנון הזה? ננסה להסביר את זה בצורה פשוטה עד כמה שניתן: יש לנו שני אליפסות על המסך האליפסה בצד שמאל מייצגת את הכפתור של השינה כלומר את ה-VLPA והאליפסה בצד ימין מייצגת את האזורים שאחראים על ערות, אם נלחץ עליהם נתעורר. הכל תלוי על איזה כפתור נלחץ. המשחק כאן זה ששני האזורים של הערות והשינה לא יכולים לעבוד ביחד, אי אפשר להיות גם ערים וגם ישנים זה או זה או זה. מי שישן וער ביחד זה תקלה. המנגנון הזה של המוח קיבל את השם מנגנון ה-FLIP FLOP - כלומר או שאנחנו ערים או שאנחנו ישנים. אזור אחד עובד והשני רדום ולהפך.

איך עובד המנגנון? נגיד שלחצתי על הכפתור של ה-VLPA (של השינה) אז ה-VLPA נכנס לפעילות.

ברגע שהוא נכנס לפעילות מי צריך ללכת לישון? כל המנגנונים של הערות.

מה שה-VLPA יודע לעשות: זה להפריש את הנוירוטרנסמיטר גאבא שמגיע לכל המנגנונים של הערות ואז שכל המנגנונים של הערות מלאים בגאבא הם הולכים לישון.

המנגנונים של הערות מה מפרישים? הם מפרישים היסטמין, סרוטונין, נוראדרנלין, אצטילכולין.

על כל אלה שפכנו גאבא ומה יקרה להם? הם ילכו לישון כלומר הרמה של כל הנוירוטרנסמיטרים האלה יורדת. אז ברגע שה-VLPA נכנס לפעילות הוא מוריד את כמות הנוירוטרנסמיטרים של הערות.

מה קורה שאנחנו מתעוררים? צריך להרדים את ה-VLPA ואז נהיה ערים. אז כאשר אנחנו מתעוררים צריך לומר ל-VLPA לך לישון. אז ברגע שאנחנו מתעוררים מסד המוח הקדמי מפריש באופן עקיף גאבא על ה-VLPA ואז הן מעכבות אותו.

היסטמין, סרוטונין, אצטילכולין ונוראדרנלין מדכאות את הפעילות של ה-VLPA באופן ישיר: ואז הוא נרדם לחלוטין ונהיה ערים. שמסתכלים על המנגנונים של הערות אז אפשר לראות שמופרשים ארבעה נוירוטרנסמיטרים שדיברנו עליהם אבל אמרנו שיש חמישה נוירוטרנסמיטרים שמופרשים בערות אבל אחד מהם חסר במתג ההפעלה. מה שאנחנו רואים זה את המנגנון של ה-FLIP FLOP ועוד איזה בלון קטן מצד שמאל למטה והבלון הקטן הזה זה הנוירונים שמפרישים היפוקריטין.

היפוקריטין - מגיע רק לאזורים של הערות. כאשר היפוקריטין מופרש הוא מגיע רק לצד אחד של מנגנון הFLIP FLOP- והוא שומר את כל אזורי הערות פעילים. כל עוד יש היפוקריטין אנחנו ערים וזה עד שרמת ההיפוקריטין יורדת ואז אנחנו נרדמים לתוך השינה. אם כל הזמן חיפשנו את החומר שהוא החומר שמשרה ערות אז יש לנו שם בשבילו והוא היפוקריטין.

מודיפיניל – מודיפיניל זה תרופה בת 30 שנים. מה שמודיפיניל יודעת לעשות זה להיות אגוניסטית להיפוקריטין. נותנים אותה להפרעות שינה ספציפיות. מודיפיניל מעלה את הרמה של ההיפוקריטין ואז ערים יותר זמן. עד עכשיו דיברנו על הצד של ההיפוקריטין. עוד חומר שמשחק תפקיד בערות ובשינה ולא דיברנו עליו נקרא אדינוזין.

למה הוא נשמע מוכר? בגלל החומר ATP שהוא אדינוזין עם שלושה פוספטים.

אדינוזין – היא חומצה אמינית שנוצרת באופן טבעי בתוך המוח וככל שתאי המוח שלנו עובדים יותר הם מייצרים אדינוזין ברמה גבוה. ככל שנוצר יותר אדינוזין כי המוח עובד נורא קשה הוא מצטבר ומצטבר ואז ברגע שנוצר הרבה אדינוזין במוח אנחנו מתחילים להרגיש עייפים ואנחנו הולכים לישון. רמת האידנוזין הולכת ויורדת בשינה ואז למחרת שאנחנו קמים יש פחות אדינוזין, המוח מייצר עוד פעם אדינוזין בבוקר והתהליך חוזר על עצמו.

אפשר לראות בלוח: גרף של אנשים שהיו עייפים וביקשו מהם לא ללכת לישון ורצו לראות מה קורה לאדינוזין במוח שלהם שהם לא הולכים לישון. רואים בכחול אדם שהיה ממש עייף, אז בשעה הראשונה רמת האידנוזין הייתה גבוה אחרי שעתיים עוד יותר גבוה וכן הלאה. אחרי שלקחנו אדם כזה והבאנו לו ללכת לישון רואים שהאדינוזין יורד כלומר הוא מתפרק תוך כדי השינה.

שיש הרבה אדינוזין במוח ואנחנו לא רוצים ללכת לישון מה נעשה? נשתה קפה.

מה הקפה עושה? הוא אנטגוניסט לאדינוזין.

אז מה עושה הקפאין למוח? הוא אומר למוח "אתה רוצה לישון? יש לך הרבה אדינוזין?" אין בעיה נחסום את הרצפטורים של אדינוזין ואז המוח חושב שהוא לא עייף אבל בפועל יש לנו ערמות של אדינוזין ולכן זו רק אשליה של חוסר עייפות.

איך זה נקשר לסיפור של FLIP FLOP? שאנחנו ערים ה-VLPA צריך לעבוד או לא צריך לעבוד? הוא לא צריך לעבוד. אמרתי לכם קודם שבאופן עקיף יש אזור שמפריש גאבא על ה-VLPA והאזור שמפריש גאבא על ה-VLPA בזמן ערות נקרא מסד המוח הקדמי.

מסד המוח הקדמי - שמיוצר בו גם אצטילכולין מפריש באופן עקיף גאבא על ה-VLPA. שאנחנו ערים מסד המוח הקדמי פעיל ושמסד המוח הקדמי פעיל הקורטקס עובד ואנחנו מעבדים מידע, בנוסף מסד המוח הקדמי שולח גאבא והוא מרדים את ה-VLPA. אמרנו שככל שאנחנו ערים נוצר עוד אדינוזין. על גבי מסד המוח הקדמי יש רצפטורים לאדינוזין. ברגע שאנחנו עייפים והמוח מייצר הרבה אדינוזין, האידנוזין נקשר למסד המוח הקדמי שמוריד את הפעילות שלו. ברגע שמסד המוח הקדמי מוריד את הפעילות הוא פחות מעכב את ה-VLPA.

אם מסד המוח הקדמי פחות מעכב את ה-VLPA אז מי מתעורר? ה-VLPA כי אין מי שיעכב אותו כעת. למעשה אדינוזין הוא החומר שמוריד את הפעילות של מסד המוח הקדמי. שאנחנו שותים קפה אנחנו חוסמים את הרצפטורים של האידנוזין ואז המערכת פעילה יותר.

אז אם חיפשנו חומר שגורם לשינה איך נקרא לו? אדינוזין.

ואם חיפשנו חומר שגורם לערות איך נקרא לו? היפוקריטין.

שהיפוקריטין עובד הוא מפעיל את מנגנוני הערות. שאדינוזין עובד הוא למעשה מפעיל את ה-VLPA (על ידי הורדת הפעילות של מסד המוח הקדמי). אחרי שדיברנו על האזורים של ה-FLIP FLOP בחלק של שנת הגלים האיטיים יש לנו עוד שלב בשינה וזהו שלב ה-REM.

