1. שלום אורח, אם זהו ביקורך הראשון בפורום, עליך להירשם בכדי לכתוב הודעות ולהגיב.
    הסר התראה
  2. מומלץ לשלב סרטונים רלוונטיים מיוטיוב בהודעות, מה שיגרום להטמעת הדיון שלכם במערכת המלצות הוידאו במגזין
    הסר התראה
  3. פורום קנאביס מיועד לכל דוברי העברית בעולם, למטופלי קנאביס רפואי ברישיון ולאלו המעוניינים במידע תיאורטי וידע כללי
    הסר התראה

להלה באמסטרדם: שבוע 1 – אופוריה

הנושא בפורום 'דיווחים מהמגזין' פורסם ע"י Admin, ‏22/2/18.

  1. Admin

    Admin מנהל
    מנהל

    הצטרף:
    ‏4/5/13
    הודעות:
    4,942
    לייקים:
    296
    אחרי ביקורים מעניינים באמסטרדם החליטה כתבת המגזין להעתיק את מקום מגוריה לבירת הקנאביס ההולנדית, משם היא תדווח באופן שוטף לקהל הקנאביסטים הישראלי בבלוג אישי. פרק ראשון בסדרה: ביקור ב-4 קופישופים שמתאימים לחווית חורף.

    מאת: להלה ריי

    חודשים של ציפייה, שעות של אריזה, דקות ארוכות של חששות שאולי משהו ישתבש בדרך, אבל בסוף זה קרה. טיסה לאמסטרדם בכיוון אחד, והתחלה של חיים חדשים. בשדה התעופה חיכתה לי החברה עם אוויר מתקתק לנשימה, בטעם אננס הייז, שהעלה חיוך מיידי על הפנים. אני חופשיה, סוף סוף.

    לפני שתתחיל ההתאקלמות האמיתית בהולנד, החלטתי שבשבוע הראשון מותר ואף רצוי שאנהג כתיירת. הייתי צריכה הצדקה כלשהי להתחזרות העישונים הצפויה. בכל זאת, הגעתי לסוג של גן עדן של וויד, עם מבחר של מאות זנים עם שמות וריחות מפתים. ואולי זה חסר סיכוי לרצות לטעום את כולם, אבל בהחלט רציתי לנסות כמה שיותר דברים חדשים.

    בשבוע הראשון הספקתי לבקר בכמה קופישופים חדשים, ולחזור לכאלה שהצטיינו בביקורים הקודמים. גיליתי מקומות חדשים ונפלאים, וגם כמה שאפשר בהחלט להגדיר כמלכודות תיירים, ולוותר עליהם. עישנתי כמה זנים מדהימים, וכאלה נשכחים שלא בטוח שעולים ברמתם על הפרחים של מגדלים מוכשרים בארץ הקודש.

    אז איפה כן מומלץ לבקר בחורף הזה? הנה לכם כמה המלצות מהשבוע הראשון.


    קופישופ אמסטרדם – Coffeeshop Amsterdam


    מאז הביקור הקודם שלי בעיר, שונה שמו של הקופישופ מזה מ”דמפקרינג 2″ לשם הגנרי והמעט מבלבל “קופישופ אמסטרדם”. מבלבל כי למצוא אותו בגוגל זה לעתים אתגר. כמו בביקורים קודמים, גם הפעם חברים מהצוות גרמו לנו להרגיש בבית. אחד מהבדטנדרים הגדיל לעשות ונתן לנו חיבוק חם מעבר לדלפק כשזיהה אותנו. בהחלט לא מחווה מקובלת בהולנד הקרירה, בה מסתפקים לרוב בחיוך או בהפגשת האגרופים במקרה שאתם מגניבים.

