דעה

תגידו, עוד מישהו\י חושב\ת שבשביל להתמודד כמו שצריך עם תרופה פסיכודאלית לראש צריך שהמחשבה תהיה ממש מורכבת אצל הבן אדם? ובחיי היום יום הבן אדם לא מעבד יותר מדי את המעשים וכל מה שקורה מסביב, אבל בטריפ עצמו מי עוד אוהב לחדור עמוק עמוק לתוך המוח ופשוט להנות מהשפע שהוא מציע... (כמובן שיש רגעים שנהנים מהשפע שמחוץ לגוף) ? סתם מעניין לדעת איך אנשים מעבירים את החוויה
שיהיה שבוע מעולה!!

 

לא בטוח שמורכבת, הייתי דווקא אומר "צלולה". פסיכדלים יכולים לקחת לשני מקומות מאוד מנוגדים, שמייצגים את שני הפנים של החוויה הפסיכדלית עצמה, האחד הוא הריקנות (האבסורדי, האוונגרדי, המטורף) והשני הוא הידע (השמחה התמימה, ההבנה, הגילוי מחדש, ההתעלות). אני מאמין שדרכי ההתמודדות משתנים מאדם לאדם ושאין אחד שלא חווה את שני הפנים של הפסיכדליה. השאלה היא מה הוא מאמץ מכך, האם הוא ממשיך לבהות אל תוך תהומות הטירוף (מתפלפ) או מחליט שהוא חוגג את עצם הקיום והיקום ומבין שזה שהוא לא מבין כלום מהעולם הזה ומתפקידו עלי אדמות זאת סיבה לשמוח כי יש עוד כל כך הרבה לגלות וכל כך הרבה כיוונים אפשריים לפנות בהם.
לשם הלקיחה של הדרך השנייה אני מאמין כי צריך שליטה גבוהה בהלך הרוח ובמחשבות של האינדבדואל, צריך צלילות כדי לא להיאבד בכל המידע האינסופי שמתפרץ דרך הנוירונים, צריך לעבד ולא לאבד וגם לדעת על מה לוותר ועל מה לשמור.
אני דווקא חושב שמורכבות מחשבתית מלאת רבדים יכולה לבלבל מאוד ולהשאיר תחושה של עומס על המערכות. לצד זאת אני רוצה להסתייג ולהגיד שדבר ראשון המושג "מורכבות מחשבתית" נשמע מופשט ואולי מבחינתך פירושו שונה ממה שאני מבין ממנו. ודבר שני אני חושב שבעלי מורכבות מחשבתית שכן מצליחים לעשות קצת סדר בכמויות האינפורמציה שהם מקבלים יכולים לקחת את הפסיכדלים למקומות חדשים ומופלאים. (למשל אמנים, חוקרים, סופרים וכו').
גיליתי שלעשות כזאת שקיעה אל תוך המוח היא תהליך מהנה מאוד אך אחד שקשה להחזיק לאורך זמן, תשומת הלב שלי בדרך כלל תעבור למשהו אחר בלי לשים לב. בנוסף, אני עדיין חושב שההנאה הגדולה ביותר שלי מפסיכדלים נגרמת מגירויים חיצוניים, מוזיקה יותר מכל דבר אחר. אך אני משער שאיני יוצא דופן במובן זה.

 

כל הידע שלך בפסיכודליה הוא מנסיון? אם כן זה מדהים.

 

שילוב של ניסיון וספרים של הוגי דעות כמו טימותי לירי, טרנס מקנה והגדול מכולם: אלדוס האקסלי.