מי אחראי על שנת ה-REM?

אז יש אזור אחר במוח שכאשר הוא נדלק אחרי ה-VLPA הוא מפעיל את שנת ה-REM והאזור הזה נקרא Parabrachial area.

Parabrachial area (האזור הפריברכיאלי) - נמצא ממש קדמית למוחון. ברגע שלוחצים על אזור ה-Parabrachial area נדלקת שנת ה-REM והאזור הזה מפעיל את כל הסממנים של שנת ה-REM. הכפתור הקטן הזה כלומר ה-Peribrahial area מדליק את כל המאפיינים של שנת ה-REM. אפשר לעשות את זה גם בערות ואז בערות תראו חלומות והשרירים שלכם יהיו משותקים מהצוואר ומטה.

מה קורה מבחינת אזור ה-Parabrachial area? זה אזור שמייצר ומפריש את הנוירוטרנסמיטר אצטילכולין. האצטילכולין שמיוצר באזור ה-Parabrachial area לא נשאר רק באזור הזה אלא הוא מגיע גם לקורטקס וגם לאזורים מתחת לקורטקס ויש לו השפעה מאוד גדולה.

 

איך האזור ה-Parabrachial area אחראי על שיתוק שרירים, תנועות עניים מהירות ולכל שאר התסמינים של שנת-REM:

אז נתחיל בענף הראשון: ברגע שהאזור הזה מופעל הוא מפריש אצטילכולין והאצטילכולין הזה יגרום לכל מאפייני שנת ה-REM.

איך הפרשה של אצטילכולין גורמת לפעילות של הקורטקס? ברגע שאזור ה-Parabrachial area נדלק הוא מפריש אצטילכולין והאצטילכולין של אזור ה-Parabrachial areaמגיע לתצורה הרשתית מופרש אצטילכולין שמגיעה לאזורים של השינה בתצורה הרשתית וזה מפעיל את מסד המוח הקדמי.

אמרנו שמסד המוח הקדמי פעיל שאנחנו ערים וקולטים מידע: אנחנו רואים את האזור הזה נכנס לפעילות בזמן שאנחנו ישנים כלומר בשנת REM. אז ברגע שמסד המוח הקדמי פעיל הוא מפעיל את הקורטקס כמו בערות ואז אנחנו רואים בזמן שנת REM שהקורטקס עובד כמו בערות. הקורטקס קולט מידע, מעבד מידע ומכניס מידע לתוך הזיכרון.

מה אמרנו שקורה ב-REM? אמרנו שיש תהליכים של זיכרון ולמידה וזו הסיבה. הענף שדיברנו עליו זה הענף שבו Parabrachial area גורם לערעור של הקורטקס. האצטילכולין מגיע לתצורה הרשתית באזורים של השינה והאזורים האלה בתצורה הרשתית מפרישים גלוטמט לכיוון מסד המוח הקדמי. מסד המוח הקדמי זה אזור שפעיל כאשר אנחנו ערים והוא מפעיל את הקורטקס וגורם לגלי אלפא ובטא להיות פעילים. אם מסד המוח הקדמי עובד בזמן שנת REM אז הקורטקס עובד כמו בערות, אם הקורטקס עובד כמו בערות אז מופרש בעיקר אצטילכולין ואז יש לנו גלי אלפא ובטא כמו בערות. אם מסד המוח הקדמי עובד הוא מפעיל את המוח כמו בערות אך בשנת REM. אזור ה-Parabrachial area מפעיל את כל האלמנטים של שנת ה-REM, ולא רק את הפעילות הקורטיקלית.

אלמנט שני של שנת ה REM זה תנועות עניים מהירות: אזור ה-Parabrachial area מפריש אצטילכולין כי זה מה שהוא יודע להפריש. הפעם האצטילכולין מגיע אל הטקטום, בטקטום יש את התללים העליונים והתחתונים. התללים העליונים - אחראים על תאום ראש עין יד וברגע שמגיע אצטילכולין לתללים העליונים אז העניים מתחילות לזוז כי זה האזור הפרימיטיבי של מערכת הראייה.

שמפעילים את התללים העליונים העניים מתחילות לזוז ולכן רואים את תנועות העניים המהירות. התללים העליונים קיימים אצל כל היונקים ולכן כל היונקים חולמים וגם הרבה בעלי חיים אחרים.

איך בזמן שנת REM השרירים שלנו משותקים? נלך לענף הימני ביותר בו אזור ה-parabrachial area מפריש אצטילכולין. תמיד מתחילים מהאזור ה-Parabrachial area שמפריש אצטילכולין אבל הפעם האצטילכולין מגיע לגרעין בגזע המוח שנקרא גרעין תת תכול - ברגע שאצטילכולין מגיע לגרעין התת תכול שקרוב למוח המאורך אז אותו גרעין תת תכול מפעיל את המוח המוארך ואז מהמוח המוארך מופרש לכיוון חוט השדרה נוירוטרנסמיטר שנקרא גליצין.

אם מופרש מאזור ספציפי במוח המוארך גליצין לכיוון חוט השדרה מה יקרה לכל הנוירונים המוטורים מהצוואר ומטה? הם פשוט לא יוכלו לזוז ולכן ההפרשה של גליצין מגזע המוח לכיוון חוט השדרה גורמת לשיתוק שרירים. השרירים שמשתתקים אלו השרירים הרצוניים. מה שאנחנו רואים כאן זה שהאזור הפריברכיאלי פולש להרבה אזורי מוח, הוא גורם גם לשיתוק של שרירים, גם לתנועות עניים מהירות וגם לעיבוד מידע.

איך המוח יודע שהגיע השעה לעבור לשנת REM? אז יש איתות והאיתות שמודיע למוח זהו נגמר שלב הגלים האיטיים עוברים לשלב REM זה איתות במוח שנקרא גלי PGO - שהם הגלים שמאותתים למוח שאנחנו הולכים לסיים את שלב הגלים האיטיים והגיע הזמן לעבור לשנת ה-REM כלומר אגיע הזמן להפעיל את ה-Parabrachial area ולהיכנס לשנת ה-REM. גלי PGO מגיעים 90 שניות לפני שעוברים לשנת REM.

למה הם נקראים גלי PGO? כי זה ראשי התיבות של האזורים המוחיים שבהם אנחנו יכולים לקלוט את הגלים הללו.

הגלים הללו לא עוברים בכל המוח אלא באזורים ספציפיים:

1. בגשר (PONS) - נראה גלי PGO.

2. גרעין הברך הצדי (GENICULATE) - זה אזור ספציפי בתלמוס וגם שם נראה גלי PGO.

3. האונה העורפית (OCCIPITAL) - גם כאן נראה גלי PGO.

גלי PGO - זה גלים שמתחילים בגשר עוברים לאזור התלמוס (גרעין הברך הצדי) ומסתיימים באונה ההעורפית (אוקסיטיפלית). הגלים הללו מגיעים דקה וחצי לפני שנת ה-REM והם האיתות המוחי בין המעבר של שנת הגלים האיטיים לשנת REM.

זה הזמן להתחיל לדבר על תקלות במערכת

תקלות במערכת נקראות הפרעות בשינה

ניגע בשלוש הפרעות שינה גדולות שהם כלליות ולא ספציפיות לשלב כזה או אחר. אחרי זה נעבור להפרעות ספציפיות לשנת REM ולבסוף נדבר על הפרעות שהן ספציפיות לשנת גלים איטיים.

הפרעות שינה כלליות

הפרעת השינה הכללית ביותר והשכיחה ביותר זה נדודי שינה.

1. נדודי שינה (INSOMNIA) - זה ההפרעה המוכרת והשכיחה ביותר בשינה. לכל אחד מאתנו יש נדודי שינה. לפעמים זה קורה פעם בחודש או לפני מבחן וזה טבעי, זה לא נקרא נדודי שינה. יש כאלה שלא מצליחים להירדם חודשים וימים ארוכים ואלה אנשים שיש להם נדודי שינה ואין סיבה שאפשר לשייך את נדודי השינה אליה.

