1. שלום אורח, אם זהו ביקורך הראשון בפורום, עליך להירשם בכדי לכתוב הודעות ולהגיב.
    הסר התראה
  2. מומלץ לשלב סרטונים רלוונטיים מיוטיוב בהודעות, מה שיגרום להטמעת הדיון שלכם במערכת המלצות הוידאו במגזין
    הסר התראה
  3. פורום קנאביס מיועד לכל דוברי העברית בעולם, למטופלי קנאביס רפואי ברישיון ולאלו המעוניינים במידע תיאורטי וידע כללי
    הסר התראה

זני הקנאביס הסודיים של מרוקו: מסע אל בירת החשיש העולמית

הנושא בפורום 'דיווחים מהמגזין' פורסם ע"י Admin, ‏5/3/19.

  1. Admin

    Admin מנהל
    מנהל

    הצטרף:
    ‏4/5/13
    הודעות:
    5,083
    לייקים:
    297
    במהלך העשור האחרון לא הייתה אף מדינה בעולם שהפיקה (וייצאה) חשיש יותר ממרוקו. למעשה, אם ישבתם בשנים האחרונות לסשן חשיש בקופישופ באמסטרדם או במועדון קנאביס בספרד, יש סיכוי של למעלה מ-40% שעישנתם תוצרת מרוקאית.

    ענף גידול הקנאביס כל-כך משמעותי במרוקו, שעל פי הערכות ישנם קרוב למיליון אזרחים המתפרנסים מהענף באופן ישיר.

    יצאנו לביקור במרוקו כדי לגלות את הסוד מאחורי החשיש המרוקאי: כיצד הגיע הקנאביס למרוקו? אילו גנטיקות ניתן למצוא באזור? ומדוע החשיש שמכינים במרוקו היום לא דומה לחשיש המרוקאי המסורתי?


    מסתבר שכמו הרבה דברים אחרים בעולם – הכל התחיל בכיבוש.

    במהלך המאה השביעית והשמינית מתרחשות הפלישות הראשונות של צבאות ערב לאזור המגרב. בסופם של כמה מאבקים קשים הערבים יוצאים עם ידם על העליונה כשהם מצליחים לדכא את האוכלוסייה המקומית ולאסלם אותה.

    אבל צבאות ערב לא הביאו איתם למרוקו רק את אמונתם הדתית. מלבד האסלאם, צפון אפריקה נחשפה לראשונה לשפע של סחורות חדשות וגידולים חקלאיים שטרם נראו באזור, כמו הקנאביס למשל.

    [​IMG]
    הפלישה הערבית למרוקו

    מהמאה השמינית ועד המאה ה-19, חלפו למעלה מאלף שנים במהלכן נרשמו אינספור מאבקים ומלחמות במרוקו, מנהיגים קמו ונפלו, אימפריות נבנו והתפוררו, אבל תעשיית החשיש המקומית לא הלכה לשום מקום.

    רכס הרי הריף, אזור מבודד בצפון מרוקו, הפך מאז ועד היום למרחב העיקרי לגידול קנאביס – אם תרצו “עמק פרוואטי” של אפריקה.

    הקרב על שוק הקנאביס המרוקאי – כבר היתה לגליזציה?


    רגע לפני הכניסה למאה העשרים, הברברים קיבלו אישור רשמי לתחביב צריכת החשיש שלהם. זה קורה בשנת 1890 כאשר הסולטן חסן הראשון מבקש לגמול טובה לשבטים בהרי הריף על נאמנותם והסיוע שלהם בהתנגדות לניסיונות הכיבוש הספרדי בצפון מרוקו. לשם כך הנפיק הסולטן אישור מיוחד למספר כפרים בודדים לגדל ולמכור תוצרי קנאביס.

    בשנת 1906 מתכנסים מנהיגי העולם באלגסיראס שבספרד בכדי לדון על עתיד מרוקו. בתום הדיונים חותמים משתתפי הוועידה על “מסמך הסכמות” שמתייחס למגוון נושאים כמו: הקמת כוח שיטור מקומי, ייעול גביית המיסים והקמת בנק חדש. אחד הסעיפים בשולי ההסכם קבע כי שוק הקנאביס במרוקו יעבור הסדרה, אם תרצו “לגליזציה”.

