LSD בפעם הראשונה - טריפ ריפורט

p

 

ראשית, אני שמח שנהנית מהחוויה.

שנית, איני יודע מה צרכת, אך ככל הנראה, מתיאור דברייך עולה כי לא מדובר ב-LSD-25

 

ברור שבחושך האישונים מורחבים יותר תפקידה של הקשתית הוא להרחיב ולצמצם אותם, כלומר המטרה של הקשתית שגורמת ל"כיווץ" האישון או "הרחבתו" (שכן הקשתית עושה זאת) זה לפקח על כמות האור שנכנסת. בחושך מכיוון שאין הרבה אור האישונים מורחבים - כלומר כדי שתוכלי לקלוט יותר אור סביבך. במצב של יום האישונים מצומצמים כדי לא לאפשר להרבה אור להיכנס (אחרת תסתנוורי או גרוע מזה ישרפו לך פוטורצפטורים) - אז בקטע הזה תהיי רגועה שמרי על עצמך.

סתם קצת מידע על מערכת הראייה מסיכומים שלי:

פרק 6 - מערכת הראייה

פרק 6 זה הפרק האחרון והמסכם של הסמסטר הזה (סוף סוף J). זה פרק שמייצר אינטגרציה של כל הנושאים שדיברנו עליהם מתחילת הסמסטר ועד סוף הסמסטר. דיברנו על תאי נוירון ופוטנציאלי פעולה. אחר כך עברנו לדבר על אנטומיה, ולאחר מכן על תרופות. פרק 5 דנו על המחקר.

בפרק 6 לאחר שלמדנו את כל הנושאים האלה, אנחנו נתמקד במערכת אחת ונפרט את המערכת הזאת מהרמה של התא עד לרמה של המוח. נבין איך המערכת עובדת מלמעלה עד למטה.

זהו פרק מאוד מעניין ומאתגר.

הנושא המרכזי בפרק זה, זה איך אנחנו רואים? מסתבר שלראות זה תהליך מאוד מורכב. עכשיו שאנחנו צופים בכיסא או בשולחן אז כדי לראות את העצמים הללו, חמישית מהמוח מתאמץ מאוד כדי לראות כיסא, שולחן, מרצה. מדוע אנחנו לא מרגישים את זה (את המאמץ)? – כי אנחנו מאוד מיומנים בלראות עצמים. ברגע שנראה משהו שאנחנו לא מיומנים בראייה שלו, נראה שפתאום לראות זה לא דבר פשוט.

הפרק הזה לוקח אותנו למסע איך אנחנו רואים, ואיך המערכת עובדת.

בואו נתחיל לדבר על מערכת הראייה: מבחינת מערכת הראייה זו מערכת שיודעת לקחת את האור שנמצא מבחוץ (האור הוא עולם פיזיקלי), ולהפוך את האור לשפת המוח, כלומר לשפה חשמלית. השאלה המרכזית איך המערכת יודעת לקחת אור בעולם הפיזיקלי ולהפוך אותו לשפה חשמלית במוח שהופך בסוף לתמונה? - העולם הפיזיקלי - העולם שנמצא בחוץ. העולם הפיזיקלי כולל בתוכו המון אורכים של גלים. שמסתכלים על הספקטרום של הגל הקיים בעולם ישנם אורכי גל רבים שקיימים בעולם ואת רובם אנחנו לא רואים (רדיו, רנטגן וכו'). הקרניים האלה קיימות בעולם בכל מקום ואנחנו לא רואים אותם. למה אנחנו לא רואים אותם? - כי הסנסור שלנו (העין) לא מסוגלת להבחין בגלים הללו.

במה כן העין מסוגלת להבחין? - היא מסוגלת להבחין בטווח מאוד מצומצם של גלים שנקראים - גלי אור. גלי האור - שהעין מסוגלת להבחין נעים בין 380-760 ננומטר (רק בגלים האלה העין מסוגלת להבחין). אם נסתכל על כל סרגל הספקטרום אז נראה שהגלים שאנחנו מסוגלים לראות זה כמעט כלום על סרגל הספקטרום.

380 ננומטר - זה האורך גל הכי נמוך שאנחנו מצליחים לראות והוא צבע כחול.