כדורי השינה - זה תרופת פלא ויש הרבה סוגים מהם כמו קלונקס, ווליום ועוד. כדורי שינה עושים עבודה מעולה, הם מכניסים אותנו לשינה יותר מהר, הם מקצרים את הכניסה לשינה בחצי, הם מכניסים אותנו לשינה עמוקה יותר והם גם מאריכים את השינה ב-40 דקות בערך.

אבל מה? רוב מי שמשתמש בכדורי שינה לא ישן בצורה טבעית כי כדורי שינה הם גאבא אגוניסטים. כלומר הם מדכאים את כל המוח ואז יום למחרת קשה לנו להיכנס לפוקוס.

אז מה עשינו בזה? אז נכון שאם ניקח כדור שינה, השינה תהיה טובה יותר אבל אי אפשר לסמוך על הכדור הזה. כדורי השינה אלו כדורים שנותנים לזמן מוגבל ויש כאלה שלא תמיד מבינים את המשחק ואז הם מתחילים לצרוך את הכדור הזה באופן קבוע. מה שקורה בגלל שכדורי השינה הם גאבא אגוניסטים אז המוח חושב שיש הרבה גאבא בסינפסה ואם יש הרבה גאבא בסינפסה אז המוח מוריד את הצפיפות של הרצפטורים מסוג גאבא ואז אחרי תקופה שאני לוקח כדורי שינה יש לי פחות רצפטורי גאבא כי המוח הוריד את הרמה. המוח מתנגד לכדור ואז שאני לוקח את המינון שאני רגיל לקחת זה לא משפיע ומתפתחת סבילות – כלומר צריך כמות גבוה יותר כדי להגיע לאותה השפעה. מה שקורה עם הזמן זה שכדורי השינה הופכים להיות לחלק יומיומי מאתנו ואז אנחנו לא יכולים ללכת לישון בלי הכדור. המוח חושב שיש הרבה גאבא שמיוצרת באופן טבעי, אבל היא לא נוצרת באופן טבעי אלא על ידי הכדור ולכן אסור לקחת כדורי שינה באופן קבוע. כדורי השינה מאוד מסוכנים עם אלכוהול ועלולים להוביל למוות.

למה זה שילוב מסוכן? כי שניהם אגוניסטים לרצפטורי גאבא והם עלולים להוביל לקריסת המערכת.

2. דום נשימה בשינה (SLEEP APNEA) - מה שקורה לאנשים שיש להם דום נשימה בשינה זה שהם לא מצליחים לישון ולנשום ביחד. זה עשוי להתחרש בכל שלב בשינה.

למשל: בשלב שלוש האוויר מפסיק להיכנס ורמת ה-CO2 (פחמן דו חמצני) בדם עולה כי לא נכנס אוויר וברגע ש-CO2 עולה בדם אז נדלקים אזורי הערות כי אנחנו עומדים למות ולהיחנק ואז אנחנו מתעוררים, נושמים וחוזרים לישון ואז שוב פעם יש דום נשימה בשלב 4 ואז שוב נתעורר ננשום ונחזור לישון. אדם שיש לו דום נשימה בשינה יכול להתעורר עשרות פעמים בלילה והאנשים האלה פשוט סובלים מסוג מסוים של נדודי שינה כי למחרת בבוקר הם קמים והם גמורים מעייפות.

איך עולים על הבעיה של דום נשימה בשינה? אם נסתכל על חלל הפה יש אוויר שנכנס דרך האף או הפה והאוויר הזה עובר דרך קני הנשימה ומשם הוא יורד לריאות שמנצלות את האוויר בצורה תקינה. בקצה של חלל הפה יש בלוטה קטנה שמווסתת את כניסת האוויר שנקראת בלוטת הענבל.- שאנחנו עומדים כוח המשיכה מושך את הענבל כלפי מטה ואז שנושמים האוויר נכנס בצורה תקינה. שאנחנו הולכים לישון ובעיקר שישנים על הגב אז כוח המשיכה מושך את בלוטת הענבל אחורנית ואם היא ארוכה אז היא חוסמת את קנה הנשימה. ברגע שקנה הנשימה נחסם בגלל הענבל אוויר לא יכול להיכנס ואז רמת ה-CO2 עולה. ברגע שרמת ה-CO2 עולה כי הענבל חוסם את קנה הנשימה האדם מתעורר ואז הוא נושם וחוזר לישון והוא בכלל לא זוכר את זה. אנשים שיש להם שומן והם נוחרים מועדים לדום נשימה בשינה כי בלוטת הענבל עשויה לחסום ביתר קלות את קנה הנשימה.

איך מבחינים באדם שיש לו דום נשימה בשינה? אדם שנוחר ושומעים אותו מוציא ומכניס אוויר אז הכל טוב אצלו אבל ברגע שאין יציאה של אוויר וזה נמשך לאורך זמן אז זה מצב של דום נשימה בשינה. רואים את זה גם באנשים בוגרים וגם אצל ילדים. בדרך כלל ילדים כאלה הולכים אחרי הלילה לגן או לבית ספר והמורה מדברת ולא נכנס להם כלום למוח כי כל הלילה הם לא ישנו וזה לא לילה אחד זה כבר 5-6 שנים של שינה לא איכותית. המורה אומרת ש"לילד יש פוטנציאל טוב והוא לא מממש אותו אז בואו נתן לו ריטלין". ילדים שיש להם דום נשימה בשינה צריך לקחת אותם למעבדת שינה ולקלוט את הבעיה אבל אף אחד לא מודע לזה ולכן נותנים ריטלין לילדים וזה לא בסדר כי אם נדע מה הבעיה אז נדע איך לטפל בה אבל במקום זה ההורים נותנים ביתר קלות ריטלין לילדים.

איך מטפלים בדום נשימה בשינה? אם הבעיה היא בבלוטת הענבל אפשר לבצע ניתוח שבט מקצרים אותה. לפעמים הבעיה היא לא בבלוטת הענבל אלא שקנה הנשימה צר מידי.

אז מה אפשר לעשות?

א. טיפול הורמונלי- בגיל ההתגברות הקול משתנה כי מופרש טסטוסטרון שגורם לקנה הנשימה להפוך להיות רחב יותר אז מה שעושים לפעמים זה לתת תרופות שהם על בסיס טסטוסטרון לתקופה מוגבלת וזה גורם להרחבת קנה הנשימה (בלתי הפיך).

ב. מסיכה שמזרימה אוויר בלחץ - ברגע שאוויר מוזרם בכוח אין בעיה כי האוויר נכנס בכוח לקנה הנשימה ולכן לא יהיה אלמנט של דום נשימה בשינה. זה הפתרון הראשון שממליצים עליו במקרים כאלה ואנשים מרגישים שינוי ניכר בחיים.

 

בואו נדבר על הפרעות שינה ספציפיות

הפרעות ספציפיות לשנת -REM

1. נרקולפסיה - כוללת בתוכה 4 סימפטומים וכדי שאדם יחשב לנרקולפטי הוא צריך לפחות 2 מתוך 4 הסימפטומים. הנרקולפסיה זו מחלה תורשתית נדירה יחסית.

מה המכנה המשותף הגדול לנרקולפסיה? ששנת ה-REM (שלב חמש) מופיע בזמן לא מתאים. במקום להתחיל בשלב 1 מתחילים בשלב 5 ובעקבות התקלה הזאת הכל משתבש.