    אחת הסיבות שקופישופ אמסטרדם הוא אחד המקומות שאני תמיד חוזרת אליהם היא מבחר הירק הרחב, במנעד גדול של מחירים. יתרונות נוספים הם מקומות הישיבה הרבים, והמוזיקה שלרוב מושמעת בווליום מדויק, ולא קודחת כמו בקופישופים אחרים. נדיר למצוא בעיר מקום שגם כיף לשבת בו, וגם מוכר וויד איכותי במחירים סבירים יחסית, וזה מה שהופך את המקום למעולה. רק לא לשכוח להוריד את הכובע בכניסה ולהצניע את הטבק בשעת גלגול. אלו חוקי המקום, ובהחלט מקפידים עליהם. מרוב שהתרגלתי לדרישה, מצאתי את עצמי מספר פעמים בשעת סטלה מורידה את הכובע בכניסה לכל מיני מקומות לא קשורים כמו סופרמרקט אלברט היין.

    [​IMG]
    קופישופ אמסטרדם בשעת ערב עמוסה יחסית

    [​IMG]
    G13 / Amnesia מקופישופ אמסטרדם


    נדמה לי שניסיתי את רוב הזנים שקיימים כרגע בתפריט של קופישופ אמסטרדם. בניגוד למקומות אחרים, התמחור כאן הוא מאוד מייצג. הזנים שנמכרים בפחות מ-10 יורו כגון צ’רי בומב (Cherry Bomb) או סוויט טות’ (Sweet Tooth) יספקו שאכטה טעימה במידה, אבל לא יהיו הפאף הבלתי נשכח שלכם מאמסטרדם. לסוויט טות’ טעם אורני מעט מתוק והצ’רי בומב הוא הייבריד חביב אך לא מצטיין בטעם או ריח. זן נוסף במחיר מוזל הוא הפקיסטני קוש (Pakistani Kush) שנמכר לפי 11 יורו לגרם. זו הייתה אינדיקה נחמדה, עם טעמים מעניינים שהזכירו לי ליקריץ ומנטה, אבל אני בחורה של טעמים מתוקים ופירותיים יותר.

    הזנים היותר יקרים בתפריט כגון סי פייב (C5 Pioneer) או גורילה בננה קוש (Gorilla Banana Kush) כבר מגיעים לרמות הגבוהות ביותר של מראה, גיזום, טריכומות וטעמים. אל.איי קונפידנשל (L.A Confidential) הוא עוד בחירה מצויינת. אינדיקה טעימה ופרחים יפהפיים שממש כואב להרוס בגריינדר. באמצע אפשר למצוא זנים כמו G13/Amnesia הקבוע בתפריט (13 יורו), שמספק שאכטה טעימה וכיפית במיוחד, או הסאוור דיזל (Sour Diesel) שאמנם הגיע בצורת פרחים קטנטנים אבל שהיו מלאי טעם הדרי מעקצץ נהדר (12 יורו).

    [​IMG]
    L.A Confidential – Coffeeshop Amsterdam

    [​IMG]
    C5 Pioneer – Coffeeshop Amsterdam


    בגזרת החשיש יש כמה מוצרים מעניינים מבית אמסטרדם ג’נטיקס (Amsterdam Genetics). טעמתי מהלמון אייס-בלוק (Lemon Ice Block) שהגיע בצבע חום בהיר יחסית, ולא היה בעל ריח מאוד חזק של חשיש. שני סוגי בלוקים אחרים שניסיתי היו ה-24k Kush וה-Doubleblue. שניהם הגיעו דביקים ברמה שהם נדבקים לנייר אם הטמרפרטורה עולה אפילו בכמה מעלות. הדאבלבלו היה החשיש הכי סטיקי שנגעתי בו בחיי. היה לו צבע כהה מאוד, רך ממש למגע ומנצנץ. חשישים כאלה לא צריך בשום אופן לחמם. הדרך הכי נוחה שמצאתי לעבוד איתם היא לגלגל מהם נקניקים דקים בתוך הקופסא שבה מכינים קססה. כך החשיש נדבק לטריכומות (קיף) שנותרות על דופן הקופסא ופחות נדבק לאצבעות. הטעם חשישי חזק וההשפעה מרגיעה מאוד.

