LSD 25-#2

טוב,אז החלטתי לשתף במסע השני שלי עם החומר המדהים הזה.עבר מעט זמן,ורציתי לתת לכל הדברים להתמקם אצלי בראש ואז לשתף,בשביל לתת תמונה קצת יותר רחבה לעומת הפעם הראשונה.

אז ככה,הפעם השניה הייתה ספונטנית לחלוטין.זה היה יום חשוב מאד לתרבות האסיד (החשוב ביותר למען האמת).החלטתי לחגוג את היום הזה,ופשוט זרמתי.125ug,בדיוק כמו בפעם הראשונה.
הרגשות היו מעורבים,אבל הרגשתי שאני חייב לעשות את זה,מתוך רצון לחגוג את היום הולדת של אחד האנשים החשובים ביותר-הופמן.

אכלתי את החתיכה הקטנה,ופשוט חיכיתי.תוך כדי שאני מחכה,נוצר לי בלאגן בראש.לא ידעתי אם זה טוב שאכלתי אותה,או לא,והתחלתי לפחד שבגלל המצב שאני נמצא בו דברים לא ילכו כראוי.ולא טעיתי לצערי.הטריפ התחיל להפתח,והוא נפתח רע.הרגשתי לא במקום.לעומת הפעם הראשונה,שהרגשתי גלים של חשמל ואנרגיה שעוטפים אותי ומנקים אותי,אותם גלים לא נתנו לי מנוח,היה לי קשה לשבת,קשה לשכב,קשה לעמוד,שום דבר לא היה במקום,שום מוזיקה לא התחברה לי טוב,הרגשתי את הטעם של ה"כלום" בפה,הכל על גלים,נוזל,זוהר,כל הוויזואלים מתחילים להפתח ואני מבין שאני כבר בפנים,ואני לא רוצה להגרר למקום לא טוב.היו לי כדורי הרגעה,שקלתי לקחת אותם כבר על ההתחלה,כי ההרגשה הייתה בלתי נסבלת,אבל לא וויתרתי,המשכתי ללכת מפינה לפינה,תוך כדי שתקועה לי בראש מחשבה הזויה של "אני לא מצליח להרדם שעות אחרי החומר הזה,אז איך אני מצפה לשכב ולשמוע מוזיקה?".בקיצור,חלק קטן ממני עדיין היה בתהליכי מעבר מהעולם הזה לעולם השני.פשוט שמתי אוזניות,הפעלתי את In Dub של Hallucinogen (אתה מופתע שולגין,נכון?),כל האורות כבויים,ואני מסתכל לשמיים.בום,עוד פעם השמיים מחליפים צבעים,עוד פעם הכל מתפרק,והכל בתיאום עם המוזיקה,זה לא לפי הבאס,לא לפי צלילים כאלה,אלא לפי העומק של השיר.השמיים פשוט הפכו למוזיקה.ואני נשאב לזה,עוד,ועוד,ועוד,ופשוט מתפרק לחתיכות.ההרגשה הרעה הזו כבר חלפה,האי נוחות הפכה להרגשה הכי נעימה בעולם,פשוט הייתי חלק מהמוזיקה.ונגמר האלבום.אני מרגיש כאילו עקרו חלק ממני פתאום.אני מרגיש שהכל לא ממש יציב,אבל המסע הולך לכיוון טוב.