הסימפטומים של נרקולפסיה

א. התקף שינה נרקולפטי– אם נתן לאנשים בעלי התקף שינה נרקולפטי לבצע מטלה משעממת, ברגע מסוים הם פשוט לא יצליחו לעמוד בדחף האדיר והם יירדמו. לא מדובר על ניכור של שינה כמו שקורה לסטודנטים רבים בשיעור. אדם כזה פשוט נרדם וזהו אי אפשר להעיר אותו. הוא נרדם וחולם ל 2-5 דקות והשינה הזו איכותית מאוד כי היא מתחילה ב-REM. אחרי 2-5 דקות הוא מתעורר ערני לגמרי כי הוא ישן שנתREM ולכן אין בעיה להתעורר. אז המטלה של האדם שוב פעם משעממת אותו ושוב פעם הוא קורס ונרדם ל 2-5 דקות של שנת REM וזה יכול לחזור על עצמו שוב ושוב.

ב. שיתוק הירדמות (SLEEP PARALYSIS)- קרה לכם פעם ששמתם את הראש על הכרית ועולה המחשבה נעלתי את הדלת? אתם מנסים לקום וכל הגוף משותק לגמרי? אתם מסתכלים על החדר ערים ופשוט לא מצליחים לזוז ואז זה נגמר והשרירים חוזרים לפעילות וזה מלחיץ מאוד. בנרקולפסיה השינה מתחילה ב-REM והשרירים משתתקים. עולה המחשבה המעצבנת "נעלתי את הדלת"? ואז אני משותק כי המערכת של REM פועלת. זה כמה שניות, גג כמה דקות וזה מלחיץ.

איך מרגיעים את אלה שיש להם שיתוק הירדמות? מכינים להם רשימה שהם יסמנו את כל מה שהם עשו כמו לנעול את הדלת ואז הם רגועים ממחשבות של לפני שינה. אז מבחינת שיתוק הירדמות זה תופעה שהיא מוכרת ורואים אותה בנרקולפסיה (לא בהכרח).

ג. חזיונות שווא היפנגוגיים- זה מצב שבו אנחנו ממש נכנסים לתוך חלום אחרי ששמנו את הראש על הכרית. נכנסתם למיטה עצמתם את העניים ואז ברגע שעצמתם את העניים ואתם מתחילים להירדם (ומי שיש לו נרקולפסיה מתחיל ב-REM), פתאום אתם שומעים את הדלת נפתחת בחדר וגם שומעים צעדים בחדר ואז אתם פותחים את העניים ורואים דמות מעלים ואתם מפחדים מאוד ולא מבינים מה קורה ואז החיזיון נעלם. אז חזיונות שווא היפנגוגים זה מצב שאנחנו רואים אותו אצל אנשים נרקולפטים וזה מצב שהוא נורא מלחיץ.

בדרך כלל שיתוק הירדמות וחזיונות שווא היפנגוגים הם חברים: כלומר בדרך כלל הם באים ביחד ואז זה מתחיל להיות מצב מלחיץ ביותר. אתם עוצמים עניים ואז האיש המפחיד הזה פותח את הדלת והוא מתקרב אליכם ואתם משותקים ולא יכולים לזוז. אחד המקומות שאנחנו כאנשים אוהבים זה המיטה. אדם שיש לו נרקולפסיה מפחד מהמיטה, כי הוא מפחד שההוא עם הסכין יבוא ויפחיד אותו.

ד. קטפלקסיה - שאדם מבצע פעילות גופנית מאומצת או שהוא מתרגש מאוד, בבת אחת בלי שום התרעה מוקדמת בזמן שהוא ער הוא צונח על הרצפה כמו שק ונראה כאילו שהוא מת. אין פרכוסים ואין כלום הבן אדם צונח ונראה כאילו הוא מת. זה מלחיץ מאוד אתם מנסים להעיר את האדם, העניים שלו פתוחות אבל הוא לא זז. האדם נושם ויש לו דופק.

אנחנו שואלים "מה קורה הוא חי או מת?" מנסים להעיר אותו וכלום לא עוזר. זה יכול להימשך שניות או דקות ולא משנה מה האדם הזה לא זז. אחרי כמה רגעים האדם חוזר לפעילות שרירים תקינה ואז כאשר הוא מתעורר אתה אומר לו "מה קרה לך אתה בסדר"? הוא אומר "כן אני בסדר". הוא שומע אותנו ומרגיש אותנו. אנשים עם קטפלקסיה לא מאבדים את ההכרה והם מודעים לכל מה שמתרחש.

מה שקורה בקטפלקסיה זה שהשרירים הרצוניים משתתקים: כלומר הענף של שיתוק השרירים שאמור לפעול בשנת REM ולגרום לשיתוק שרירים מהצוואר ומטה נכנס לפעילות כאשר האדם ערני.

נרקולפסיה ככלל - זה שחלקים של ה-REM מופיעים בזמנים לא מתאימים על כל תסמיניה. אדם שיש לו נרקולפסיה צריך שיהיה לו לפחות 2 מתוך 4 הסימפטומים. יש כאלה שיש להם את כל ארבעת הסימפטומים וזה נורא.

איך מטפלים בנרקולפסיה? הטיפול הראשוני שניתן להם עד לפני כמה שנים זה תרופות נגד דיכאון כמו פרוזאק וכדומה.

אבל למה אם אין להם בכלל דיכאון? הסברנו שבנרקולפסיה ה-REM מגיע בזמנים לא מתאימים.

איך דוחים את ה-REM? על ידי זה שמעלים את הרמה של הסרוטונין והנוראדרנלין. זה לא שהאנשים האלה בדיכאון אבל בגלל שהתרופות האלה מעלות את הרמה של הסרוטונין והנוראדרנלין זה משמש לטיפול טוב בנרקולפסיה. אחת התרופות שמשמשות לטיפול בנרקולפסיה היא מודיפינל.

מודיפיניל- זה תרופה לנרקולפסיה והיא אגוניסט להיפוקריטין שהוא הנוירוטרנסמיטר שמחזיק את מנגנוני הערות ברמה גבוה אז אם רוצים לשמור אנשים ערים לאורך זמן כדאי לתת להם חומר שהוא אגוניסט להיפוקריטין. במקרה כזה מנגנוני השינה לא יבואו לידי ביטוי.

הפרעה שינה שנייה שהיא ספציפית לשנת REM:

2. הפרעה התנהגותית בשנת REM - כאשר האדם מגיע לשלב החמישי הוא ישן וחולם.

אבל מה? מה שקורה לאנשים האלה זה שהענף של שיתוק השרירים שאמור לפעול בשנת ה-REM מתקלקל ואז השרירים שלהם לא משותקים ולכן הם קמים ומתנהגים את החלום. זה לא אנשים שהולכים בלילה (זה הפרעה אחרת) פה הם ממש מתנהגים על פי מה שהם חולמים. אחרי הלילה הראשון או השני הבית חרב הם הורסים אותו לחלוטין. מה שאנחנו מבינים זה שהענף של המוח המוארך שמפריש גליצין מתקלקל.

איך נטפל באנשים האלה? נביא להם כדורי שינהכמו קלונקס (בנזודיאזפינים)שירדימו אותם חזק וככה הם יישארו יותר זמן בשנת גלים איטיים ופחות ב-REM. זה עוזר באופן חלקי.

הפרעות ספציפיות לשנת גלים איטיים

המכנה המשותף שלהם זה שההפרעות האלה יותר שכיחות בגיל צעיר ובגיל בוגר ההפרעות האלה אמורות להיעלם: ממה נובעות ההפרעות של שנת גלים איטיים? בדרך כלל זה נובע מזה שהמוח עוד לא הבשיל והוא לא מצליח לשלוט בצורה טובה בשינה. ככל שהמוח יבשיל והילד התבגר אז אנחנו צריכים לראות את ההפרעות האלה נעלמות. ההפרעות של שנת גלים איטיים רואים אותם יותר אצל ילדים אבל אפשר לראות אותה גם אצל מבוגרים ואז צריך טיפול יותר אינטנסיבי.