    [​IMG]
    מבחר חשישים, מימין למעלה:
    טרופיקאנה מקופישופ לופט, מנגו קוקי מהסמוקי, למון אייס בלוק מקופישופ אמסטרדם.
    למטה נקניקי דאבלבלו בלוק מגולגלים בטריכומות

    [​IMG]
    השיטה הנוחה ביותר שמצאתי לעבוד עם חשיש דביק- לגלגל אותו בטריכומות שנותרו על משטח העבודה


    זנים מומלצים בקופישופ אמסטרדם:

    • סאטיבה: (Sour Diesel (12E) , G13/Amnesia (13E), C5 Pioneer (16E
    • אינדיקה: Gorilla Banana Kush (14E), L.A Confidential
    • חשיש: (DoubleBlue Block (9E
    בגירה קופישופ – Bagheera Coffeshop


    נדמה לי שמצאתי בית נוסף באמסטרדם. אזור החלונות האדומים הוא אזור שדי נמנעתי מלחקור אותו עד כה עקב מלכודות התיירים הנפוצות בשעות היום, והאווירה הסליזית בשעות הלילה. ההימנעות הטפשית הזו הרחיקה אותי מהפנינה שנקראת בגירה קופישופ. לפני מספר חודשים זכה הקופישופ בכמה פרסים בתחרות Elite Cup והוא גם מוכר אדיבלס (מאכלים מבוססי קנאביס) מהמשובחים בעיר. כך שהרבה לפני שנחתתי בשדה”ת סכיפהול, ידעתי שזו תהיה אחת מתחנות העצירה ההכרחיות.

    [​IMG]
    אדיבלס משובחים בבגירה

    [​IMG]
    הכניסה לקופישופ בגירה- מכשירים עצומים לשימוש חופשי


    הקופישופ עצמו לא מאוד גדול, כארבעים מקומות ישיבה. אבל אם מגיעים בשעות לא עמוסות, נחמד מאוד להזרק על הספה מול הפלזמה ולבהות בנשיונל ג’יאוגרפיק. אלא אם כן יש תכנית על צבועים שטורפים איילה. במקרה כזה ממש מומלץ לבעלי לב חלש לא להסתכל! השירות זורם ולא פלצני מדי, אם כי יש מינימום קנייה למי שרוצה לשבת. המיקום מצויין, ממש במרכז העיר, אבל לא על אחד הרחובות העמוסים שאי אפשר ללכת בהם. הקהל מורכב מתיירים, כמו גם לקוחות קבועים שתורמים לתחושה הביתית שהרגשתי במקום.

    הנקודה שבה הבגירה מצטיין היא התפריט. כזה מבחר של פרחים איכותיים קשה למצוא בספוט אחד באמסטרדם. המחירים לא זולים, אבל בבגירה יש כמה זנים מיוחדים שלא תוכלו למצוא במקומות אחרים. ברוב בתי הקפה בעיר תמצאו זנים הולנדיים ותיקים עם שמות מוכרים כמו ווייט ווידו (White Widow), אמנזיה (Amnesia), אורנג’ באד (Orange Bud) או איי.קיי (Ak47). בתפריט של הבגירה תמצאו זנים של חברות זרעים מקומיות כגון Devil Harvest Seeds או DNA Genetics לצד זנים של ברידרים איטלקיים ואמריקאיים מפורסמים פחות.

    זהו אחד המקומות היחידים באמסטרדם בהם תוכלו לטעום וויד שמיובא היישר מקליפורניה, אך תמורת מחירים מופקעים למדי. גרם של קנאביס מיובא יעלה בין 30 ל-40 יורו, בהתאם לכמות שקונים. יש גם ירק שגדל בצורה אורגנית על ידי מגדלים איטלקיים ונמכר לפי 20 יורו לגרם. אישית פחות התרשמתי מהמראה והריח שלו והעדפתי לנסות זנים אחרים. בגדול הייתי ממליצה לבדוק את הזן ולהחליט האם הוא נראה לכם לפי המראה והריח. ספציפית בבגירה לא תמיד התמחור תואם את האיכות. ב-16 יורו טעמתי זנים נשכחים ומנגד מצאתי ב-13-14 יורו כמה שאכטות נהדרות.