760 ננומטר - זה הגל הארוך ביותר שאנחנו מצליחים לראות והוא צבע אדום.

איך העולם היה נראה אם היינו רואים גלי אור אחרים? - יתכן שהיינו רואים הכל בצורה שונה.

האם יש בכלל צבעים בעולם? האם העולם הוא צבעוני? - זוהי שאלה פילוסופית. כי בסופו של דבר אנחנו אותה מכונה ואנחנו מתוכנתים לראות אותו דבר.

מבחינת העולם הפיזיקלי, אז בפיזיקה יש לנו גלים. האור הוא גלים שמגיעים אלינו מהשמש או מעצמים מסוימים. לכל גל מציירים נקודת מקסימום ומינימום. המרחק בין השיאים של הגל נקרא - אורך גל - המרחק בין שיא אחד לשיא השני. יש גלים שאורך הגל שלהם גדול, נגיד המרחק בין שיא לשיא הוא גדול (760 ננומטר). ויש גלים שהמרחק בין שיא לשיא הוא קטן יותר (למשל 380 ננומטר). אנחנו בני האדם מסתכלים ורואים את אורכי הגל האלה. לפי אורך הגל אנחנו קובעים את הצבע. זאת אומרת שהמרחק גדול בין שיא לשיא אנחנו אומרים שהצבע אדום. ושהמרחק קטן בין שיא לשיא אנחנו אומרים שהצבע הוא כחול.

מה שאנחנו תופסים זה אורכי גל, ואורכי גל שונים מביאים לנו צבעים שונים.

אם באמת 760 ננומטר זה אדום, אז אם 760 ננומטר זה אדום איך זה שיש אדום בהיר וכהה? - זאת משום שלגל יש גם עוצמות. הגל הוא אותו גל אך העוצמה שלו היא שונה. ברגע שהגל עוצמתי, אז ככל שהוא יהיה עוצמתי יותר אנחנו תופסים את הצבע יותר בהיר. וככל שהגל הוא פחות עוצמתי אנחנו תופסים את הצבע כיותר כהה. אז צבע אדום כהה נגיד שזה 760 ננומטר אז גם אדום בהיר זה 760 ננומטר אך עם עוצמה גבוה יותר.

עכשיו לפעמים אנחנו רואים צבע, ואנחנו אומרים זה צבע נקי או מלוכלך? - נגיד נראה צבע כחול ונשאל האם הוא נקי או מלוכלך, אידיאלי או לא? נוכל להגיד האם זה כחול נקי או לא וכו'. מסתבר שברגע שאור פוגע בגירוי מסוים כל קרני האור נכנסות פנימה אל תוך הגירוי, חוץ מאשר הקרניים שלא נבלעות ואלו חוזרות אל העין ומשקפות צבע. הכל נבלע חוץ מאורך הגל של האובייקט.

אם מאובייקט מוחזרות קרניים מכל מיני אורכי גל (כלומר אורכי הגל לא אחידים) אז נגיד שהצבע הוא מלוכלך. ברגע שלא מוחזר אורך גל אחיד אנחנו רואים את הצבע כלא טהור. ברגע שמדובר באורך גל אחד הצבע נתפס כטהור.

אם נסכם את העולם הפיזיקלי והתפיסתי: בעולם הפיזיקלי יש לנו את המונח של אורך גל. ובעולם שלנו (בעניים ובמוח) אנחנו תופסים את האורך של הגל כצבע – גוון הצבע. בעולם הפיזיקלי לכל גל יש עוצמה גבוה ונמוכה ובעולם התפיסתי שלנו זה צבע בהיר יותר או פחות - בהירות הצבע. בעולם הפיזיקלי חוזרים אלינו צבעים באורך גל אחד או לא (צבע נקי או מלוכלך) כלומר - טוהר הצבע.

מה שמעניין אותנו זה לא העולם הפיזיקלי אלא איך אנחנו רואים? כלומר, איך האורך של הגל והעוצמה של הגלים הופכים לחשמל? -

בשביל זה אנחנו צריכים את הסנסור. הסנסור המרכזי שיודע לקחת את האור ולהמיר אותו לחשמל זאת – העין - ממירה גלי אור פיזיקליים לאותות חשמליים באופן כללי. יש אזור אחד מרכזי בעין שיודע לקחת את האור ולהמיר אותו לחשמל, שמו של אזור זה שנמצא בחלק העמוק/האחורי ביותר של העין – רשתית. מה יודעת לעשות הרשתית? - הרשתית יודעת לקחת את גלי האור ולהמיר אותם לחשמל.