 

ניקח דוגמאות של הפרעות בשנת גלים איטיים:

1. הרטבה - לא מדובר פה על ילד בן שנתיים-ארבע שמרטיב במיטה, זה דבר טבעי ולוקח זמן למערכת ללמוד לא להרטיב במיטה. בשנת גלים איטיים כל המוח נרדם ואין שומר לילה ששומר על שלפוחית השתן ואז השתן משתחרר. צריך ללמד את הילד להשאיר אזור מסוים בהיפותלמוס פעיל שישלוט על השתן בזמן שאנחנו ישנים. אז אצל ילדים קטנים מתחילים עם חיתול ואז עושים להם התניות. "אבא ואימא יקנו לך הפתעה אם לא תעשה פיפי בלילה" וככה הילד לומד שאם הוא רוצה לרצות את ההורים עליו לא לעשות פיפי בלילה כלומר על ההיפותלמוס לעמוד על המשמר.

הילדים שאני מדבר עליהם כעת זה ילדים מעבר לגיל 4: למשל ילד בן 10-14. לא מדובר על הרטבה של פעם בשנה אלא הרטבה שמתרחשת 4 פעמים בשבוע וזה לא סביר. ילד כזה הדימוי העצמי שלו לא טוב, הוא לא יכול להיות חברותי כי הוא לא יכול ללכת לישון אצל חברים ויש צורך לטפל בזה.



איך מטפלים בזה?

בטיפול ביהביוריסטי- זה טיפול שבו לוקחים את הילד שמרטיב ומחברים אליו לפיג'מה או לסדין איזשהו חיישן שרגיש לרטיבות. ברגע שהחישן חש את הרטיבות הוא מזמזם בפעמון שמצלצל לו מעל הראש ואז הוא אמור להתעורר וללכת לשירותים וככה המוח של הילד לומד לאט-לאט שיש להפעיל את ההיפותלמוס. אז המערכת לומדת את ההתניה הקלאסית הפשוטה הזאת. לפעמים הבעיה היא לא הבשלה אלא בעיה פיזיולוגית ואז צריך לטפל באופן תרופתי באותם אנשים.

2. הליכה סהרורית (חולי ירח) – אלו אותם אנשים שקמים בלילה ומתחילים ללכת בשלב השלישי או הרביעי של השינה.

למה דווקא בשלב שלוש או ארבע? כי אין שיתוק שרירים. תאורטית כל אחד מאתנו יכול לקום בשלב הזה וללכת אבל זה לא קורה כי המערכות שלנו במוח ישנות. כאן יש תקלה. הקורטקס בשלב הרביעי נדלק והגנגליונים הבסיסים נדלקים כלומר האוטומט מתחיל. הליכה זה פקודה מהקורטקס לחוט השדרה שאומר לה תפעלי ולכן ואין בעיה להפעיל את הרפלקס הזה. המוח של האנשים האלה מנותק לגמרי, הם ישנים שינה עמוקה והם פשוט הולכים להם על אוטומט. לפעמים האוטומט זה חוט שידרה ולפעמים זה גנגליונים בסיסיים. שזה נוגע לגנגליונים הבסיסיים אותם אנשים יכולים לעשות דברים מורכבים מאוד.

אז מה נעשה?מה שצריך לעשות זה להחזיר את אותם אנשים למיטה חזרה תוך כדי שינה. יש מבוגרים שזה קורה להם והם נוהגים באופן אוטומטי, אז הם מתחילים לנסוע ברכב. האנשים האלה הם שומרי חוק, הם עוצרים באור אדום, ונוסעים בירוק כי ההתנהגות ברכב היא אוטומטית. הפעילויות של אותם אנשים הן מורכבות והם עשויים למצוא את עצמם בבוקר רחוקים מהבית.

3. הפרעות אכילה הקשורה לשינה (נגזרת של הליכה סהרורית אבל עם מטרה) - אלה אנשים שקמים בלילה והולכים למטבח עם מטרה מאוד ברורה שהיא לאכול. האנשים האלה ישנים, המוח שולח אותם למטבח ויש להם מתקפות ליליות על המבטח (עשוי לקרות עשרות פעמים בלילה). אותם אנשים אוכלים פשוט כל מה שיש. הם לא מצליחים לרדת במשקל גם אם הם מתאמנים בלי סוף.

לעיתים זה עשוי להיות מסוכן ולמה זה? כי הם עשויים לפתוח את ארון התרופות שנראה להם כמו אוכל והם פשוט בולעים את התרופות ללא הבחנה. לאנשים כאלה סוגרים את הארונות עם אזיקונים.

4. ביעותי לילה - הפרעה של סיוטי לילה. אנחנו רואים את זה בעיקר אצל ילדים. לכן ילדים קטנים מפחדים ממפלצות. כי אצל ילדים אין הפרדה גבוה בין דמיון למציאות. שהמוח יבשיל ההפרדה תהיה יותר טובה. אם בעולם האמיתי, דמיון ומציאות מעורבים אחד בשני אז שילד הולך לישון והוא רואה מפלצת בשינה ומתעורר בבעלה, כמה שתנסו להסביר לו שזה חלום זה לא יעזור.

מתי זה יגמר? שהמוח יבשיל כלומר שהילד יידע לעשות הפרדה בין דמיון למציאות.

נעבור לנושא של שעונים ביולוגים

נתחיל מדוגמא: ציפורים נודדות יודעות בדרך כלל ביום מסוים בשנה לפרוס את הכנפיים ולהתחיל לעוף מהארצות הקרות לארצות החמות וזה קורה כמעט תמיד באותו יום בשנה.

איך ציפורים יודעות לעשות את זה? מה שקורה לקראת הקיץ זה שהיום והלילה מתקצרים ואז הן יודעות לפי אורך היום והלילה שהגיע השעה לעוף. מה שמוזר זה שהם עושות את זה ממש באותו יום וזה לא מסתדר מבחינת אורך יום ולילה. אמרו בטח יש משהו נוסף, והדבר הנוסף הזה זה שעון פנימי שגורם להם להתחיל את תהליך הנדידה.

בואו נלך לניסוי מעניין שמרמז על אותו דבר בבני אדם: לקחו אנשים שעובדים במכרות פחם מתחת לאדמה וביקשו מאותם אנשים להוריד את כל השעונים מהידיים. אותם אנשים נמצאים עמוק מתחת לאדמה במשך שלושה חודשים וביקשו מהם להדליק את האור ביום ולכבות את האור בלילה. אותם כורי פחם מנותקים לגמרי מהעולם החיצון ומה שראו זה דבר מעניין, בכל יום הם הדליקו בבוקר את האור בצורה מסודרת ובכל יום הם כיבו את בלילה את האור בצורה מסודרת.

שאלו אותם לקראת סוף הניסוי "מה דעתכם השעה מחוץ למכרות"? וראו שהם טעו לחלוטין.

למה זה? אותם אנשים חיו מחזור חיים של 25 שעות במקום 24 שעות כלומר היה להם שעון שתקתק ועבד סביב מחזור יממה של 25 שעות. כלומר אנחנו אמורים לחיות על פי מחזור של 25 שעות ולא של 24 שעות. מתחת לאדמה יש עוד שעה.

אז למה אנחנו חיים 24 שעות ביממה ולא 25? בגלל השמש. כלומר אור השמש זורח כל 24 שעות והוא מכוון אותנו כל יום מחדש. אם לא יהיה אור בעולם אז יהיו לנו 25 שעות במערכת.

איפה אותו שעון נמצא? אז אנשים חקרו ואיתרו את המקום שלו. יש לנו לא מעט שעונים ביולוגים אבל השעון שמתקתק 25 שעות או יותר נכון על כדור הארץ 24 שעות ביממה זה כפתור שנמצא בתחתית ההיפותלמוס ושמו הגרעין העל-כיאזמטי או בקיצור SCN. ה-SCN הוא גרעין שנמצא מעל תצלובת הראיה והוא השעון הביולוגי שלנו.