    אבל האירופאים לא פראיירים, ובמסגרת אותה “הסדרה” נקבע שהחקלאים המרוקאיים יורשו למכור את הקנאביס שלהם למקור אחד בלבד: “החברה המרוקאית לטבק וקיף”, היא למעשה תאגיד אירופאי גרידא, בעיקר בשליטה צרפתית וספרדית.

    תעשיית הקנאביס המקומית המשיכה להתנהל ללא הפרעה במשך מספר שנים, עד שב-1920 הגיע עבד אלכרים אל-ח’טאבי, שהצליח לאחד את השבטים הברברים בהרי הריף כנגד הקולוניאליסטים מאירופה. בתחילה המרד הצליח בגדול ובמשך חמש שנים תמימות הצליחו הברברים אף להקים מדינה עצמאית משלהם: “רפובליקת הריף”.

    באופן אירוני דווקא כאשר תושבי הריף היו חופשיים משלטון זר נאסר עליהם לגדל קנאביס, בעיקר מכיוון שאדון אל-ח’טאבי טען שזו פרקטיקה שנוגדת את דרכי האסלאם.

    מרוקו עצמאית: איסור גורף על גידול וצריכת קנאביס


    רפובליקת הריף החזיקה חמש שנים בלבד, עד שלספרדים נשבר מהברברים בהרים ויחד עם הצרפתים הם החליטו לפשוט על האזור עם כח עצום של כמעט חצי מיליון חיילים. אל-ח’טבי נאלץ להיכנע לקולוניאליסטים והוגלה לאי נידח ליד מדגסקר. עם התמוטטות רפובליקת הריף קרס גם האיסור שהטיל אלח’טאבי על גידול הקנאביס ותעשיית החשיש המקומית חזרה לתפקד.

    [​IMG]
    אל ח’טאבי מגורש למדגסקר. 1926, פס, מרוקו

    מרוקו זוכה לעצמאות מלאה רק ב-1956. שליט מרוקו דאז, המלך מחמד החמישי, מכריז על איסור גידול ומכירה של קנאביס במדינה.

    הברברים בהרי הריף טוענים שהמלך ערך עימם “הסכם בעל-פה” בו הוא פטר אותם מהאיסור ועל כן מבחינתם הם רשאים להמשיך בייצור החשיש. ממשלת מרוקו אגב מכחישה בתוקף את קיומו של הסכם כזה.

    בסוף שנות ה-50 עזבו רוב הכוחות הקולוניאליסטים את מרוקו וחזרו לאירופה, אבל שנים ספורות לאחר מכן כבר הגיעו למגרב אירופאים מסוג אחר לגמרי, אשר שינו את תעשיית הקנאביס המקומית לנצח – ההיפים.

    “המרוקאים מאוד גאים בגנטיקה שלהם”


    בכדי להבין את השפעת האירופאים על שוק הקנאביס במרוקו, נסענו צפונה לעיר טטואן, בכדי לפגוש איש קשר אירופאי המשתף פעולה עם החקלאים המקומיים כבר שנים רבות.

    למרות הפתיחות הרבה שיש לנושא זה במרוקו, מלאכת גידול הקנאביס במדינה עדיין נחשבת לעבירה פלילית. למעשה נכון להיום יש כמעט 50,000 מגדלים שיש נגדם צו מעצר תלוי. מסיבה זו חקלאים בקנה מידה מסחרי במרוקו מאוד חשדניים ולא אוהבים שמערביים מגיעים אליהם עם מצלמה.

    פרנסיס, מטפח זנים צרפתי-מרוקאי, הסכים לקחת אותנו לביקור בשדות קנאביס של אחד השותפים שלו באזור הכפר “קטמה” ברכס הריף.

