אמסטרדם - פטריות :)

אחרי שסוף סוף חוויתי את החוויה הפסיכדלית הראשונה שלי ועיכלתי אותה אני יכול לספר את החוויה שהייתה לי
אז אחרי שקראתי המון ולמדתי המון על המג'יק טראפלס ועל פטריות ובדיוק הטיסה לאמסטרדם התקרבה החלטתי לנסות.
הגעתי לסמארטשופ שנקראת number 1 smartshop במרכז, רכשתי קופסא מפלסטיק של טראפלס מסוג אטלנטיס במשקל של 15 גרם. לא עלה הרבה, באיזור ה17 יורו.
הטיול עצמו היה עם עוד חבר שהתנסה גם הוא פעם ראשונה ועם ידידה שטסה איתנו שהיא שימשה כטריפ סיטרית. לאחר שקנינו את הפטריות קנינו כמה דברים במרקט הקרוב, חטיפים מים קולה, רמקול, אוזניות, אלבום של הלוקינוגן טעון,באנג, קססה ירוקה בהחלט והמון מצב רוח! יצאנו אל הוונדל-פארק. חיפשנו פינה שקטה עם נוף יפה בפארק הענקי הזה, התחלנו להתמקם ועשינו כל אחד איזה 2-3 ראש של ירק. הכל היה סבבה, אגב השעה הייתה כבר בערך 12-1 בצהריים. הירק מעט תסבך אותנו עם הפטריות כי בהתחלה חששנו מהן והתרגשנו מאוד מהחוויה הפסיכדלית הראשונה שלנו, החלטנו לאכול את הפטריות פשוט ככה ישר מהקופסא, הטעם היה גועל נפש - החבר נגעל כלכך שהקיא פעמיים ולא הצליח לאכול יותר מ8-9 גרם. אני אכלתי 15 גרם בערך השארתי ממש פירורים והורדתי את זה בשלוקים של מים לאחר לעיסות מרובות. לאחר 10-20 דקות התחלתי להבחין בשינויים, אני והחבר ישר שמנו לב שלכל דבר יש מן הילה כזו לבנה כאילו כל אובייקט ממוסגר וזוהר בצבע לבן. זה היה מטורף והתלהבנו מזה רצח, צחקנו כמו משוגעים היה ממש חשמל למשך 40-50 דקות, הכל היה יפה יותר, הצליל נשמע יותר מורכב ונמשך ונמרח לפעמים, הכל היה נראה חד בטירוף כמו בפיקסלים, חי זז ונושם. היה עץ אחד שפשוט הפך להיות טווס מושלם לכמה רגעים, לא ציפיתי לוויזואלים כאלה בעיניים פתוחות, לרגע הסתכלתי על הפרצוף של החבר והוא פשוט "התכווצץ פנימה" לא יודע איך להסביר.. זה לא היה מלחיץ אבל דווקא התלהבתי מזה וידעתי אותו ישר ושנינו צחקנו מזה. ה50 דקות הראשונות היו מטורפות, זרמים בכל הגוף, פשוט חשמל טהור. במשך הזמן שמענו שירים ברמקול וכעבור 40 דקות הצעתי שנשכב ונשמע שירים באוזניות כל אחד לבד לקראת הפיק. אבל הטריפ-סיטרית שלנו לא בדיוק עשתה עבודה טובה היא כנראה לא הבינה את המשמעות של להיות דלוקים מהתחת, והיא התלוננה שקר לה ורצתה ללכת.
אני הייתי בדיוק לפני הפיק, בערך עד ה50 דקות שעברו מאז צריכת הפטריות הכל הלך כמו שצריך, אבל שהידידה רצתה ללכת, זה התחיל לתסבך בדיוק ברגע הלא מתאים. אחרי 10 דקות היא החליטה שהיא לא יכולה להשאר ושהיא רוצה ללכת, אני והחבר היינו כלכך מבולבלים, לא ידענו מה לעשות והראש לא ידע איך לעכל את זה תוך כדי עוד 400 מחשבות שקופצות בשניה. פה אני כבר איבדתי שליטה על עצמי, היה לי מאוד קשה. בשלב הזה מה שכן הבחנתי זה שכל הרגשה פיזית מרגישה פשוט לא נורמלית וביזארית לחלוטין. כל דבר שאני נוגע בו, שונה. כל נשימה, כל שאיפה, הכל. היה רגע ששכחתי איך ללכת, פשוט לא הרגשתי את הגוף הרגשתי שאני מרחף וניסיתי ללכת תוך כדי שאני בכלל לא מרגיש את הרגליים שלי, לא ברור לי איך הצלחתי חחחח. בקיצור החברה כבר התחילה להתרחק מאיתנו ופשוט היינו כלכך מבולבלים שפשוט הלכנו אחריה, קיפלנו הכל זריז עשיתי ראש של ירק ויצאנו לדרך. פה הייתי עם חוסר שליטה מוחלט, כל קשר שלי עם המציאות היה מאוד מקרי. מצאתי את עצמי הולך בין רחובות בין אנשים, חוצה כבישים ומחכה לרכבות. כל הזמן עברה בי המחשבה "למה בנאדם דלוק צריך ללכת באמצע הרחוב ולחכות לרכבת? הוא צריך להיות בפינה שקטה ולהנות". לאט לאט הכל היה קשה יותר ויותר, עד שפשוט הגעתי לשיא. הייתי אבוד, מבולבל, לא ידעתי בכלל איפה אני מי אני מה אני לאן אני הולך איך אני הולך ולמה בכלל אני הולך?
