מיקרודוזינג - ליקוויד מול LSD מודרני.

אהלן חברים,

ביקשו ממני לשתף חוויות מיקרודוזינג שניסיתי ולעשות השוואה בין החומרים שנמכרים היום כ-LSD לבין LSD אמיתי.

חווית מיקרודוזינג ראשונה. התחלתי לפני כשנתיים לתקופה של כשבועיים וחצי.

חומר: WOW של גאמה גובלין (LSD מודרני).
מינון לקרטון: 110 מיקרוגרם. הקרטון חולק ל-7.
צריכה: כל בוקר, אחת לשלושה ימים.

ביום הראשון הרגשתי מאוד אנרגטי. כמעט ולא הצלחתי לבצע שום פעולה שקשורה לעבודה. הייתי עמוס במחשבות שיצרו מעט בלבול. לקחתי הפסקה כל חצי שעה מהמטלות שלי כדי לשכב על הספה ולהירגע. אפשר לומר שהיתה תחושה מינימלית של טריפ שמנעה ממני להתפקס. אבל לא יכול לומר שלא נהניתי מהתחושה, פשוט הטיימינג היה לא במקום. ציפיתי להשפעה אחרת מהחומר, פחות פסיכואקטיבית.

ביום השני כמעט ולא הרגשתי שצרכתי את הקרטון, אבל הייתי עם מצב רוח מצויין. מוכן לעבודה ומסוגל לבצע אותה על הצד הטוב ביותר. רק שהיצירתיות שאני רגיל אליה במצב רגיל לא הייתה שם. הרגשה שמזכירה אופוריה, רוגע ושלווה, אבל ללא יצירתיות. הייתי כבוי מבחינה יצירתית וזה נורא הפריע לי. אני אדם שרגיל ליזום דברים ולגרום להם לקרות וברגע שהתכונה הזו כבתה אצלי התחלתי להרגיש לא בנוח, על אף האופוריה ומצב הרוח המרומם. משהו הרגיש לי לא תקין.

ביום השלישי הרגשתי מאוד דומה ליום השני. אופוריה, רוגע ושלווה. אבל היצירתיות לא שם, שוב. הייתי כבוי אבל יותר מאיך שהייתי ביום השני. התחלתי להעלות השערות ותיאוריות לגבי התחושות שלי, ניסיתי להבין למה זה קורה. הרי LSD כמו שאני מכיר אותו תמיד הגביר לי את היצירתיות באופן משמעותי. לא ציפיתי שהחומר הזה יפעל כמו LSD, כבר ידעתי שהוא לא, אבל כן היתה לי איזו שהיא ציפייה שלפחות במיקרודוז הוא יפעל דומה.

ביום הרביעי קיבלתי החלטה לא לצרוך את החומר. הייתי עדיין באופוריה אבל לאט לאט היא החלה להתפוגג והחלו לצוף שוב המחשבות על העתיד, העולם וכיצד אני פועל קדימה. יום למחרת התעוררתי רגיל לגמרי. מחשבות כבדות, סטרס... אתם יודעים, כמו אדם נורמטיבי. התיישבתי מול המחשב וכמו קסם פשוט התחלתי לעבוד. רעיונות החלו לצוץ שוב בראשי. פעולות שהייתי צריך לבצע בוצעו בלי בעיה וסיימתי את כל המטלות שלי בשעתיים. חזרתי לעצמי. פוףף.

חשבתי שאולי החומר הספציפי של גאמה גובלין לא התאים לי והחלטתי לנסות חודש אחרי חומר אחר, מקור אחר לגמרי, מקצה אחר של העולם. כמובן שחוויתי את אותה חוויה, אבל נתתי לחומר הזה צ'אנס וצרכתי אותו במשך שבועיים וחצי כדי לבדוק אם זה אני או החומר ולדעת בוודאות שעשיתי הכל כדי שהניסוי יצליח. אלה היו שבועיים קשים מבחינתי. הגעתי למצב שלא היה לי חשק לעשות שום דבר. אני כבוי בלי היצירתיות שלי. אני מת בפנים.

