התפתחות התודעה בעקבות המריחואנה

בזמן האחרון ישבתי עם חבר חדש, והוא נכנס אתי לקטע את הדת (הוא אתאיסט), הסביר לי כל מני דברים וחשוב לציין שאני מאז ומעולם מאמין חזק והדוק, עישנו ומצאתי את עצמי מקשיב לדברים שאף פעם לא היה לי אומץ להקשיב להם, התודעה נפתחה לי מאוד, הבנתי דברים ומפה לשם (אחרי שיחה של שעה) התחלתי לפקפק בדת, דברים התחילו להשתנות בי ואם פעם חשבתי ״איזה עונש אני אקבל אם לא אשמור שבת״ עכשיו אני כבר לא פוחד מזה, יורד לאט לאט מהדת...לעוד מישהו זה קרה?

 

אתה לא תשמור שבת יותר?

 

לשמור שאלות בבטן זה אף פעם לא טוב בסוף זה תמיד מתפוצץ... דבר שני כשמעשנים יש נטייה להקשיב ואין כח להיתווכח אולי זה מה שקרה אצלך לא יודע..
אצלי בכל אופן התודעה הרוחנית תמיד ניפתחת לי בזמן עישון..
בחיים לא יצא לי לחשוב מחשבות כפירה או לפנטז על חילול שבת בזמן עישון עישון ורוחניות מאז ומתמיד הלכו יחד יד ביד אם יש לך שאלות ואתה בן אדם מאמין לך לחבר קרוב או לרב שלך או כל אחד אחר שהוא בגדר דברים היוצאים מין הלב ונכנסים ללב ותשאל תברר.. בהצלחה

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל יהי רצון שניזכה למשיח וללגליזציה במהרה אמן...

 

לא התחלת לפקפק בזמן שעישנת.
אני תמיד אומר אם יבאו לי הוכחה שהתורה היא אמת הוכחה שאני לא יכול לסתור,אז אני יהיה הדוס של הדוסים.

לבנתיים אני לא מאמין לשום סיפור של ביראות העולם ואומר שאף אחד לא יכול לדעת.

מריחואנה ורוחניות זה שטיות לדעתי, בן אדם מרגיש סוג של אושר וביטחון בזמן העישון ומנסה לקשר את זה לכל מיני דברים.

 

מניסיון אישי שלי עם עישונים, משהו בהחלט משתנה בתודעה.
התחלתי להסתכל על העולם ועל דברים קטנים כגדולים מזוויות אחרות, ובכללי אני מרגיש שהפכתי לבנאדם חושב יותר, סבלני יותר וקשוב יותר לדעות של אחרים, גם מתי כשאני לא תחת השפעה.
לגבי עניין הכפירה, אין לי כל התנגדות לכך מכיוון שאני אתאיסט בעצמי ואפילו הייתי מגדיר את עצמי כ-אנטי-דתי (זאת אומרת שאני מחזיק בדעות שאומרות שהדת מסבה יותר נזק לאנושות מאשר תועלת). אבל גם אני פעם הייתי כמוך, ירא שמיים. תהליך הכפירה שלי החל הרבה לפני שהתחלתי לעשן. תהליך הכפירה שלי החל מתי שכבר לא פחדתי לחפש תשובות לשאולות שהיו לי בראש, מתי שכבר לא הסתפקתי בהשארות אלא דרשתי הוכחות.
תוך חודש של קריאה אינטנסיבית באתרי אינטרנט וספרי מדע, ושיחות ארוכות עם אנשי דת כבר הבנתי שאני כנראה האמנתי כל החיים במשהו שלא קיים. לקח לי חודשים להשלים עם זה. התחושה הראשונית הייתה חוסר אונים מוחלט: שאין באמת מי ששומר עלי, שאנחנו חיים בתוך כעוס נוראי ואין סופי, שאין לחיים איזשהי משמעות רומנטית מעבר ל: לאכול, לישון, לזיין ולמות. המחשבה על כל הדברים שמנעתי מעצמי בחיים כי חשבתי שאלוהים יכעס עלי. כל אלה הכניסו אותי לדיכאון נוראי. מודה, לא ידעתי איך לאכול את זה בתור ילד בן 16. (בזמנו). גם היה לי מאוד קשה להישאר בתוך תא משפחתי מסורתי.

בקיצור אל תיתן לזה לאכול אותך, אם יש לך שאלות/מצוקות אתה מוזמן לפנות אלי בפרטי.

נ.ב. לכל הדתיים בפורום שאולי הולכים לתקוף אותי בטענות שאני מחזיר את הנ"ל בשאלה, תרגעו, זאת ממש לא הכוונה שלי. אני בסך הכל מזהה בנאדם (אולי) בסיטואציה לא נעימה שגם אני הייתי בה, ובסך הכל מושיט יד לעזרה. זה הכל.

שבת שלום.

 

אני חושב שבעקבות זה שנפתחת לתודעה גבוהה יותר נסוגת מהתפיסה הדתית השיטחית (ביחס לרמה שלה עכשיו) ובפינך עומדת דרך של נטישה אך יש אפשרות אחרת אם ערכי הדת חשובים לך ואתה רוצה לשמר אותם אז בדת יש רבדים יותר פנמים שיכולים להתאים לרמה ההכרתית שהתפתחה לך
מה שאני אומר זה שאתה יכול לנסות להכיר את הדת מחדש מתוך הרמה ההכרתי שאת נמצא בה עכשיו
ואת זה אפשר לעשות רק עם אנשים נכונים שנמצאים במדרגה דתית של חקירה והתפתחות ולא עם ילדים שמעבירים לך פרשנות צרה ושטחית

 

הפיקפוק היה קיים בך הסם רק מציף מבטל מחסומים ומחבר לאני הפנימי לכן מגיק משרום נהיה רוחני ואתה חושב אחרת הסם מקצין הדחקות מפני שהוא נותן להם להתפרץ לתודעה בבת אחת לכן קח הכל בפרופורציות ואל תרתע מהשאלות המפוצצות כביכול שפתאום צפות לך תן לזה קצת זמן להקלט בתודעה ואז תראה שהדברים יהיו יותר ברורים

 

מצטרף לגנגה מן אני חוזר בשאלה בפעם השניה בכל שאלה שתרצה ואיזה כיוון אני יכול לעזור לך בחומרים סרטים ונסיון בהצלחה