טריפ רפורט: סלוויה x10, x20.

שלום חברים.

אז לא מזמן ניסיתי סלוויה x10 ו- x20 ואשמח לשתף אתכם בחוויה. בעבר השתמשתי בעלי סלוויה רגילים (x1) במינון של שליש גרם. וכיוון שקשה מאוד (לי לפחות) לעשן ראש בגודל כזה בזמן יחסית קצר הבנתי שהגיע הזמן לנסות עלים חזקים יותר. מה גם שהחוויה של העלים הרגילים הייתה חלשה יחסית (אבל טובה בסך הכל).

מינון: החישוב שביצעתי הוא x\400 , כש- x מציין את ריכוז העלים. לדוג' – אם אני מעשן סלוויה x10 החישוב יהיה \10 400 שיוצא 40. עבור סלוויה x20 התוצאה היא 20 וכן על זה הדרך. התוצאה הסופית היא במיליגרם. כלומר את ה- x10 אקח במינון של 0.04 גרם, ואת ה- x20 תכננתי לקחת במינון של 0.02 גרם. את העלים אני מפרק למעין קססה, שם בץ של טבק בתחתית הראש ומעליו את העלים, ומעשן בבנאג. מעשן את הכל ברציפות ומחזיק את העשן בפנים כמה שיותר זמן.

סטינג: ככלל, אני עושה סלוויה אך ורק לבד. נוכחות של אנשים אחרים מסיטה אותי. אני מקפיד על חדר חשוך, תוך כדי שכיבה על מיטה מאוד נוחה, ועם מינימום בגדים (חוויות הסלוויה האישית שלי כוללות מימד מאוד גופני, והבגדים מאוד מציקים מבחינה פיזית). בחירת מוסיקה איכותית גם היא מאוד חשובה לי (כמו בכל טריפ, אני מניח).

במהלך כל החוויה אני עם עיניים עצומות. ניסיתי סאלוויה עם עינים פתוחות, ולא אגיד שלא היה מוזר ומעניין. אבל בשלב מסויים הבנתי שהרבה יותר מעניין אותי לראות מה המוח מראה לי, ופחות מה העיניים מראות.

X10: מיד אחרי השאיפה נשכבתי והוצאתי עשן באיטיות. תוך 20 שניות בערך כבר הרגשתי את התחושה המוכרת: עקצוצים בידיים וברגליים והימשכות אל תוך עולם מוכר שכבר הייתי בו בעבר... אמרתי שלום לכל הישויות שהיו סביבי, שכן הרגשתי שאנחנו כבר מכירים מאיפשהו. וזו נקודה שניסיתי להבין כבר תקופה: האם הם חלק מהאני שאנני מכיר או שמא הם טרנסצנדנטיים לקיומי באופן כללי. לא ברור לי מי הם ומה תפקידם, אם בכלל.

ההשפעה לא הייתה ארוכה במיוחד. 10 דקות פחות או יותר. בהמהלך כל הזמן הזה לא הרגשתי שאני מאבד את עצמי, כלומר הייתי מודע לעובדה שאני תחת השפעה של משהו, ובאופן כללי החוויה הייתה נינוחה ומרגיעה. כשקמתי לבסוף (אחרי רבע שעה בערך) לא יכולתי להגיד לעצמי משהו מיוחד חוץ מזה שהיה 'נחמד בסך הכל'. לצערי אני לא ממש זוכר את *החוויה עצמה*, כלומר דברים שראיתי או מחשבות ספציפיות שהיו לי. אולי כי פשוט לא היו כאלה.

אחרי שעה מנוחה החלטתי שעוד באותו הלילה אנסה את ה x20.