הגרעין העל-כיאזמטי (SCN)

מקבל תשדורת ישירה מהעניים. כלומר העניים שלנו מעבירות מידע ישיר אל ה-SCN כלומר אל ההיפותלמוס ובצורה כזו האור של השמש כל 24 שעות מבצע לשעון כיול מחדש. יש ממש קשר ישיר בין העניים לבין ה-SCN. לא חייבים להיות אנשים שרואים גם עיוורים מסוגלים להעביר את המידע של אור השמש למוח וגם אצלם השעון הביולוגי מתכוונן ל-24 שעות. מבחינת ה-SCN (הגרעין העל-כיאזמטי)אנחנו מניחים שזה השעון הביולוגי.

אמרו בואו נעשה ניסוי ונוציא את ה-SCN מהמוח של החולדה: עשו ניתוח והוציאו את ה-SCN מהמוח של החולדה ורצו לראות מה קורה לשינה והערות של החולדה. אז כאשר הוציאו את ה-SCN מהמוח של החולדה, החולדה קצת ישנה, קצת ערה, קצת ישנה ושוב קצת ערה כלומר היא איבדה את יכולת ההבחנה שלה לגבי יום ולילה. אמרו בואו נחזיר את ה-SCN למוח של החולדה וראו שדפוס השינה שלה חזר להיות תקין.

הניסוי הזה בה ואומר שה-SCN זה שעון מסוים: אם נוציא את השעון כל המערכות משתבשות ואם מחזירים אותו הכל חוזר להיות תקין. ה-SCN מפריש הורמונים ולכן ניתן להוציאו ולהחזירו למוח.

האם הגרעין העל כיאזמטי (SCN) יודע להביל בין יום ללילה?

אז עשו ניסוי ולקחו 2 קבוצות של חלודות: לקבוצה הראשונה הזריקו 2DG בבוקר ולשנייה בלילה.

2DG - זה כמו סוכר אך התאים לא יכולים להשתמש בו. תאים במוח שהם פעילים צורכים סוכר ואם אני מזריק 2DG ואזור במוח פעיל אז נראה באותו אזור את ה-2DG.

סימנו את ה-2DG באמצעות חומר רדיואקטיבי ורצו לראות את פעילות ה-SCN: מה שגילו זה שהחולדות שהזריקו להם את ה-2DG בבוקר הגרעין העל כיאזמטי שלהם היה עם הרבה קרינה רדיואקטיבית ולחולדות שהזריקו 2DG בלילה לא היה הרבה פעילות ב-SCN ומה שזה אומר זה שבמשך היום ה-SCN עובד ולכן הוא צורך הרבה סוכר ובמשך הלילה ה-SCN נח ולכן הוא לא צורך סוכר. כלומר גרעין ה-SCN יודע להבדיל בין יום ולילה.

איך הSCN- יודע להבדיל בין יום ולילה? כדי שתאים בתוך ה-SCN יוכלו להבדיל בין יום ללילה, דפוס הפעילות שלהם אמור להיות אחר ביום ובלילה. אם ביום ראינו שהם צורכים הרבה סוכר ובלילה שהם צורכים פחות סוכר אז ב-SCN יש מנגנון תאי שנצטרך להיכנס אליו והוא חשוב. המנגנון התאי הזה מסביר איך אותם תאים ב-SCN יודעים להבדיל בין יום לבין לילה.

כעת נסביר איך ה-SCN מבדיל בין יום ללילה

בתוך המנגנון המולקולרי (תאי) הלכו לבעל חיים פשוט למחקר עם שעון ביולוגי דומה לשלנו וזה
זבוב התסיסה - שאלו זבובים שמשתמשים בהם הרבה במדע. מה שרואים על המסך במחשב זה תא אחד בתוך ה-SCN של הזבוב ולמדנו בשיעור הראשון שתאים מייצרים כל הזמן חלבונים על ידי MRNA.


בואו נסתכל באופן כללי על שני חלבונים שמיוצרים ב-SCN שנקראים: PER ו-TIM. החלבונים האלה אלו חלבונים שמיוצרים כל הזמן ב-SCN באופן טבעי על ידי הריבוזומים, הפקודה לייצור ניתנת על ידי ה-MRNA.

 

נתחיל בלילה: בלילה החלבונים PER ו-TIM מתאחדים אחד עם השני. ברגע ש-PER ו-TIM מתאחדים ביחד אז נוצרים הרבהPER ו-TIM והאיחוד שלהם הולך ומתעבה. בסוף שיש מספיק חלבונים כאלה צריך להגיד לגרעין "מספיק אל תשלח עוד פקודות לייצור". אז אחרי ש-PER ו-TIM מתאחדים אחד עם השני בלילה, PER ו-TIM מגיעים לגרעין של התא ומודיעים לו שיש מספיק ושלא ישלח פקודות נוספות ליצור, ואז ברגע שהגרעין מקבל את האיתות לא לשלוח פקודות הוא מוריד את האיתות שלו לייצר PER ו-TIM וכל התא נכנס למצב של מנוחה.

מתי זה קורה? זה קורה בלילה ולכן בלילה התאים בגרעין ה-SCN עובדים פחות.

ולמה זה? כי לא צריך לייצר PER ו-TIM, כעת יש מספיק מהם ואם התאים האלה עובדים פחות אז הם צורכים פחות סוכר. כלומר חילוף החומרים שלהם יורד ואז התאים יכולים לנוח.

מגיע בוקר: אור ראשון מנצנץ ומה שהאור עושה זה את הדבר הבא, האור מגיע ל-SCN שנמצא בהיפותלמוס ומי שרגיש בעיקר לאור זה החלבון TIM. ברגע שאור פוגע בחלבון TIM הוא נהרס. ברגע שהחלבון TIM נהרס אז הקומפלקס של PER ו-TIM כבר לא יכול לומר לגרעין שיש מספיק מהם כי נהרס ה-TIM ולאחר מכן גם ה-PER. ברגע ששני החלבונים נהרסים ואין מי שיעכב את הגרעין של התא אז הגרעין של התא שוב שולח פקודות לריבוזום ליצר PER ו-TIM.

עכשיו מה קורה בבוקר? בבוקר כל הזמן השמש זורחת אז נוצרים PER וTIM- והאור של השמש הורס אותם ולכן בשעות היום התאים האלה עובדים קשה מאוד. העבודה הקשה דרושת מהם סוכר.

מגיע שוב הערב: השמש שקעה מתחילים להצטבר PER ו-TIM ושוב הם מתכנסים בזוגות, הם מרגיעים את גרעין ה-SCN ואז המחזור הזה מתחיל מחדש. רואים שהתאים פעילים מאוד ביום, פחות בלילה וכעת אנו מבינים כיצד זה עובד. כל 24 שעות האור נדלק מחדש ואז יש לנו 12 שעות של אור שבהם הגרעין עובד ו-12 שעות של חושך שהגרעין לא אמור לעבוד.

בעולם המודרני אנחנו לא חיים 12/12 כי יש לנו מנורות אז אנחנו חיים באיזשהו מצב של אור מלאכותי שמפריע למנגנון וברגע שיש אור מלאכותי שמפריע למנגנון אז המערכת שלנו לא ישנה את השעות שהיא הייתה צריכה לישון והמוח כל הזמן בסוג מסוים של חסך שינה. אנחנו ערים יותר ממה שצריך וישנים פחות ממה שצריך ואז המערכת פחות משקמת את עצמה כי שינה חשובה לשיקום.

 

Now the dreaming period is subdivided into four stages. The first stage is the longest, and it’s the best. During that stage, the dream is beautiful.

The second stage, is not quite so long, and it’s a little unsettling. There’s an element of instability in it, a certain touch of insecurity.

In the third stage which is not, again so long, the forces of light and the forces of darkness of good and of evil are equally balanced, and things are beginnig to look rather dangerous.

And in the fourth stage, which is the shortest of them all, the negative, dark or evil side triumphs and the whole thing blows up.

And so then there’s a waking period before the whole thing starts again.

We are seeing here, the fundamental principles of drama.