לפני שנדבר על הרשתית בואו נדבר קצת על העין עצמה (מביטים בתמונה של עין במצגת):

באחורית העין יש מערכת של שרירים רצונית ואוטונומית שמאפשרים לנו לשלוט בתנועות העין. בחלק האחורי של השריר ישנם אקסונים רבים שמעבירים את המידע מהעין למוח.

שרירי העין - בכל עין יש שישה שרירים שנמצאים בחלק האחורי של העין. השרירים האלה נקראים בשם - שרירים חיצוניים והם מאפשרים את התנועה של העין (למטה למעלה, הצידה וכו) ארבע מתוך השרירים הללו נקראים שרירים ישרים ושניים מתוכם נקראים שרירים אלכסוניים:

שרירים ישרים (שריר חיצוני) – אלו מאפשרים את התנועה של העין ימינה ושמאלה למטה ולמעלה. בצד שמאל אנחנו רואים שריר ישר שמאלי ומהצד השני שריר ישר ימני. אם השריר הימני מתכווץ העין תפנה ימינה ולהפך. אלו שנמצאים בצדי העין מאפשרים תנועה שמאלה וימינה.

גם בחלק העליון והתחתון יש שרירים ישרים. אם השריר הישר התחתון מתכווץ העין תפנה כלפי מטה ולהפך. הם מאפשרים את תנועת העין למטה ולמעלה.

השרירים האלכסוניים (שריר חיצוני) – מאפשרים את התנועה של העין בזווית (באופן אלכסוני). השרירים האלכסוניים בזמן שינה מבצעים חצי גלגול כלפי פנים העין, ואת הגלגול הזה פנימה מאפשרים השרירים האלכסוניים.

במצב של פזילה אחד מהשרירים החיצוניים לא מתכווץ כמו שצריך ואז נראה פזילה.

בואו נדבר עכשיו על העין עצמה. העין זה הסנסור שאמור לקחת את האור לקלוט אותו ולהפוך אותו לחשמל. בדרך הזאת יש מספר תחנות:

העין עטופה בקרום לבן שעוטף את מרבית העין גם מאחור וגם מקדימה ושמו – לובן העין. לובן העין זה קרום אטום לגמרי. קרניים של אור לא יכולות לחדור דרך לובן העין. למה צריך את לובן העין? -בכדי להגן על העין. יש המון קרניים שיכולות לחדור את העין ואלו קרניים שעלולות להזיק לנו. אם הקרניים האלה יחדרו לעין הם עשויות להרוס את העניים, לכן רוב העין אטומה בלובן העין.

מאיפה הקרניים כן יכנסו? - כדי שהאור יוכל להיכנס פנימה אל תוך העין אנחנו צריכים פתח בחלק האטום הזה. תחשבו שכל הכיתה היא העין וכל הכיתה עטופה בלבנים אז קרניים של אור לא יוכלו לחדור לכיתה. הקרניים יחדרו דרך הקיר האחורי בזכות הפתחים של החלון. גם במערכת הראייה יש מן "חלון" בפרונט של העין ושמו – קרנית.

הקרנית – פתח שקוף בלובן של העין. ודרך הקרנית ורק דרכה יכול לחדור קרני אור לעין.

מכיוון שקרני האור חודרות דרך הקרנית הן מעט נשברות. ברגע שהאור עובר דרך הקרנית יש שבירה קלה של קרני האור. המטרה של השבירה הזאת (של קרני האור) זה שקרני האור יגיעו אל הרשתית. הקרנית מבצעת שבירה קלה של קרני האור ואז אנחנו מקווים שקרני האור יגיעו בדיוק לרשתית.

אנשים שיש להם משקפיים: השבירה של קרני האור שלהם לא הכי טובה בעולם. מה שעושות המשקפיים זה כאילו עוד קרנית ששוברת את קרני האור, ואז העין שוברת בשנית את האור וזה מה שממקד את הראייה.