    [​IMG]
    סופר למון הייז משובח מהבגירה


    מרבית הזנים שניסיתי בתפריט זכו לציונים גבוהים למדי. הסופר למן הייז (Super Lemon Haze) האלמותי לדוגמא, זן שהפך לפופולארי בעיקר בזכות רשת הקופישופס ‘גרין האוס’, נמכר בבגירה לפי 13 יורו לגרם. הפרח הגיע במראה, מבנה ויישון נהדרים ושמר על הלחות המדויקת שלו מבפנים. הטעמים היו הייזיים-לימוניים ומעט מתוקים. ההשפעה הייתה מאוד מורגשת בראש. למען האמת, זה הרגיש כאילו מגרדים לי חלקים במוח עם שפכטל, אבל בקטע נעים (מסתבר שזה אפשרי). הראש הפך מעט כבד, הרגשתי כיצד הבאסים של המוזיקה הולמים בעדינות על רכותיי בעוד הסנרים נוקשים קלות על חלק אחורי יותר של מוחי. היו גם רגעים של בהיות ותקיעות והפלגות של מחשבות. לסיכום, שאכטה מצויינת תמורת המחיר. חשוב לציין שמדובר בסטלת ראש חזקה, שאולי לא מומלצת למי שעלול לסבול מחרדות ו/או למתחילים.

    [​IMG]
    Gorilla Cookies – Bagheera Coffeeshop
    הכי משובח וטעים שניסיתי בקופישופים בינתיים

    [​IMG]
    רולקס עם טעמים אדמתיים מתוקים ונגיעות לימוניות


    שתי אינדיקות שמאוד אהבתי בתפריט של בגירה הן רולקס או.ג’י (Rollex OG( וגורילה קוקיז (Gorilla Cookies). הרולקס הוא זן זוכה פרסים שמתאפיין בטעם אדמתי מתקתק עם טונים לימוניים. הפרחים היו שמנמנים, דחוסים ומיושנים במקצועיות. זו הייתה אינדיקה טעימה מאוד, ומרגיעה במיוחד. הגורילה קוקיז היה פשוט מטריף מבחינת הטעמים והנראות. הריח והטעם הזכירו לי מיצויי קנאביס משובחים מקליפורניה שזכיתי לטעום בשנה האחרונה. טרפנים לימוניים עם טעם מתקתק שמענג את החך. מבנה דחוס ורמת פרוסט נפלאה. אינדיקה טעימה במיוחד שעושה נעים בגוף ומאתגרת את יכולת התזוזה.

    שני זנים שלדעתי אפשר לוותר עליהם הם סאוור קוש (Sour Kush) ופרפל הייז (Purple Haze). הפרפל הוא אמנם הירק הזול ביותר בתפריט, והוא מגיע בצבע סגול כהה מפתה, אבל הפרחים פיציים עד מביכים והסטלה חלשלושה. הסאוור קוש היה ברמה גבוהה, אבל מבחינת טעמים זה פחות הסגנון שלי.

    [​IMG]
    פרפל הייז בגירה. סגלגל וחלשלוש

    [​IMG]
    חשיש בטעם מנדרינה. יאמי!


    החשיש הכי מוצלח שניסיתי עד כה בעיר הגיע מהבגירה והוא היחידי שאני מחכה כבר לקנות שוב. הוא נקרא 24k ונמכר לפי 14 יורו לגרם. לא המחיר הכי זול לחשיש באמסטרדם, אבל בהחלט שווה את זה. זה החשיש השני הכי טעים שעישנתי בחיים. וכן, מסתבר שיש חשישים טעימים, נעדרי טעם של חשיש בעולם הזה. ה-24k מגיע בגוונים ירקרקים ויש לו מרקם רך שמתפרק, אך לא נדבק לידיים. מבחוץ אין לו ריח של חשיש ובעצם אין לו ממש ריח דומיננטי. אבל הטעם, אלוהים, הטעם. נגיעות מעקצצות של טנג’י (מנדרינה) על הלשון. כל כך טעים שלא רוצה שהג’וינט ייגמר. כיוון שהוספתי ממנו חתיכות קטנות לקססה, זו חוויה כיפית ממש לעשן את הג’וינט ולנסות לזהות מתי נשרפה חתיכת חשיש מנדרינה ומתי זה “רק” ירק רנדומאלי אחר.