    “המרוקאים מאוד גאים בגנטיקה של הקנאביס שלהם,” אומר פרנסיס. “מבחינתם זה ממש כמו משאב לאומי לכל דבר.”

    פרנסיס מספר לנו כי זן המורשת (Landrace) המרוקאי, המכונה “בילדיה”, כלומר “מקומי”, היה בעבר נפוץ מאוד בכל צפון מרוקו, ולמרות שהוא עדיין מצוי באזור כגידול בר יש מעט מאוד חקלאים מקומיים המגדלים את הזן, בעיקר בגלל תפוקת שרף לא מספקת, וכמות THC נמוכה.

    [​IMG]
    שדה קנאביס שופע. רכס הריף, מרוקו

    ההגמוניה של הבילדיה החזיקה מעמד עד שנות השישים העליזות. בתקופה זו החלה נהירה גדולה של תיירים היפים למרוקו יחד עם אלילי רוק כדוגמת ג’ימי הנדריקס וקית’ ריצ’ארדס, חלקם השאירו לחקלאים המקומיים מתנה קטנה בדמות זרעי קנאביס מפקיסטן.

    הזן הפקיסטני לא הצליח להתאקלם היטב במרוקו, אולם בשלב מסוים הוא הוכלא עם הזן המקומי ויחד יצרו את “ח’רדאללה”, זן היברידי שהיה עמיד יותר, הביא כמות גבוהה של שרף, והכי חשוב – נתן בראש למרוקאים.

    שומרים על תפוקת חשיש יציבה


    “בערך באזור שנות התשעים, מטפחי זנים אירופאיים החלו להבריח לתוך מרוקו זרעים של זני קנאביס היברידיים,” מסביר פרנסיס. “הזנים הללו היו עמידים וחזקים יותר ובהתאם גם הפיקו כמות גבוהה יותר של שרף וריכוז גבוהה של THC.”

    תופעת גידול הזנים ההיברידים מאירופה נמשכת עד היום, והשפעתה על תעשיית החשיש במרוקו היא לא פחות ממהפכנית. מחקרי שטח שנערכו בצפון מרוקו הראו כי משנות השבעים ישנה עליה עקבית בשטחי הגידול של הקנאביס, עד השיא שהגיע ב2003 – מיליון ושלוש מאות אלף דונם. החל מאותה שנה שטחי הגידול מצטמצמים בהדרגה.

    [​IMG]
    זנים היברידים מניבים לחקלאים המרוקאים יותר שרף

    ובאמת, נתונים רשמיים של ממשלת מרוקו מצביעים על ירידה בתפוקת החשיש, התואמת את הצטמצמות שטחי הגידול. עם זאת, באירופה מטילים ספק במהימנות הנתונים שמספקים המרוקאיים. יחידות משטרה אירופאיות מעריכות את תפוקת החשיש המרוקאי דווקא באזור ה-2 עד 3 טון בשנה.

    באופן מדהים למרות העובדה שיש בוודאות פחות צמחי קנאביס במרוקו, כמות החשיש המיוצרת במדינה נשארה כמעט אותו הדבר. איך הם עשו זאת?

    כל סחורה – אירופה


    הזנים ההיברידים (חרדאללה) דורשים יותר מים מהזן המקומי (בילדיה), אז אם בעבר החקלאים הסתמכו רק על מי גשמים, היום הם צריכים לחפור בארות ולהשתמש במערכות השקיה מתקדמות יותר הכוללות טפטפות, משאבות חשמליות, צינורות, וכמובן לא מעט דשן.

    בנוסף לשיפור מערך ההשקיה והדישון, בחלק מחוות הגידול ניתן לראות חממות סגורות עם תאורה מלאכותית, מה שמקנה לחקלאים תמרון טוב יותר בתזמון פריחת הקנאביס, ומאפשר להם לעשות שימוש בייחורים ולשמר גנטיקה נבחרת. בנוסף לשדרוג מלאכת הגידול המרוקאים שדרגו גם את כל מלאכת הפוסט-קציר שלהם.