השאלות התחילו לצוף ופשוט הגעתי לאובדן זכרון מלא. זה היה רגע שאני לא אשכח בחיים, ההרגשה הזו של הריקנות, אשכרה פעם ראשונה הייתי ריק, אתה לא יודע מי אתה, מה אתה, מה אתה רוצה לעשות ובעצם למה שתרצה לעשות משהו? פשוט עקבתי אחרי החברים שלי שזה היה נקודת האור האחרונה שלי חחחח. את ההרגשה של הריקנות הזו אני לא אשכח בחיים כנראה, ההרגשה הכי מוזרה ומשונה שהרגשתי בחיים, אף פעם לא יצא לי להתקל בהרגשה כזו, הרגשתי שהפטריות פשוט בעטו לי במוח והעיפו אותו מקצה לקצה אחרי 50 דקות. הכל היה מפחיד, ההזיות היו כלכך אינטנסיביות שהלכתי עם הפרצוף למטה כל הזמן, מה ש"החזיק" אותי דווקא היה חטיף ציפ'ס בטעם פפריקה שהיה טעים בקטע מפגר, התלהבתי ממנו כלכך שאני לא יכול לתאר אפילו, ההרגשה הזו שאני יכול לדחוף חטיף שלם בפה לבלוס ולבלוע ופשוט לא להרגיש כלום בפה או בגוף הייתה מדהימה, גמרתיי את החטיף ב10-12 שניות בערך. לאחר שהחטיף נגמר היה לי מעט קשה יותר, פשוט ישבתי במטרונית, אבוד, כלכך אבוד, פחדתי שההרגשה הזו לא תגמר אף פעם, שאני אשאר תקוע, אבל אז אמרתי לעצמי שבטח כל מי שמגיע למצב הזה חושב את המחשבה הזו ואני סתם מאכיל את עצמי סרטים. הכל היה כלכך מוזר, הייתי פשוט בלי שליטה על עצמי זה היה מפחיד פשוט, לא ציפיתי לוויזואלים כאלה בעיניים פקוחות, פשוט כל דבר שהסתכלתי עליו היה נראה כאילו יצא מאיזה עולם אחר ומטורלל שלא קשור בכלל למציאות. לפתע נכנס מישהו מאוד מוזר למטרונית, הוא היה קצת שחום עור, קירח ולבש משקפי שמש מאוד מוזרות, ענקיות וירוקות כאלה. הוא ישב מולי ומול חבר שלי והתחיל למלמל מילים מאוד מוזרות, ובקול מאוד משונה.. חבר שלי גם אכל עליו תסביך, הוא חשב שזה ישראלי שבא עם מסר מישראל ושהוא מלמל כל הזמן שם של מישהו בשם אלי פרץ :O . פה התחלתי להלחץ טיפה, עלה לי להקיא אבל כל הזמן חשבתי שאסור לי להקיא פה מול כולם, אני דלוק פיצוצים וחייב להקיא אבל פשוט אסור. פתאום התחיל להיות לי חם, הרגשתי שהמטרונית סוגרת עליי והרגשתי שכמעט השתגעתי. היה לי ממש חם . ובכלל היה קפוא בחוץ, הרגשתי שאני מזיע ממש, ושהעברתי את היד על המצח שלי, המצח הרגיש פשוט סחוט מזיעה, למרות שבכלל לא הזעתי ואפילו לשנייה, הרגשתי שאני חייב להוריד את הגקט, הורדתי אותו ומאז המצב התאזן טיפה, אבל כל הזמן הזה הייתי עדיין אבוד לחלוטין, לא ידעתי מי אני מה אני איפה אני ולמה אני בכלל. אמרתי לחברים שאנחנו צריכים להגיע לחדר כי פשוט ידעתי ששם אני ארגיש בסדר, כאילו הייתי חייב לדבוק במטרה כלשהי אחרת הייתי משתגע ונעלם בתוך תחושת הריקנות. כל 30 שניות בערך שאלתי את החברים שלי איפה אנחנו והאם אנחנו בדרך לחדר, היה חשוב לי כל הזמן לקבל תשובות מהם ולדעת מה קורה, לדעת איפה אני ולאן אני הולך. כל 30 שניות פשוט חזרתי על השאלות האלו. לפני שהגענו לחדר פשוט במכה אחת חזרתי למציאות, פתאום הבנתי איפה אני מה אני עושה פה למה אני עושה פה מי החברים שלי והכל. כמובן שעדיין הייתי דלוק תחת וההשפעה לא ירדה רק אחרי 4 שעות בערך היא נעלמה, אבל אני עוד הייתי בהלם ממש שעברתי.. לקח לי יום-יומיים להתאושש וכרגע הכל מעולה ואני אומר בפה מלא שזו הייתה אחת החוויות הכי טובות ומשמעותיות שהיו לי בחיים. לא מצטער לרגע, נכון זה היה מאוד מסוכן להתחיל כנראה עם מינון כזה שזלזלתי בו.. ממש זלזלתי.. וקיבלתי על זה בראש. הייתי עובר יותר בשלום את הטריפ עם הייתי מוריד את המינון ב5-6 גרם, אבל עדיין לא מצטער לרגע. יותר מצטער על כך שלא הייתה לי הזדמנות לשכב ולשמוע שירים באוזניות ולהתבונן בוויזואלים בעיניים עצומות, כי לא הספקתי לייחס לזה זמן...
החבר היה דלוק רצח מ8-9 גרם אבל הוא לא הגיע לאובדן זכרון כלשהו בכלל, הוא עוד איכשהו היה מצב של להסתובב ולראות אנשים.
אחרי הכל החוויה הייתה מטורפת, היא עדיין טרייה ולכן ניסיתי לספר כמה שיכלתי וכמה שעיכלתי, שליש מהטריפ אני בכלל לא זוכר.. כל הדרך מהפינה עצמה לתחנת רכבת פשוט נמחקה חחחח.
ממליץ מאוד על הפטריות האלו, אולי במינון יותר נמוך, עם סט וסטינגס נכונים וטריפ סיטר שיודע מה הוא עושה.
הגעתי למסקנה שסט אנד סטינגס וטריפ סיטר הם גורמים מאוד משמעותיים בטריפ. חזרתי עם תובנות, אני מרגיש טיפה יותר בוגר ממה שהייתי, יותר שקול, התחלתי להעריך דברים שלפני לא הערכתי כלכך.
בקיצור היה חשמל אחושרמוטה והיה מטורף.