Have you noticed, that in this drama, the forces of the dark side are operative for one third of the time, the forces of the light side for two thirds of the time. This is a very ingenious arrangement. Because, we are seeing here,the fundamental principles of drama.

הייתי חייב

תודה על הכתיבה,מבטיח לקרוא !

 

עוד כמה דברים מהסיכום הארוך שלי שחתכתי בסיכום הזה אבל כן רציתי להוסיף אותם.

גלי התטא - אלו גלים מסודרים סינכרוניים איטיים. התדר שלהם הוא בין 4-8 הרץ. כלומר ככל שהמספר יותר נמוך זה אומר שהגל הוא יותר איטי ואם הגל יותר איטי זה אומר שהמוח מוריד את הפעילות. מה קורה לנו בשלב הראשון של השינה? אמרנו שבשלב הראשון אנחנו שמים את הראש על הכרית ורובינו לא זוכרים מה קרה בשלב הזה.

אבל פעם קרה לכם ששמתם את הראש על הכרית עצמתם את העניים ופתאום אתם רואים קצת צבעים או קצת עיגולים או פרחים? אז חלק אמרו כן. האמת היא שהעיגולים או הדמויות האלה שרואים לפעמים זה משהו שקורה לחלקנו אבל לרובינו לא כי אנחנו נורא עייפים. אז שאנחנו שמים את הראש על הכרית מרוב עייפות אנחנו נזרקים קדימה לשלבים העמוקים יותר של השינה אבל תלכו לישון מוקדם יותר מהרגיל יהיה לכם קשה להירדם ואז יתכן שחלקכם תראו דימויים מול העניים. בפסיכולוגיה לשלב הזה שרואים דימויים קוראים המצב ההפנגוגי - הפנוס זה אל השינה היווני. אז המצב ההפנגוגי זה השלב שבו אנחנו מתחילים לפגוש את "אל השינה". אז זה השלב הראשון.

מבחינת השלב הזה אז האמת שבשלב הראשון של השינה מעבר לזה שלפעמים רואים דמויות. יש לפעמים פלונטרים חשיבתיים שנפתרים לנו כי הקורטקס מוריד את הפעילות ובאזורים מתחת לקורטקס יורד המשטר (השליטה) ואז הם קופצים ופותרים פלונטרים חשיבתיים.

אני אתן לכם דוגמא, בטח קרה לכם פעם שהלכתם ברחוב ופגשתם איזה חבר או חברה שהיו אתכם בתיכון ואתם עוברים ולא ראיתם אותם כמה שנים טובות. ואז שאתם פוגשים אותם ואתם נורא שמחים ומה נשמע ומה קורה וכו. ואז אתם אומרים לעצמכם בראש "יאללה איך קוראים לו". איזה לא נעים הוא ישב לידי בתיכון ואני לא זוכר את השם שלו איזה פדיחה. המחשבה הזאת מטריפה והדבר האחרון שאני רוצה זה שהוא יגיד "אתה זוכר איך קוראים לי"? ואתה מחרטט ופה ושם. אחרי שנפרדים לשלום אומרים נהיה בקשר אבל אנחנו בכלל לא יודעים איך קוראים לו. והמחשבה הזו משגעת אותנו כל היום בראש.

אחרי שהלכנו לישון בלילה מגיעים לשלב הראשון של השינה הקורטקס מוריד את הפעילות והאזורים שמתחת לקורטקס שקרובים למודעות מעירים אותנו ומזכירים לנו שזה היה משה. "יאללה זה היה משה" אתה אומר לעצמך, איך לא הצלחתי לזכור את השם שלו.

אז בשלב הראשון של השינה כל מיני מחשבות שהיו בפלונטר או שכמעט הגיעו לי למודעות, עולות למודעות. ומעבר לזכירת השם של משה לפעמים רעיונות מאוד מאוד יפים ויצירתיים עולים בשלב הראשון של השינה. ולמה הם עולים? כי חשבנו עליהם או שאזורים מתחת לקורטקס עשו עיבוד וזה לא עלה למודעות ואז בשלב הראשון הן כן מצליחות לעלות למודעות ואז מתעוררים בבוקר ולא זוכרים שוב מה היה.

"היה לי רעיון גאוני אתמול לסטארט-אפ ושכחתי אותו על הבוקר יאללה איזה באסה הלכו מיליונים". אז להבא שיש רעיונות גאוניים בשלב הראשון של השינה תכתבו אותם ישר כי אין סיכוי שתזכרו אותם בבוקר יום למחרת.

מי ששיחק על השלב הראשון של השינה ואימץ אותו ויצר דברים מדהימים זה זרם שלם באומנות המודרנית שיצרו כל מיני פסלים בעיקר תמונות הזויות זהו - הזרם הסוריאליסטי. סלבדור דאלי הוא אחד הגדולים של הזרמים הסוריאליסטים והוא הושפע מאוד מחלומותיו וציוריו נראים הזויים כמו בחלום. אז הזרם הסוריאליסטי הכיר בתכונות של השלב הראשון של השינה והם פשוט היו מכניסים את עצמם באופן מודע לשלב הראשון של השינה ואז היו מעירים אותם רגע לפני שהם נרדמו ואז הם שירטטו את הציורים הללו.

השלב הראשון של השינה הוא 10-15 דקות ואז הוא נגמר.

גם סלבדור דאלי שצייר תמונות לא יכול היה לעשות את זה ברבע שעה. אז כל פעם הם היו נכנסים שוב לשלבים וחוזרים לצייר, נרדמים מתעוררים, נרדמים מתעוררים, וכל זה בשלב הראשון וזה נורא מעצבן להתעורר ולהירדם ככה כל רגע, ובסוף גם להם זה נמאס ואז הם חיפשו משהו אחר והם עברו ל LSD. אז הזרם הזה התחיל מהשלב הראשון של השינה.

כל מיני רעיונות ודימויים יפים עולים בשלב הזה אך שוב פעם זה רק 10-15 דקות.

יכולים להיות גם חלומות מפחידים אבל החלומות צבעוניים ציוריים ממש כמו בסרט. יכול להיות סרט שאני הגיבור מגוף ראשון. לפעמים אני הצופה ולפעמים יכול להיות שאני הבמאי של הסרט הזה. כלומר יש פה ממש סרטים שלמים ואנשים מספרים סיפורים מאוד מעניינים. זה שלב שבו אנחנו חולמים את החלומות שלנו. אין ממדים כאלה בקולנוע. יש לנו ממד של סאונד, ויז'ואל, ריח, ממש סרט שלם ברמה גבוה.

בחלום אנחנו פוגשים את הדודה שלא ראינו הרבה זמן והיא מאוד מוחשית בחלום. אמרנו "לא ראינו אותך הרבה זמן". נכון כי היא מתה לפני 20 שנים. היא מספרת לנו סיפורים ואמרנו לה "קנינו בית חדש" ואנחנו לוקחים אותה לראות את הבית שלא קניתי ואת הילדים שלי שלא נולדו והכל נראה אחלה והיא אומרת "בו תראה את הבית שלי" והיא לוקחת אותנו לקבר שלה ואנחנו אומרים לה "פששש איזה יופי". ואז אנחנו קמים בבוקר והתחושה הזו שראינו את הדודה זה פשוט לא יאומן. בו נספר את זה להורים. אז אני קם ואני מת לספר להם את הסיפור על הדודה שמתה.

מה שאנחנו רואים על ציר ה X - במסך זה שעות השינה וציר ה Y - זה בעלי חיים שונים. נבחר כמה בעלי חיים. הארנבת ישנה כ - 15 שעות ביממה. גברת ארנבת ישנה 15 שעות ביממה. שאנחנו חושבים על התאוריה ההסתגלותית משהו פה לא הגיוני כי, איך הארנבת יכולה להרשות לעצמה לישון 15 שעות ביממה? זה יצור שבעלי חיים רוצים לאכול ואם היא ישנה בעלי חיים יאכלו אותה. כל עוף דורס יכול לאכול אותה בשנייה.