מי שלא רוצה בעולם המודרני משקפיים עושה ניתוח לייזר. מה שעושים בניתוח לייזר זה שיוף של הקרנית. ברגע שהוא משייף את הקרנית קצת (הלייזר) אז הוא הופך אותה למעט יותר דקה וככה הוא ממקד את השבירה של הקרניים.

מאחורי הקרנית יש לנו מבנה שני: שמו של מבנה זה הוא קשתית (IRIS) – זה מבנה של שרירים טבעתיים (בצורה של טבעת). הם יכולים להתכווץ ולהיפתח. בגלל שמדובר בשריר טבעתי באמצע שלו יש חור. שמו של החור באמצע הטבעת זה - אישון.

 

האישון – זה חור במרכז של הקשתית. האישון זה פתח הכניסה של האור. כאשר יש הרבה אור "האישון מתכווץ" (הקשתית היא זו שמתכווצת). בלילה אנחנו לא רואים טוב אז האישונים מתרחבים (כי הקשתית מאפשרת לעישון להיות רחב יותר).

הקשתית זה שריר טבעתי שיכול להתכנס (פנימה) או להיות רפוי ואז יוכל יותר אור או פחות אור להיכנס פנימה.

הקשתית עצמה היא אטומה לקרני אור (היא כמו הלובן של העין). קרני האור צריכים להיכנס רק דרך האישון.

כדי שהקשתית תהיה אטומה יש עליה הרבה מאוד פיגמנטים של צבע. כלומר הקשתית זה הצבע של העניים. השרירים הטבעתיים האלה יש עליהם פיגמנטים של צבע. שיש הרבה פיגמנטים של צבע הקשתית יותר אטומה (פחות קרניים יכולים לחדור דרכה). אנשים עם קשתיות כהות יש להם יותר פיגמנטים של צבע ואז הסינון של הקרניים טוב יותר. עניים כהות מסננות הרבה יותר טוב את האור מאשר עניים בהירות. לעניים בהירות יש פחות פיגמנטים ואז קרניים של האור יכולות לחדור את הקשתית וזה עשוי להזיק לראייה.

זה גם מראה את ההבדל במקומות בעולם. למשל, האפריקאים שגרים במקומות שיש בהם הרבה שמש, רובם עם עניים כהות כי דרוש סינון מאוד חזק. לעומת זה האירופאים גרים במקומות שיש בהם פחות שמש, ולכן העניים שלהם בהירות וזאת שאם יש כבר אור שיכנס כמה שיותר.

מאחורי הקשתית ישנו אזור שנקרא עדשה. העדשה - של העין נמצאת מאחורי הקשתית ותפקידה הוא בדיוק כמו עדשה של משקפיים. כלומר, לשבור את קרני האור. העדשה שוברת את קרני האור באופן הרבה יותר מסיבי מאשר הקרנית. היתרון שלה הוא שהעדשה יכולה לשנות את העובי שלה. היא יכולה להיות שטוחה ואז השבירה של קרני האור תהיה קלה (למשל, ראייה של עצמים רחוקים). אם העדשה עבה אז האור נשבר יותר (למשל, ראייה של עצמים קרובים).

שאנחנו מסתכלים על המחברת או המחשב במרחק 30 ס"מ מהעניים שלנו, קרני האור מהמחשב מאוד מאוד קרובות אלינו. אנחנו רוצים שקרני האור יגיעו לרשתית שנמצאת בחלק הכי אחורי של העין. עלינו לשבור את הקרניים של האור שמגיעות מקרוב בצורה מאוד חזקה. שאנחנו מסתכלים על אובייקט מאוד קרוב העדשה הופכת להיות שמנה וקעורה ואז היא מבצעת שבירה מאוד חזקה של האור ואנחנו רואים אובייקטים קרובים.

שאנחנו מסתכלים על אובייקטים רחוקים אנחנו לא רוצים שהעדשה תשבור הרבה את קרני האור. לכן נראה שהעדשה תהיה שטוחה ונוכל לראות דברים רחוקים. (העדשה גמישה ומשתנה כל הזמן).

איך העדשה משנה את העובי שלה? – היא יכולה לעשות זאת באמצעות מערכת של שרירים. בצדדים של העדשה יש שרירים. השרירים שנמצאים בצדי העדשה נקראים – שרירים רסנים - אלו מחוברים לעדשה עם חוטים (כבלים). שמם של כבלים אלו הוא – מיתרים.