X20: את ה- x20 לקחתי במינון קצת יותר גבוה ממה שתכננתי. במקום 0.02 לקחתי 0.03 גרם. מיד אחרי שהראש נפל נשכבתי כרגיל, רק שהפעם נזרקתי תוך רגע למציאות אחרת, כלל לא מודע לעולם המקביל שאנחנו חיים בו (רק אחרי שהכל נגמר הבנתי משהו מוזר. התחושה *תוך כדי* עליית ההשפעה היא של רצף מחשבות אחיד בלי קפיצות. רק אחרי הכל, פתאום הבנתי עד כמה הדברים מתעקמים; המרחב, המחשבות, האני, ובעיקר המודעות לתודעה. ועוד יותר הפתיע אותי שזה קרה ברגע, בלי שהבחנתי בכלל). הפעם מצאתי את עצמי בתוך שוק. מהסוג שיש ברחוב. והדוכן הכי מעניין היה הדוכן של הפלפלים, ערבוב של ירוקים ואדומים. והתחלתי להריץ על זה צחוקים עם השתיים שהיו לצידי (שמסתבר שהיו שם כל הזמן. אם הייתי צריך לסווג אותם ע"פ החילוק הבינארי של החברה הייתי אומר שאחת מהם הייתה אישה. אישה שחורה. ולצידה עמדה מה שהסתבר להיות ילדה מ'סוג' כלשהו. אל תשאלו אותי מה זה 'סוג'). המרחב שהייתי נתון בו, או שמא המרחב שהיה אני, היה מחולק לשלוש. כאילו הכל היה עלה של צמח המחולק ע"י שניים מהורידים שלו. וככל שהזמן עבר הבנתי שהחילוק הזה שנוצר הוא בעצם אני, או שאני מייצר אותו. ומכאן הכל התחיל להתחרבש... פתאום הרגשתי שהחילוק הזה של המציאות מגיע מהפרצוף שלי. כאילו הניחו שני עלים מימין ומשמאל לאף שלי והתחילו ללחוץ עליהם קלות... זה התחיל להלחיץ אותי. וזה לא היה הכי נעים בעולם. התחושה שהפכה להיות פיזית יותר ויותר ככל שהזמן עבר הסיחה את דעתי לגמרי ולאט לאט החזירה אותי לעולם. הרגשתי שאני חייב להפסיק את זה, לקום ולהפסיק הכל. אז ביקשתי מהאישה והילדה לעצור. והם פשוט צחקו. כאילו עליתי על מתקן בלונה פארק וביקשתי לרדת, אבל המפעיל צוחק מהפחד שלי ומנסה לשכנע אותי להישאר. כשלבסוף הן אמרו "טוב בסדר, אתה יכול לרדת". בכוחות אדירים קמתי מהמיטה בלי יכולת להבין אם אני שוכב או עומד, מה למעלה ומה למטה. ברגע שנעמדתי וניערתי את עצמי הכל חזר להיות כרגיל... בתוספת סחרחורת קלה אך סבירה. מה שהכי הדהים אותי הוא שכשהלכתי מיד אחר כך להסתכל בשעון התברר לי שמה שהרגיש כחצי שעה לפחות, בעצם ארך רק 30 שניות.


אני לא יכול להגיד שחוויתי 'הארות' מיוחדות או מוות של האגו. אני כן יכול להגיד שעולם הסלוויה שנזרקתי אליו היה בנוי אך ורק ממני. התחושות הפיזיות והמחשבות, היו חלק בלתי נפרד מאבני הבניין של המרחב שהתגלה. הישויות שאני פוגש שוב ושוב הן אמורפיות במובן מסוים, עם וודאות של הכרה. כלומר ברור מאליו שאנחנו מכירים. לסיכום הייתי אומר שסלוויה לא מעניקה (לי, לפחות) תובנות על המציאות, על החיים, או על המבנים החברתיים שסביבנו. הצמח פשוט זורק אותך למימד אחר לגמרי של קיום בלי שתהיה מודע שנזרקת. שעה אחרי שהכל עבר התחלתי להיזכר במה שקרה. ישבתי עם עצמי תוהה - מה לעזאזל קרה עכשיו? ואיך לא שמתי לב שאני נשאב לעולם אחר? סאלוויה זה לא כיף לי. זה פשוט מאוד, מאוד מעניין.

בתקווה לרפורט על x40 בקרוב

 

סה"כ חוויות מעניינות בהחלט. אם כי הכמויות נשמעות ממש קטנות.
זה סם שבא ללמד אותך על נבכי נשמתך. מסתבר.
הוא לא עובד על רק על ה"מוח" אלא גם על ה"נשמה" שלנו.
כשתעלה את הכמויות ל0.1 גרם של 20x אתה תבין על מה אני מדבר בדיוק.

המקום שהסאלויה לוקחת אותנו אליו הוא כמו שאמרת-
נוצר מהתת מודע שלנו אך יש שם גם משהו מעבר, יש לה כוחות לא ברורים.

לסאלויה לבדה קשה לתת "הארות" מהסיבה הפשוטה ש99% ממה שרואים מהעולם ההוא קשה למוח שלנו לזכור כשחוזרים לעולם שלנו.
עם אסיד זה אפשרי מסתבר..
אם לא קראת- טריפ ריפורט שלי ,סאלויה 20x על אסיד :
http://forum.xn--4dbcyzi5a.com/index.php?threads/salvia-בפיק-lsd.17096/

צמח מוזר, בעל השפעה מיסטית , ממש לא פסיכדל רגיל...