    זנים מומלצים בבגירה:

    • סאטיבה:( Super Lemon Haze (13E), Orange Diesel (14E
    • הייבריד: (Kosher Tangie (13E
    • אינדיקה: (Rollex OG (15E), Gorilla Cookies (16E
    • חשיש: (24K Gold (14E
    • מונרוקס: יש שני סוגים. היקר יותר עשוי ממוצרים יותר איכותיים ממה שבדרך כלל נמכר בעיר.
    גריי אריאה – Grey Area


    טוב, חייבת להגיד את זה. הגריי אריאה קצת עפים על עצמם, ולא תמיד בצדק. יש להם בהחלט זנים טובים בתפריט, ופרחים ברמת איכות מרשימה, אבל זו הפעם השנייה שאני קונה במקום זנים שמתומחרים ב-16 יורו ולא ממש שווים את זה. אולי הבחירות שלי היו גרועות, אבל מתוך 3 זנים שנרכשו, רק אחד היה באמת מצויין מבחינת טעמים ונראות. הזן המומלץ הזה הוא סקוטס או.ג’י (Scott’s OG) שיעלה לכם 16 יורו. הפרחים הגיעו קטנים ודחוסים והיה להם ריח משגע עם נגיעות לימוניות, שעבר גם בטעם והפך את הג’וינט לטעים מתחילתו ועד סופו.

    הבחירות הפחות מוצלחות היו הסאוור צ’יז, אחד הפרחים היותר יפים שראיתי בעיר. גם הריח היה מבטיח, אבל בדיעבד הטעם היה מאכזב. ספייסי ולא גבינתי בכלל. הבחירה השנייה שהתגלתה כלא מאוד מרשימה הייתה דווילס או.ג’י (Devill’s OG) שנמכר במחיר מופקע יחסית לאיכותו (16 יורו). הפרח היה אמנם גדול ונאה, אבל בפועל לא היו לו טעמים מרשימים או סטלה בלתי נשכחת. תמורת 16 יורו אני מצפה לקבל שאכטה לא פחות ממצוינת.

    [​IMG]
    אחד היפים והפחות טעימים

    [​IMG]
    בחירה טובה בגריי אריא סקוטס אוג’י

    אברקסס – Abraxas


    הרבה ישראלים מאוד אוהבים את המקום, והחלטתי לתת לו הזדמנות נוספת. הפעם די נהנתי מהאווירה, והקומה השנייה התגלתה כספוט די נחמד להעביר בו איזו שעה. לאברקסס מיקום מעולה, בקרבת הדאם, הכיכר המרכזית של אמסטרדם, כך שלפעמים הוא עמוס. אבל אפשר למצוא גם שעות רגועות יותר.

    האווירה תיירותית, יחסית בוגרת וטיפה יותר שקטה מקופישופים אחרים באזור מרכזי זה כדוגמת Prix dAmi. אבל הוויד, רבותיי, הוויד. בפעם הקודמת השקעתי 16.5 יורו בהוואיין הייז שהתגלה כאכזבה. שאלתי את הבאדטנדר מה הזנים הכי טעימים בתפריט והוא המליץ על שני זנים שנעו סביב 14 יורו לגרם, אבל לא הפיקו ריח מרשים כשנפתחה קופסת הפלסטיק. הוא פתח קופסה נוספת של ג’וסי פרוט (Juicy Fruit) שממנה עלו ניחוחות גבינתיים מתוקים ומפתים. בשביל 12 יורו חשבתי שזו ממש מציאה וביקשתי גרם.