במצב רגיל שאנחנו לא מתאמצים השרירים הרסניים שלנו רפויים (זאת ברירת המחדל). ברגע שהשרירים הרסניים שלנו בעין רפויים (השרירים זזים כלפי חוץ), המיתרים שמחוברים לעדשה נמתחים, ואז העדשה הופכת להיות שטוחה. כלומר, שאנחנו מסתכלים לרחוק אנחנו פחות מתאמצים.

שאנחנו מסתכלים על אובייקט קרוב, אנחנו צריכים שהעדשה תהיה קעורה. מה קורה? – השרירים הרסניים זזים פנימה. כלומר, אם השרירים הרסניים מתכווצים והמיתרים הופכים להיות רפויים ואז העדשה הופכת להיות עבה. כלומר, אנחנו מכווצים את השרירים הרסניים. העדשה הופכת להיות עבה והאור נשבר יותר.

בואו נדבר על מאחורי העדשה: מאחורי העדשה יש עוד אזור, באזור הזה יש הרבה מאוד נוזל (כמו ג'לי) ושמו - נוזל זגוגית. הנוזל הזגוגי – זהו נוזל שקוף (ג'לטין), הוא נמצא בכל חלל העין ושני התפקידים שלו זה:

א. לייצב את הצורה של העין – שהעין תישאר עגולה ותשמור על הנפח והצורה שלה.

ב. הנוזל הזגוגי מבצע שבירה מסיבית (שבירה שלישית. קודמות לשבירה זו הקרנית והעדשה) של קרני האור.

העדשה שגם היא שוברת את האור צריכה לחשב איך הקרניים ישברו בנוזל הזגוגי. המטרה שלנו בסוף שהקרניים יגיעו לרשתית.

הרשתית זה האזור היחיד שיודע לקחת את האור ולהפוך אותו לחשמל.

הרשתית – נמצאת בחלק האחורי ביותר של גלגל העין. הרשתית זה בעצם האזור שיודע לבצע את העבודה של המרת אורך הגל לחשמל.

בתוך הרשתית יש שני סוגים של תאים: התאים האלו הם שחשובים ושמם – פוטורצפטורים/קולטני אור. הפוטורצפטורים - הם התאים החשובים שממירים את האור לחשמל. ישנם שני סוגי של פוטורצפטורים:

קנים – פעילים בעיקר בלילה והם לא רואים צבעיים.

מדוכים – אלה תאים שפעילים בעיקר ביום והם רואים צבעים.

שניהם יודעים לקחת את האור ולהמיר אותו לחשמל.

בואו ניכנס טיפה יותר פנימה לקנים ולמדוכים:

הקנים – אלה תאים שהכמות שלהם בכל רשתית היא נורא גדולה. בכל רשתית ישנם בערך 120 מיליון קנים (תאים). הצורה של התאים האלה: אלו תאים רזים דקים וארוכים. התאים האלה נמצאים בעיקר בצדדים של הרשתית. אלו תאים שיחסית שיש הבדלים בין אור לחושך הם מגיבים מהר (כלומר רגישים לאור). אבל הרזולוציה של הקנים לא טובה, קשה להם להבחין בין פרטים. התאים של הקנים לא רואים צבעים. הם רואים שחור לבן אולי אפור אבל לא אדום ירוק כחול.

מדוכים – המדוכים מבחינת הכמות שלהם היא הרבה יותר קטנה. יש סה"כ 6 מיליון מדוכים בכל רשתית. התאים האלה יותר קצרים ושמנמנים. התאים האלה נמצאים ברשתית אך בעיקר במרכז של הרשתית באזור ששמו – גומה. המדוכים פחות רגישים להבדלים של בין אור לחושך, אבל הרזולוציה שלהם לראות פרטים קטנים היא יותר טובה. אלו תאים שתופסים צבעים (תפיסה כרומטית) בעיקר ביום.

שתי נקודות מעניינות על גבי הרשתית:

א. הגומה – זה אזור שנמצא ממש במרכז של הרשתית. תפקידה של הגומה זה מיקוד הראייה. שאנחנו ממקדים את העניים למשהו מסוים ורואים אותו חד ביחס לצדדים שהם מטושטשים זה אומר שאנחנו מסכלים דרך הגומה באובייקט מסוים (למשל בעת קריאת מילים אלו).