הרמתי ידיים. שיחררתי מהמיקרודוזינג בשלב זה. מאוכזב, השארתי את זה מאחורי והמשכתי הלאה בחיי.

ניסוי שני, החל לפני כחודשיים, טיפול של שבוע וחצי.

חומר: ליקוויד (LSD-25)
מינון לטיפה: 70 מיקרוגרם. טיפה טופטפה למזרק שבו נוזל שמדוד לפי 7 מנות.
צריכה: כל בוקר, אחת לשלושה ימים.

אני רק אציין שאת הטיפול בליקוויד החלטתי להתחיל אחרי כחודש וחצי שהייתי בסטרס נוראי שגרם לתחושת דפיקות לב מואצות וחוסר אנרגיות. ביקרתי אצל רופא משפחה כדי לבדוק את הנושא, בהתחלה חשבתי שאולי לחץ הדם שלי לא תקין. נבדקתי והבדיקות יצאו תקינות - דופק תקין, לחץ דם תקין. רופא המשפחה המליץ לי להתחיל טיפול בציפרלקס וכדורי הרגעה, אני מאמין שכל אדם במצבי מקבל את ההמלצה הזו מהרופא שלו, ולפי מה שאני שומע וקורא, הכימיקלים האלה גם עוזרים לאנשים מסויימים.

לי זה עשה לא טוב. הציפרלקס גרם לי להרגיש בדיוק כמו שהרגשתי כשצרכתי מיקרודוז של LSD מודרני. אופוריה, תחושה נעימה בגוף ואפילו קצת "היי". אבל היצירתיות נעלמה, שוב. מה שכן, הדופק המואץ החל להעלם כשלושה ימים אחרי שהתחלתי לצרוך את הכדורים, אבל איתו נעלמו לי החשק והרצון לעשות דברים. שוב הייתי זומבי. "דד מן ווקינג". החלטתי להפסיק את הטיפול ואז עלה הרעיון לתת שוב צ'אנס למיקרודוזינג. כמובן שיום אחרי שהפסקתי את הטיפול בציפרלקס הדופק המואץ חזר.

יום ראשון, כ-10 מיקרוגרם ליקוויד. כעבור חצי שעה אני מרגיש שאני בטריפ. עזבתי את המטלות שלי וקמתי מהמחשב. שמתי מוזיקה והתחלתי לרקוד, כאילו שאני במסיבה. לא מענין אותי שום דבר, רק לפרוק את התסכול הזה שגררתי אחריי במשך תקופה ארוכה. כמובן שלא הצלחתי לעבוד, אבל לא היה אכפת לי מכלום. פשוט הרגשתי מעולה!

ביום השני הרגשתי חצי ממה שהרגשתי ביום הראשון. רק שהדופק המואץ לא היה שם. אבל היצירתיות כן. לא רק שהיא היתה שם, השלמתי חוסרים של שבועות אחורה וסיימתי את כל מה שהייתי צריך לעשות. באמצע היום כבר חיפשתי מה לעשות כי פתאום נהיה לי משעמם. פתאום העבודה שהייתי צריך לבצע הפכה לקלה מדי וחיפשתי משהו מאתגר שאוכל לעשות. הייתי מפוצץ באנרגיות ואיכשהוא הצלחתי תמיד למצוא מה לעשות איתן, איפה "לפרוק" את פרץ היצירתיות הזה.

ביום השלישי כבר לא הרגשתי שום אפקט פסיכואקטיבי. אבל גם הדופק המואץ לא היה שם. נשארתי עם מצב רוח מעולה, אנרגיות בלי סוף ורצון לייצר לעצמי פרוייקטים חדשים לעתיד הקרוב. היום אני מאוזן. קם בבוקר אנרגטי, עם מצב רוח מעולה רוב הזמן, ואומר תודה לחומר המדהים הזה שהציל אותי, שוב.

