זה אף פעם לא נגמר.. ואולי אף פעם לא התחיל?

יושב על צוק באחד מהמקומות המקסימים בעולם, מהאלו שנראים כאילו יצאו מגלויה. מולי משתרע שטיח של ים כחול, וצלילים ששחפים משמיעים מתערבבים עם המוזיקה שעדיין מתנגנת ונשמעת מרחוק.עדיין חשוך אך נראה שהשמש תעלה בקרוב ותביא איתה יום נוסף.

המחשבות נעות כמו על סרט נע, אחת צצה, נארזת במהירות והבאה אחריה מגיעה.
נזכר פתאום במה שאמרת לי, איך שסיפרת לי מה את מרגישה כלפי.
כאילו שחסרות לי בעיות, מה אני אמור לעשות עם הרגשות שלך? תוהה מה את מוצאת בי, דפוק שכמוני.

ופתאום כך, בלי התראה, מדשדש לכיווני בחור אחד, מטפס בכבודו ובעצמו עד למעלה ההר, לבוש בחליפה מנצנצת שנראית כאילו לקוחה מסרט גיבורי על, זרוקה על גופו ברישול מכובד.
לא אומר מילה, פותח את תיק הצד שלו ומראה לי תפריט. יפה, גדול, נוצץ, לא תסמוך על אחד כזה? בחיים לא ראיתי כזה תפריט ושלא נדבר על זה שמעולם לא ראיתי דילר עם תפריט. והרי זה לא סתם, אנחנו מדברים על שר הסמים בכבודו ובעצמו. נראה אחד שכולם שמחים כשהוא מגיע, מביא איתו את החדשות הטובות מה שנקרא.

השמש בדיוק מנצנת על המים ומבשרת על תחילת הזריחה ואני מתרכז בקריאה וגם ככה קשה לי ועייף לי אחרי לילה ארוך.

מחלקת קנאביס ותוצריו, פטריות, קוק, ספידים ואקסטות למינהם, קטאמין, די אם טי, נגזרות של אל אס די, אל אס אי ועוד מולקולות שבחיים לא שמעתי עליהם.

הכול פירסט קלאס, לא קשה לראות. נראה בחור טוב, ידידנו, אחד שלא מתעסק עם שטויות.
הכול כתוב מולי באותיות של קידוש לבנה ואני מרגיש שכל העולם פרוש מולי, כל השפעה שמעולם העזתי לפנטז עליה וכעת הכול מונח בכף ידי, מחכה.

אבל מה? אני רק רוצה הביתה, די, לאמא.
לא יכול יותר, לא רוצה, כואב הראש, מתגעגע לזכרונות ולחיים שעליהם חלמתי בחיים הקודמים שלי. בדיוק כשבאתי לסרב בנימוס לכבוד השר בטענה ש"די אני גמור" הוא לוקח כדור סגול קטנטן ומניח לי אותו בכף היד.
שכחתי לשאול אם זה הולך עם מה שכבר לקחתי, פשוט הכנסתי לפה, ובלעתי..

###

 

וואי כתיבה מעולה...
נהנתי לקרוא אשמח להמשך

 

יש לך במקרה את הטלפון שלו?

כתיבה יפה חבר, ממתינים להסברים

 

נהניתי לקרוא... אכן כתיבה ברמה גבוהה ומעניינת אשר יצרה אצלי סקרנות לפרק ב' של הסיפור.

 

נו אז איך זה הסתיים? אני תולש את השיערות פה!!

 

not the minister we need but the minister we deserve

 

את הקטע כתבתי בערך לפני שנה. זה היה בוקר נעים וחמים, מעט אחרי הזריחה, אחרי לילה של מסיבת טבע בים המלח.

הרגשתי רע ורציתי לקחת פסק זמן.
לקחתי את עצמי ועליתי לצוק שמשקיף על ים המלח.
כשאני מלא במחשבות ורוצה לפרוק אני נוהג לכתוב ולכן התחלתי לשרבט על הנייר כל מיני קטעים שהיו לי בראש ובסופו של דבר הכול התגבש לסיפור הזה.

הדילר כמובן קיים רק בראשי והוא אינו איש אמיתי אך הוא מבוסס על חבר טוב שלי שממש מזכיר אותו

הקטע בסוף הוא מטפאורה להתמכרות בסמים ועד כמה שקשה עד בלתי אפשרי להפסיק איתם, גם אחרי שהחלטת שנמאס לך ואתה רוצה לאמא.

זה תמיד חוזר אליך.


באותה מסיבה החלטתי לעצמי שאני לא הולך יותר למסיבות טבע.
זאת הייתה תקופה של כמה חודשים בהם הייתי הולך הרבה למסיבות, כמעט כל שבוע או שבועיים.
מה עשיתי שם? אין לי תשובה ברורה.. אני חושב שפשוט חיפשתי את עצמי.

למסיבה הראשונה שלי הגעתי די במקרה, היה לי חבר טוב שהיה דיג'יי והוא התקשר אלי וסיפר לי בהתלהבות שהוא מארגן מסיבת טבע. לא בדיוק הבנתי מה זה אומר אבל זרמתי כדי לשמח אותו והגעתי, די נהניתי כי הייתה אווירה טובה ומוזיקה נחמדה.