באזור של הגומה יש אך ורק מדוכים. והמדוכים אלה התאים שרגישים לראייה ביום. לכן הגומה שלנו שיש בה אך ורק מדוכים זה בעצם האזור שאנחנו אתו מסתכלים ביום יום על דברים מאוד חדים.

בלילה הגומה פחות טובה, למה? – כי אותם מדוכים לא יודעים לעבוד בלילה (בחושך).

ב. דסקית הראייה/הכתם העיוור – יש אזור מסוים אצל כולנו בכל עין שאנחנו עיוורים בו. למה אנחנו עיוורים באזור זה (ברשתית)? – באזור הזה אין בכלל פוטורצפטורים לא קנים ולא מדוכים. באזור שאין בו לא קנים ולא מדוכים מגיע אור פוגע באזור זה, והאור לא יכול להפוך לחשמל. באזור הזה אנחנו עיוורים. למה אנחנו עיוורים באזור זה? – מכיוון שאנחנו צריכים להעביר את המידע מהעין לכיוון המוח. המידע הזה יוצא מהעין למוח באמצעות אקסונים. יש אזור מסוים ברשתית שכל האקסונים מתלכדים ואין בו פוטורצפטורים. אם לנקודה זאת יגיע כתם של אור לא נוכל לראות אותו.

עד עכשיו בעצם דיברנו רק על אזורים מעניינים ברשתית, אך עוד לא דיברנו כיצד הרשתית לוקחת את האור והופכת אותו לחשמל? - בואו נתחיל להסביר איך התאים ברשתית יודעים להמיר את האור לחשמל:

 

העיקר שנהנתם!
החלק המוזר הוא שלא היו וויזואלים

 

ברור שאני יודעת את זה, מה שניסיתי להסביר שכשזה קורה ואני רואה את האישונים שלי מורחבים זה עושה לי סוג של פלאשבק ומחזיר אותי לדלקה. תודה בכל זאת

לקחתי קצת פחות מחצי טיפה, ככה שאני לא יודעת אם זה קשור. חבר שלי כן אמר שהוא ראה קצת ויזואלים אבל אני לא, והאמת, זה ממש לא חסר לי ונהנתי מאוד

אני בטוחה שזה לא LSD-25, אבל חברים מנוסים שניסו את מה שאני לקחתי העידו שהאיכות גבוהה.

 

זה לא העניין של חסר או לא,זה פשוט מעיד על זה שלא מדובר על לסד בכלל כנראה.מפה אפשר להבין שאין באמת לדעת מה צרכת ואיזה חומרים זה מכיל וזה עלול להיות מסוכן פשוט.

בכל אופן אף אחד לא מנסה לבאס אותך חלילה,פשוט ליידע אותך.
ממליץ לך להכנס לאשכל הבא : http://forum.קנאביס.com/index.php?threads/המהפכה-מתחילה-כאן.14883/

 

תודה על הדאגה, אבל שוב אני אומרת שצרכתי מעט, אולי 40 מיקרו. ככה שהגיוני שלא היו ויזואליים..

 

לא, זה לא הגיוני. LSD מתחיל להשפיע גם כשצורכים 10 מיקרוגרם. ב-30 מיקרו המציאות כבר משתנה, ב-50 עוברים לצד השני.

 

אני הרגשתי השפעה מטורפת ואופוריה והבנות עמוקות והכל. חברים שעשו מיליון פעמים LSD וניסו את החומר הזה טוענים שהוא בין הטובים שיצא להם לנסות. לא יכול להיות שפשוט לא ראיתי הזיות וויזואליות וזה נורמלי? בהכרח שהחומר הוא לא באמת LSD? כי חבר שלי כן ראה.

 

LSD לא גורם לאופוריה. כימיקלים אחרים כן. אני בספק אם החברים שלך יודעים מה זה LSD. הם כנראה ניסו איכויות שונות של כימיקלים והאיכותי מביניהם נחשב מבחינתם ל-LSD. אדם שצורך LSD אמיתי ימנע מלצרוך את מה שאת והחבר שלך ניסיתם.

מה זה השפעה מטורפת והבנות עמוקות?