מיהרתי לשים אלבום נוסף.הפעם זה היה Jean Michel Jarre עם Aero.להבדיל מIn Dub,זו הפעם הראשונה שאני שומע את היצירות האלו.אין מילים שיתארו את מה שעברתי שם.בשלב מסויים,אני מדמיין את עצמי על כדור מברזל,ועל הברזל יש סכינים,ואני מסתובב יחד עם הכדור הזה,והוא מסתובב לפי המוזיקה,ואני מרגיש נפלא.הפסקתי כבר לתפקד,אני בוהה על נקודה מסויימת,ואני קולט שהכל מסביב יוצא מפוקוס,והנקודה הזו פתאום נהיית גדולה,ומתפרקת,ונבנת מולי שוב,וכן הלאה.והשמיים ברקע מחליפים צבעים,כרגיל,אני מסתכל לנוף,והכל מוזר לחלוטין.כל זה כשברקע מתנגנת המוזיקה,ואני באמת פשוט לא מבין כבר כלום.אני בוהה בנקודה קטנה של אור,ונוצרים בתוכה צורות,ופרצופים,וכאילו היא הפכה לדבר הכי משמעותי שיש ברגעים האלה.
בשלב מסויים,הרגשתי שאני צריך לעשות משהו,ואני לא מבין מה.אני מנסה להבין מה,אני כביכל מרגיש משהו בגוף,אבל אני לא מצליח להבין אם הגוף שלי,ומה הפעולה שאני צריך לעשות,ולמה אני צריך לעשות אותה.אחרי משהו כמו רבע שעה,הבנתי שאני צריך להשתין .
אני קם,מרגיש כאילו אני ממש ממש גבוהה,הולך לשירותים ומשתין.הלכתי למראה,הסתכלתי על עצמי,הפרצוף שלי מפורק לגמרי,אני פאקינג שדון.נהנתי מזה לגמרי,יכלתי להמשיך להסתכל על עצמי ככה הרבה זמן,אבל העדפתי לחזור למוזיקה מהר.בעל חיים שפגשתי בדרך,היה נראה מטורף.כל שיערה שלו קיבלה מסגרת שחורה קטנה,הפרווה שלו נשמה,והוא היה נראה כמו יצור מיתולוגי.

המשכתי לשמוע מוזיקה,עברתי לHallucinogen - Twisted . פה הבנתי משהו על מוזיקה.הבנתי שכל יצירה היא דמות,עם אופי,עם התנהגות.לעומת 2 האלבומים הראשונים ששמעתי ורוק פסיכדלי,Twisted היה שונה ל-ג-מ-ר-י.הוא היה פרוע לגמרי.פרוע ברמה שאם מישהו כנראה היה רואה אותי בזמן ששמעתי האלבום,הייתם חושבים שאני תחת התקף אפילפסיה או משהו בסגנון.אין לי באמת מילים לתאר את מה שהלך באלבום הזה.קטעים ווקאלים מסויימים גורמים לי לדמיין דברים "מציאותיים",והכל פשוט שבור.אני שוכב בלי חולצה,האישונים שלי בגודל של הראש שלי,המוח שלי מתפוצץ,ואני פאקינג שומע Shamanix.הרגשתי שאני מרעיש כמו המוזיקה שאני שומע,שהיא כבר שולטת לי בפעימות של הלב,ובהכל.
"The way I feel I don't expect to go to sleep for a year. I'm on fucking fire"

הורדתי קצב מהמוזיקה,כי כבר נוצרה מערבולת במוח,אני כמה שעות רצוף פשוט שומע מוזיקה ובוחן חפצים שונים שאני רואה,ופשוט משתגע (לטובה).
שמתי קצת רוק פסיכדלי טוב של Love,ונתתי לראש להרגע.ההשפעה כבר לאט לאט התחילה להשתחרר,והחלטתי להחזיר להילוך והכנסתי שוב מוזיקה אלקטרונית.בשארית כוחותיי אני מרגיש כמו כדור פינג פונג שמשחקים איתו מצד לצד כש Self Oscillation של Deedrah מתנגן ברקע.

החלטתי שזהו.אני עושה סיבוב קטן,לשחרר הכל,כל הצבעים זוהרים לגמרי,צללים מסויימים עדיין לא יושבים במקום שלהם.אני משתין שוב ,מוריד את המים וזה הרגיש לי כאילו עומד לצאת צונאמי מהשירותים.קולות של אישה שאני שומע מבחוץ נשמעים כאילו היא מדברת עם הקול הכי ציפציף שיכל להיות.כאילו עיוותו לה את הקול.אני פצוץ לחלוטין,נכנס למיטה.סוגר את העיניים,פותח,סוגר,פותח,סוגר,פותח,השמיים בצבע כחול כהה,אני כבר שומע רעשים מבחוץ,של רכבים,אנשים,והכל נשמע לא אמיתי.הרעשים הם ברוורס,מעוותים.אני מנסה להתעלם מזה,בסוף נרדם לשעתיים.ובאותו יום נרדמתי ב11 וחצי בערב בערך.