לאחר מכן הוזמנתי לעוד מסיבה של חבר אחר, ובה נהניתי אפילו יותר:
אנשים טובים שמדברים אחד עם השני ויושבים בקאנטה אחת גדולה ומשותפת, רחבה כיפית ורגועה ומוזיקה מעניינת ומגוונת, כיף.


לאחר מכן אמרתי לעצמי "למה לא?"
והתחלתי ללכת למסיבות גדולות והמוניות ופה התחילה אצלי סלידה ממסיבות כאלה ומכל תרבות הטראנס בכלל.

בתמימותי חשבתי שמסיבות טראנס הן מקום של אנשים "היפים". כאלה שפתוחים לדבר עם כולם, אוהבי חופש, שומרים על הטבע, לוקחים סמים בחוכמה, ובכללי הולכים למסיבות כדי להתפתח, להינות ולהכיר אנשים חדשים.

מה שגיליתי בפועל הוא שתעשיית המסיבות רקובה.
מארגני המסיבה פועלים מתוך בצע כסף ולא מתוך אהבה וחיבור לטבע ולאנשים.
החוגגים מגיעים פשוט כדי "להשתגע", לוקחים סמים באופן בלתי מחושב בעליל, מטנפים את הטבע, הולכים מכות ועוד.

הדבר שהכי ציער אותי היה לגלות שרוב האנשים פשוט סגורים בקאנטה שלהם, עם החברים שלהם שאיתם הגיעו מהבית.
רוב ניסיונות ההתחברות לקאנטה אחרת נכשלו וקיבלו תגובה קרירה עד פושרת(סביר להניח שאם הייתי בחורה עם החזה בחוץ המצב היה שונה).

בנוסף, לאט לאט התחלתי לשנוא את המוזיקה, ממש פיתחתי אליה אנטי. הרגשתי שעובדים על כולם, שהמוזיקה הזאת היא באמת "רק בומים" כמו שזקנים אוהבים להגיד, הפקה שבנויה נטו על קיק ובאס וחסר בה עומק ומחשבה.

מעולם לא נדלקתי במסיבות האלה, ואולי זאת הסיבה שלא התחברתי, אבל אני לא מצטער על כך.

אחרי אותה מסיבה בים המלח הרגשתי שדי, נמאס לי ואני רוצה חופש מהמסיבות בטבע, הביתה.

מאותו הרגע לא חזרתי יותר לטבע, מחפש את עצמי במקומות אחרים..


תודה על התגובות שהשארתם פה, כיף לקבל תגובות חיוביות

 

באת לנו במטאפורות אני מבין

 

אני בהחלט מתחבר לתחושות שלך בקשר למסיבות הטבע. כבר זמן די רב שאני בפסק זמן מהכל רק בשל הסיבות שמנית. כמובן שניתן למצוא חבר'ה איכותיים אך לצערי הם המיעוט ורוב רובם של המשתתפים הם אנשים שבאים להדלק, להעביר כמה שעות ולהשאיר סביבה מטונפת סביבם.

 

כמה שאני מבין אותך. תרבות המסיבות הפכה להיות משוגעת, כמות הסמים שכל אדם צורך היא על גבול המגעילה, ללא הערכה וכבוד לחומר, שלא לדבר על ערבוב של פסיכודלים עם סוסים וקוק ואלכוהול ומה לא.

הלוואי וכל האנשים שמבינים את זה היו מתגבשים כדי לארגן מסיבה איכותית עם קאנטה גדולה ומגובשת שבה כולם יצרכו את אותו החומר וירקדו לאותם צלילים.

 

אז בוא ונדאג שזה יקרה!
כמו שכבר אמרו פה בעבר: "המהפכה מתחילה כאן"

 

יופי של יוזמה! תתחילו בלבנות נכון את הליינאפ. תנו במה לחברים קרובים שמבינים את המוזיקה של שנות התשעים ויודעים איך לבנות מסיבה פסיכדלית מההתחלה ועד הסוף. זה סופר חשוב אם לא הדבר הכי חשוב.

 

המחתרת הראשונה של פורום פסיכדליה. שולגין בוא תנגן לנו, מרשים לך לבוא עם מסיכה

 

אני לא פוסל את האפשרות

 

וואו רעיון של מחתרת של פורום פסיכדליה נשמע רעיון ממש, ממש טוב..
אבל ברור לכולנו שזה לא חוקי העניין, וכל סמוי שחפץ בכך יכול לבוא ולפוצץ.. אבל בכל זאת, אני 100% בעד המסיבה הזאת, שירים עם עומק ולא החרטא שרץ היום, אנשים טובים, ואחלה וייבים יהיו שם

 

יותר מידי דיבורים ופחות מידי מעשים
חלאס לפנטז, כולם רק מדברים.

 

זה שיר שכתבת או שאתה פשוט בן אדם פסימי ?

 

ריאליסט.

 

אוקיי, אני אקח את זה צעד קדימה - מי שרוצה להשתתף במפגש חברים בטבע שישלח לי הודעה פרטית.

 

באווירה האנונימית תנגן לנו קצת Man With No Name?