מה פתאום שארנבת תרשה לעצמה לישון 15 שעות ביממה? איך נפתור את זה? הארנבת חיה מתחת לאדמה. היא חיה במעורה. היא חופרת לה בור מתחת לאדמה ושם היא מסתתרת רוב החיים שלה. בבור הזה מתחת לאדמה מאוד משעמם לארנבת אז מה היא תעשה? היא פשוט תנצל את הזמן ותלך לישון. אז בסה"כ היא נכנסת לחלומות וחולמת לה. אז זה מרחיק אותה מסכנות וזה גם חוסך לה אנרגיה. היא קמה בצהריים אוכלת וחוזרת למעורה שלה.

בואו נסתכל על חתול הבית או חתול בכלל. מי שיש לו חתול בית יודע שחתול בית הוא חיה מאוד נמנמנית. רוב הזמן הוא ישן וזה לא סתם. חתול הבית ישן משהו כמו 17 שעות ביממה. כלומר רוב הזמן הוא ישן. מידי פעם הם קמים אבל רוב הזמן הם ישנים. ואיך זה שהם מרשים לעצמם לישון כל כך הרבה? מצד שני שאנחנו חושבים לא על חתול הבית אלא על המשפחה של החתוליים (שהחתול הוא נצר למשפחות החתוליים) אז משפחת החתוליים אלו תורפי העל. אלו אריות, נמרים וכו. מי יתקרב לאריה ויגיד לו "הלו מה אתה ישן". אז כל היצורים האלה הם יצורים שהם הסכנה ומכיוון שהם הסכנה (האריה, הטיגריס הברדלס הפומה) כל היצורים האלה עדיף לנו שהם ישנו ועליהם אף אחד לא מאיים והם יכולים להרשות לעצמם לישון. אז הם חוסכים המון אנרגיה ככה. בגלל זה האריה רוב הזמן רובץ ונח. הם ישנים הרבה כדי לחסוך אנרגיה ומכיוון שהם האיום אף אחד לא מאיים עליהם והם יכולים לעשות מה שהם רוצים.

בצד השני של המטבע מיוצג החמור, הזברה, האיילים בקיצור כל בעלי החיים שהולכים על ארבע והם גדולים כמו חמור, סוס, צבי וכו אלו חיות שבקושי ישנות. זברה ישנה שעתיים בלילה במקרה הטוב. שנסתכל על זברות באפריקה אז בטיול ספארי בלילה שאנחנו מטיילים ב 2 לפנות בוקר נראה להקות של זברות הולכות וזה ב 2 בלילה. לאן הם הולכות כל הזמן? הן הולכות כי עדיף להם ללכת כי אין להם איפה להסתתר ואם הם יעמדו במצב נייח יהיה קל לאריה לטרוף אותם. אך אם החיות הללו ניידות יהיה יותר קשה לטרוף אותן אבל החיות האלה בקושי ישנות ולכן בקושי חוסכות אנרגיה ולכן הן אוכלות המון.

כל אלה שעושים רפטינג זה נהר מאוד מבוקש יש שם דרגות 5-6 ויש מפלים מדהימים וזה נחשב לאחד המקומות הכי מסוכנים ומעניינים לרפטינג. (נהר האינדוס).

אז נעשה ניסוי ואחד הניסויים שאפשר לעשות זה לבקש מכם לא ללכת לישון ואז נבדוק מה קורה לכם. נגיד שעשינו את הניסוי הזה במעבדה שאורכו 5 ימים, אני אומר לכם תבואו למעבדה לחמישה ימים אני ישים לכםEEG על הראש ונבדוק מה קורה שאתם לא הולכים לישון 5 ימים. אני אומר לכם בואו אל תשנו 24 שעות תקבלו 1000 שקל אל תשנו 48 שעות אכפיל לכם את הכסף. אל תשנו 72 שעות ואכפיל את הסכום ל 6000 אלף ואם לא תשנו חמישה ימים ברציפות תקבלו 10 אלף שקל. מי בא? אחלה הרבה רוצים לבוא.

יחד אם זאת אני כחוקר אומר לכם שאם אעשה מחקר כזה אני אפשוט רגל כי אשלם לכם המון כסף. אני כחוקר לא יכול לעמוד בכאלה סכומים. המחקר הזה מאוד יקר אבל בשביל הכסף אתם תתנדבו. אפשר לעשות את המחקר הזה גם בלי לשלם שקל לאנשים כאלו.

איך נעשה את הניסוי הזה? עם אנשים שמתגייסים לצבא. פעם בטירונות היה את השלב של קיזוזים של שינה. לא נותנים לך לישון יום שלם ברציפות.

הגיעו חבר'ה ליחידות מובחרות ויש לחבר'ה האלה מוטיבציה כי הם ביחידה מובחרת "קומו מתחיל באלגן, יש לכם 40 שניות להגיע לעץ" וזה בתכלס לוקח דקה וחצי. הם בחיים לא מצליחים להגיע ב-40 שניות ומשגעים אותם. הם ממשיכים כי אין מה לעשות זה יחידה מובחרת. אז אחרי שהם רצו כל כך הרבה והבאנו לחבר'ה אוכל ומים השרירים סבבה אבל החבר'ה האלה מתחילים להתעייף ברמה המנטלית. אז יש חייל אמיץ שאומר "משהו מוזר התרחש" החייל אומר "בפעם האחרונה שעברתי ליד העץ העץ הבעיל אותי". אתה אומר לו "מה"? ואז עוד חייל אומר "העץ הבעיל אותי".

אתם אומרים מה יש לחבר'ה המשוגעים האלה? מה יש להם הם מתחילים להזות דברים? אז לחבר'ה האלה קורה מצב שבגלל שלא נתנו למוח לשקם את עצמו אז המערכת מתחילה ליצור אילוזיות ואותם חבר'ה רואים את העולם באופן מעוות וזה קורה כי המוח גמור ואז קשה לראות את העולם בצורה טובה. צריך להבין אחד מהדברים שרואים בעקבות חסך שינה (וזה אצל כולם) זה שאנשים הופכים לעצבניים. אז אנשים נהיים מאוד אגרסיביים בחסך שינה ולחיילים יש נשק וזה מאוד מסוכן. הם צריכים להפעיל שיקול דעת ויש להם נשק ביד, אז הסכנה זה שהם עצבניים כי הם לא ישנים טוב והם הוזים אז זה בעייתי. לכן הצבא הכניס 6 שעות מטכ"ליות לחיילים, כלומר כדי שלא התעוררו בעיות כאלה.

מצד שני שאנחנו מרגישים לא טוב אנחנו מגיעים למיון ויש שם צוות מאוד נחמד שצריך לטפל בנו יש את האחיות ויש את הרופאים. הרופאים האלה יש להם משמרת של 36 שעות בחדר מיון בלי שינה. אלו המתמחים. תבינו אתם מגיעים לחדר מיון אחרי תאונה, מגיע רופא אחרי 30 שעות בלי שינה, כמה שהוא חכם ואינטליגנט המוח שלו כמעט לא פועל. הרופא הזה צריך להבין מה יש לכם, מה הבעיה ולפעמים גם צריך ניתוח. המוח של המתמחה צריך לטפל בכם בחדר הניתוח. תבינו מה זה אומר. זה אומר ששיקול הדעת הוא בעייתי. סבבה הם חכמים והכל אבל המשמרות המטורפות האלה של 36 שעות בחסך שינה זה מטורף וזה מה שאתם מקבלים כלומר מוח שלא עובד.

כמובן שברגע שאותו רופא הולך לישון, או שאנחנו הולכים לישון הכל חוזר לקדמותו. אז אם יש לנו רופא בחדר מיון שנמצא במשרת 36 אבל הוא ישן איזה כמה שעות בסבבה שלו אז המצב יהיה טוב יותר אבל אם הוא לא ישן זה מאוד בעייתי האזורים במוח כמעט ולא עובדים.

 

יופי של מידע. כיף להשכיל