אמנות פסיכדלית

כולנו נתקלים כל הזמן באומנות פסיכדלית מעניינת ,
אני גם סבור ובטוח שחלק מהמשתמשים כאן גם יוצרים בעצמם,
חשבתי לנכון שיהיה נחמד שיהיה נושא מרוכז כזה בו נוכל לחלוק .

אתר מעניין בנושא שאפשר למצוא בו אינסוף יצירות מכל המינים,
מכל הסוגים ובכל הנושאים העולים על דעתכם.
https://uk.pinterest.com/search/pin...etslf=13021&term_meta[]=trippy|autocomplete|0

זה למשל גרם לי לכך שלא יכלתי שלא לצחוק למראה כל תמונה בערך,
חיבור של חי לצומח וצומח לחי . עשוי ממש טוב!
http://sudhiart.blogspot.co.il/2010/10/what-would-happen-if-you-cross-animal.html

קדימה, תנו בראש ..

 

האומן הפסיכדלי המוכר ביותר באוכלוסייה הפסיכדלית וגם מחוץ לה כנראה זה אדם בשם Alex grey. יש לו יצירות מדהימות למי שרוצה לשטוף את העיניים.

 

אשכול מעולה.

אחד האהובים עליי , אך ללא ספק חרוש מאוד - Salvador Dali

http://thirdmonk.net/high-culture/salvador-dali-art-compilation-photo-gallery-video.html

 

אוהבת בעיקר את:
סלבאדור דאלי, רנה מגריט, פרידה קאלו, מרסל דושאן, ואך גוך ואת פיקאסו בתקופה הורודה והכחולה.
ממש אבל ממש אוהבת את דאלי ואת ואך גוך. הם האהובים עליי מכולם. עבודה נקייה, אומנים מדהימים שלא העתיקו ושהיו נאמנים לעצמם.

 

עבודה נקייה מדהימה ציורים ואומנות שנעשתה במיטבה.ממש תענוג לעניים.כן יש מה לראות בלי שום קשר לפסיכודלייה או לראש צלול פשוט מדהים

 

סלבדור דאלי מהסיכום שלי בפסיכולוגיה פיזיולוגית, בהחלט אומן מרתק

בשלב הראשון של השינה מעבר לזה שלפעמים רואים דמויות. יש לפעמים פלונטרים חשיבתיים שנפתרים לנו כי הקורטקס מוריד את הפעילות ובאזורים מתחת לקורטקס יורד המשטר (השליטה) ואז הם קופצים ופותרים פלונטרים חשיבתיים.

אני אתן לכם דוגמא, בטח קרה לכם פעם שהלכתם ברחוב ופגשתם איזה חבר או חברה שהיו אתכם בתיכון ואתם עוברים ולא ראיתם אותם כמה שנים טובות. ואז שאתם פוגשים אותם ואתם נורא שמחים ומה נשמע ומה קורה וכו. ואז אתם אומרים לעצמכם בראש "יאללה איך קוראים לו". איזה לא נעים הוא ישב לידי בתיכון ואני לא זוכר את השם שלו איזה פדיחה. המחשבה הזאת מטריפה והדבר האחרון שאני רוצה זה שהוא יגיד "אתה זוכר איך קוראים לי"? ואתה מחרטט ופה ושם. אחרי שנפרדים לשלום אומרים נהיה בקשר אבל אנחנו בכלל לא יודעים איך קוראים לו. והמחשבה הזו משגעת אותנו כל היום בראש.

אחרי שהלכנו לישון בלילה מגיעים לשלב הראשון של השינה הקורטקס מוריד את הפעילות והאזורים שמתחת לקורטקס שקרובים למודעות מעירים אותנו ומזכירים לנו שזה היה משה. "יאללה זה היה משה" אתה אומר לעצמך, איך לא הצלחתי לזכור את השם שלו.

אז בשלב הראשון של השינה כל מיני מחשבות שהיו בפלונטר או שכמעט הגיעו לי למודעות, עולות למודעות. ומעבר לזכירת השם של משה לפעמים רעיונות מאוד מאוד יפים ויצירתיים עולים בשלב הראשון של השינה. ולמה הם עולים? כי חשבנו עליהם או שאזורים מתחת לקורטקס עשו עיבוד וזה לא עלה למודעות ואז בשלב הראשון הן כן מצליחות לעלות למודעות ואז מתעוררים בבוקר ולא זוכרים שוב מה היה.

"היה לי רעיון גאוני אתמול לסטארט-אפ ושכחתי אותו על הבוקר יאללה איזה באסה הלכו מיליונים". אז להבא שיש רעיונות גאוניים בשלב הראשון של השינה תכתבו אותם ישר כי אין סיכוי שתזכרו אותם בבוקר יום למחרת.

מי ששיחק על השלב הראשון של השינה ואימץ אותו ויצר דברים מדהימים זה זרם שלם באומנות המודרנית שיצרו כל מיני פסלים בעיקר תמונות הזויות זהו - הזרם הסוריאליסטי. סלבדור דאלי הוא אחד הגדולים של הזרמים הסוריאליסטים והוא הושפע מאוד מחלומותיו וציוריו נראים הזויים כמו בחלום. אז הזרם הסוריאליסטי הכיר בתכונות של השלב הראשון של השינה והם פשוט היו מכניסים את עצמם באופן מודע לשלב הראשון של השינה ואז היו מעירים אותם רגע לפני שהם נרדמו ואז הם שירטטו את הציורים הללו.

השלב הראשון של השינה הוא 10-15 דקות ואז הוא נגמר.

גם סלבדור דאלי שצייר תמונות לא יכול היה לעשות את זה ברבע שעה. אז כל פעם הם היו נכנסים שוב לשלבים וחוזרים לצייר, נרדמים מתעוררים, נרדמים מתעוררים, וכל זה בשלב הראשון וזה נורא מעצבן להתעורר ולהירדם ככה כל רגע, ובסוף גם להם זה נמאס ואז הם חיפשו משהו אחר והם עברו ל LSD. אז הזרם הזה התחיל מהשלב הראשון של השינה.