    “בשלב מסוים החקלאים המרוקאיים החלו להעסיק אירופאיים המתמחים בייצור של מיצויי קנאביס,” אומר פרנסיס. “מיצוי במעגל סגור עם פחמן דו-חמצני, BHO, רוזן פרס (Rosenpress) – מה שרק תרצה. אני חושב שזה הוגן לומר שהחשיש שמיוצר בימים אלו במרוקו לא נופל ברמה לעומת חשיש שמיוצר באירופה או צפון אמריקה.”

    השיטה המסורתית להפקת החשיש במרוקו, שנמצאת בשימוש גם בימים אלו, היא סינון יבש: מותחים פיסת בד שתשמש כפילטר מעל לקערה, מניחים על הבד את החומר הצמחי היבש, מכסים עם יריעה כלשהי ומתחילים לתופף.

    [​IMG]
    “החשיש במרוקו כבר לא נופל מהחשיש של אירופה”. בדיקת איכות של חשיש טרי

    בשלב זה הטריכומות מתנתקות מהצמח ונופלות דרך הבד ישר לקערה. טכניקה עתיקה זו פועלת היטב אך היא מניבה תוצר באיכות בינונית לעומת שיטות המיצוי המודרניות, המסוגלות למצות כמות גדולה יותר של שרף באיכות גבוהה ביותר.

    לא סתם בדיקות מעבדה שנערכו על חשיש מרוקאי בשנות ה-70 מצאו בו 8% THC בממוצע. אך מאז שנות האלפיים אחוז החומר הפעיל בחשיש שהגיע ממרוקו הכפיל את עצמו בכמעט פי 10.

    “המדינה המוסלמית הראשונה שתעשה לגליזציה”


    אין ספק שתעשיית הקנאביס במרוקו עברה כברת דרך אדירה מתקופת החשיש המסורתי של פעם ועד לשמנים ולמיצויים שמופקים כאן היום, אבל המצב רחוק מלהיות ורוד:

    אם רכס הריף היה עד לא מזמן שופע במגוון ביולוגי, המצב היום הוא שרוב החקלאים המקומיים מזניחים את שאר הגידולים. הקנאביס כגידול דומיננטי, או אפילו יחידי, הביא למעשה לאיבוד של ידע ושל פרקטיקות חקלאיות מסורתיות.

    בנוסף, טכניקות עיבוד האדמה האינטנסיביות פוגעות בטווח הרחוק בפוריות האדמה בכל המערכת האקולוגית באזור, כאשר אלפי דונם של יערות נשרפים מידי שנה כדי לפנות שטחים חדשים לגידול קנאביס.

    [​IMG]
    תעשייה עצומה ועדיין לא חוקית: גידול קנאביס במרוקו

    ואולי הבעיה הגדולה ביותר היא שכל התעשייה העצומה הזו עדיין נחשבת לא חוקית במרוקו – מה שמביא לפשיעה, אלימות ושחיתות ממסדית. כפרים המתבססים ברובם על סחר בחשיש חשופים מידי יום לסחיטה של אנשי ממשל, כך שבפועל גידול קנאביס מאפשר לראש הכפר (שנבחר על ידי משרד הפנים) לקחת את התושבים כבני ערובה ולאיים עליהם בהסגרה למשטרה בהתאם לגחמותיו הרגעיות.

    “אני חושב שכל תעשייה שמתויגת כלא חוקית יכולה להיות קרקע פוריה להתנהגות בלתי מוסרית,” מסכם פרנסיס. “העובדה שאנחנו בשנת 2019 וגידול קנאביס עדיין אסור בחוק במרוקו זה לא פחות מטרגדיה – אבל אני נשאר אופטימי, אני באמת מקווה שמרוקו תהיה המדינה המוסלמית הראשונה בעולם שתעשה לגליזציה. כמו שאומרים פה, אנשאללה!”.

    הידיעה זני הקנאביס הסודיים של מרוקו: מסע אל בירת החשיש העולמית פורסמה לראשונה באתר קנאביס.

    המשך לקרוא...
     

אהבת? שתף את העמוד עם חבריך!