*זוהי חוויה אישית וסובייקטיבית. אני מודע לכך שציפרלקס עושה טוב לאנשים. אני לא נגדו, פשוט לי הוא לא עשה טוב. כנ"ל LSD מודרני.

 

תודה רבה מרתק, כל החוויה של המיקודוזינג ב-LSD המודרני מזכירה לי מאוד את החוויה שאני עברתי (בצריכה של שבועיים וחצי בערך), צריך לנסות עם הליקוויד אולי יהיה סוף סוף תחליף ראוי לריטלין.

 

איזה מינון צרכת?

 

דומים פחות או יותר ואם כי לא במדויק כמוך אלא יותר לפי העין, מה גם שהיו ימים שצרכתי יותר :/

 

מסכים איתך לגבי הציפרלקס, לי אישית זה ביטל את הרגשות לגמרי.

 

אני שומע את זה המון.

 

ומה שיותר מוזר שזה עשה לי דיכאון, קצת סותר את מה שאמרתי חח

 

דווקא אני לא מוצא פה סתירה. בצורה עקיפה חוסר היצירתיות גרם אצלי לכיבוי מוחלט של כל דבר שיכול היה לגרום לי להתרוממות נפש. ציפרלקס יצר אצלי בדיוק את הפעולה ההפוכה מהמטרה שלשמה הוא נועד.

 

עשיתי ניסוי לפני שנתיים, עם קרטון לא ידוע, כל יום לקחתי שמינית, הרגשתי פנטסטי ביום הראשון, בשני, בשלישי (עד כמה שאני זוכר), אלה היו ימים מיוחדים ויפים... היה מעניין כל הזמן, הרגשתי יעיל וחי מאוד.
זה תיקן לי את הבעיית קשב וריכוז המוזרה והקשה שלי, וכשעישנתי וויד הפכתי להיות מאוד מאוד חד, הייתי רגוע למול אמא שלי ונוכח, גם בשיחות עם הפסיכולוגית זה עזר לי, הראש שלי היה נקי יותר.. המשכתי ככה שבועיים, לקראת סוף הניסוי הרגשתי שהגוף שלי מתעייף מהחומר ושאני מתחיל לאבד ריכוז ולהרגיש יותר מדי פסיכדלי.. הפסקתי.
אני חייב לציין שגם במינונים כאלה היו לי שינויים קיצוניים בראיה, האורות בהקו יותר והכל היה חד יותר, מה שהיה קצת מוזר...
מאז עברתי כמה חוויות לא נעימות בפן הפסיכדלי והכללי, ומיקרודוז יכול לערער אותי לכמה ימים ברמת החרדה.. אז אני נמנע מלהשתמש בכלי הזה, באסיד הקנדי (אוטופיה) שעשיתי ממנו מיקרודוז לפני כמה ימים הרגשתי דיי טוב, לפני שלקחתי הייתי מאוד מפוזר.. הוא מאוד עזר לי להיות יעיל, אבל למחרת הרגשתי את הנוכחות שלו וגם ברמה הויזואלית ולמול אנשים זה הכניס אותי קצת לאי שקט וחרדה.. אבל כמובן שזה קשור אליי.
מיקרודוזינג ואסיד באופן כללי גרם לי לחוות את הפוטנציאל שלי בפול פאוור, מיקרודוז גרם לי להעריך את עצמי באמת והחזיר לי את הביטחון העצמי באותה תקופה.. הרגשתי סופרמן או משהו כזה, אבל כשזה הפסיק לעבוד זה גרם לי להרבה מאוד תיסכול בגלל הבעיית פיזור וריכוז שלי שחזרה פול פאוור... מקווה שנמצא פיתרון ראוי ויציב לבעיות האלה..
פיס

 

וואו... ממש מעניין. אני רוצה לנסות גם מיקרודוזינג אבל מרגיש לי קצת חסר טעם עם אסיד מודרני. מחכה לגביש הקנדי......