במהלך החוויה הזו,עלו לי הרבה מאד מחשבות אישיות,חלקן קשות.כל מיני עניינים לא פתורים שישבו אצלי.החומר הזה מגיע אל הכל.שום דבר לא מסתתר בפניו,כאילו הוא עובר מגירה מגירה,פותח,ומאשר.אם משהו לא יושב במקום,הוא לא יעבור הלאה.הוא הגיע אצלי לפינה מאד רגישה,וכשעלו לי מחשבות על הנושא הזה,פחדתי.פחדתי שאני אכנס עכשיו למאבק עם החומר הזה,ובמאבקים האלה האגו לעולם לא ינצח.כי האגו שלך מתייחס להכל ממה שהוא מכיר,מהחינוך,מהסביבה.הלסד הוא לא מפה,הוא לא מושפע מכל זה.מה שהחומר הזה רואה,אנחנו לא,ובגלל זה כשיש איתו מלחמות,הן קשות מאד,המלחמה היא לא בעולם הזה,בגלל זה זה לא קל.למזלי,לא נכנסתי לקרבות קשים בטריפ הזה,וחוץ מההתחלה,הכל היה מאד טוב.

המסעות שחוויתי,גרמו לי להפתח יותר להכל.להבין שאני חלק ממשהו מאד עוצמתי ומדהים.אני חלק מהטבע,חלק מהעצים,מהציפורים,מהשמיים,מהכל.כולנו מחוברים.כשצוללים לתוך הפסיכדליה לעומק מבינים את כל זה ומרגישים את זה.מבינים שצליל זה לא סתם רעש,שצבע זה לא סתם בגד שכל דבר בעולם לובש.יש שילוב בין הכל.הכל מורכב מגל אחד גדול.שיש מאחורי ההתנהלות של האנושות הרבה מעבר.יש הרבה מעבר לממשלות,לצבאות,כל אדם שהולך לבנק,למשרד,כל מטוס שטס,כל חייל שרץ,כל רכב שנוסע,כל הסיפורי החיים של כולם,יש מעבר.יש אמת גדולה שנמצאת מאחורי כל הקולנוע של האנושות.אנחנו לא יכולים לשנות את זה,אבל עצם הידיעה הזו,גורמת לך להיות מאושר יותר,שהיית בצד השני והרגשת הרבה מעבר.המחשבה שכנראה לא אפגוש יותר בחומר הזה גורמת לי להרגיש עצוב ,אבל אין לי מה להגיד חוץ מלהודות שזכיתי להתנסות בו ולקחת את כל הדברים שהוא לימד אותי הלאה,אל המשך החיים.

אני יודע שיצא ארוך,אבל באמת רציתי לשתף בצורה ברורה יותר את מה שהרגשתי וחוויתי עד כה.
תודות ל @שולגין ,שבלעדיו לא הייתי כותב את זה.
סופש נעים חברים

 

מעולה, אחלה של תיאור, נשמה חוויה פנטסטית וטובה בסופו של דבר, שמח שזה הלך לכיוון טוב בסופו של דבר.

 

אני אוהב את הטריפ הזה שלך יותר

 

ממש כיף לקרוא, עושה חשק.

 

הלוואי אצלנו תאמין לי, נשמע טריפ משמעותי ביותר.

כמה זמן לקחת הפסקה מהטריפ הראשון ?

 

נהנתי לקרוא.
שאלה קטנה: האם ההשפעות שאתה חווה אחרי הטריפ לדעתך הם עוד שאריות של טריפ או שפשוט עברת שינוי תודעתי/כימי whatever שישאר איתך עד לסוף החיים?

 

זה שינוי תודעתי שישאר,ככה אני מרגיש.יש ימים שאני מרגיש שאני פשוט קולט דברים אחרת לגמרי,ולפעמים זה מתחזק,והזמן מהטריפ רק הולך וגדל,הבנת את הנקודה?
החיים הם טריפ אחד ענק


@Coockies123
שבועיים