 

בהחלט נשמעת חוויה מעולה!
פטריות גם משאירות איתם שובל של החוויה ושל תובנות שעלו למשך 3-6 חודשים.
אטלנטיס אוי אטלנטיס, כמה התגעגעתי אליכן.
מעניין כמה גרם קיובנסיס ממוצעים זה 15 גרם טראפלס מסוג אטלנטיס.
הייתי אומר שמעל 2 גרם לפי הטריפ שחוויתי, למרות שהוא היה לפני 4 שנים והרבה מים עברו בנהר..

 

יא מנהיג היה כיף לקרוא ועוד יותר לקרוא בלייב חלק מהדברים שמח שאתה איתנו

 

אכן כן התובנות והשובל שהן השאירו מורגש מאוד, ממה שקראתי באינטרנט 15 גרם אמור להיות שווה בערך ל2.5 גרם קובנסיס יבשות, משהו כזה. מאוד מיוחדות האטלנטיס האלה מאוד

 

תאמין לי אתה תותח אמיתי! אין עליך יא גבר.

 

אהבתי הקריאה אבל הייתי מעיף את החברה לא טוב לה שיעוף...הכי טוב עם חבר זהו

 

יכול להיות שזה מה שהיינו צריכים לעשות, אבל בסופו של דבר היא הובילה אותנו לחדר וזה שבר שלא היינו מצליחים לעשות בחיים חחחח, מה שכן חוץ מזה היא הייתה על הפנים.

 

חחחח אתה עוד תגרום לי לטוס לשם ואנסה על הפטריות ולא לאכול בהגזמה

 

חחחח אם זו התנסות ראשונה בפסיכדלים אז אכן הייתי ממליץ להוריד בכמות.. אין שום סיבה מוצדקת לקחת כמות של 15 גרם בפעם הראשונה, 10 גרם מקסימום יעשו לך חוויה מטורפת בהחלט.