    [​IMG]
    פאף בסגנון של תיקון עולם


    הפרח הריח נפלא והיה עטוי נצנצים בצורה מרשימה. אבל המבנה היה פלאפי, והיה חוסר ביישון, כך שהפרח היה רך מדי וקצת נתקע בגריינדר. ההפתעה הגדולה בסיפור היא שהטעם והריח הזכירו לי אחד לאחד את פרחי ‘ארז’ של חברת תיקון עולם הישראלית אותם עישנתי בשבוע שלפני הטיסה להולנד. הריח של הגבינה המתוקה מבחוץ שכמעט ואינו מורגש בטעם. התחושה המרגיעה למדי. זו שאכטה סבירה, אבל בהתחשב בכך שאפשר לעשן את אותו הדבר בארץ, לא הייתי בהכרח ממליצה עליה.

    קופישופ רזין – Coffeeshop Resin


    כנראה שחלפתי על פניו עשרות פעמים בעבר, משום מה מבלי להיכנס. הקופישופ ממוקם במרכז העיר, מעט לכיוון איזור היורדן. אחרי ארוחת ערב טובה חיפשנו מקום נוח להמעך בו קצת. הביקורות בגוגל היו טובות והחלטנו לתת הזדמנות לרזין. התפריט לא מאוד מרשים וכולל בעיקר את הזנים ההולנדיים הותיקים וחייבים לקנות גם קנאביס וגם שתייה אם רוצים לשבת במקום.

    בחרתי בגרם של צ’יז (Cheese), בתקווה שאולי הפעם אזכה לטעום טעמים גבינתיים שלא הרגשתי מאז הבי.בי צ’יז הזכור לטוב מהסיקור הקודם. אז גם הפעם נפלתי על צ’יז נטולת גבינתיות. אבל זה היה פאף לא רע, עם טעמים מתוקים והשפעה מרגיעה אך לא חזקה במיוחד.

    היתרון המשמעותי של המקום הוא הקומה השנייה. ספות כאלה נוחות נדיר למצוא בקופישופים בעיר, שפעמים רבות נדמה שעושים הכל כדי שלא תרגישו בנוח ותעזבו אחרי פאף זריז לטובת הלקוחות הבאים. אבל כאן מצאנו ספות רחבות, שעשו חשק להשאר בגרביים, להתמתח ולשקוע אל תוכן עם כוס תה, מול הטלוויזיה המקרטעת בהולנדית. הפלייליסט הורכב מהלהיטים השחוקים ביותר של בוב מארלי בריפיט. הקהל הורכב ברובו מתיירים צרפתיים וספרדים במגוון גילאים. סך הכל נהננו מהספה המפנקת והפינה השקטה יחסית שמצאנו להעביר בה כמה ג’וינטים של ערב.

    [​IMG]
    Resin Coffeeshop ספות מפנקות בקומה העליונה


    ביקרתי בעוד מספר רב של קופישופים, חלקם במרכז העיר כגון סיטי הול (City Hall) או וורדא (W@rda) באיזור שוק אלברט קויפ. וגם בכאלו מרוחקים יותר כדוגמת רוטס (Roots) באזור הארנה והסמוק פאלאס (Smoke Palace) הנהדר באזור גן החיות. חזרתי גם לישיבה נחמדה בקאטסו (Katsu) האהוב שם טעמתי טנג’י מצויין. וניסיתי שוב את הניו-טיימס (New Times) בקרבת הליידספליין, ששוב היה רועש מדי עבורי אבל הציג מבחר מרשים של זנים. מה אומר, אמסטרדם טובה אליי. ויש עוד הרבה מה לספר, וזנים שראויים לאזכור, אבל נשאיר משהו גם לפרקים הבאים.

    בטור הבא אספר לכם על הבחור עם הוויד הכי משוגע באמסטרדם, ועל שני סשנים – מפגשי עישון – שנקלעתי אליהם. האחד עם טוני בלבואה מאמסטרדם ג’נטיקס והשני עם חבורת מעשנים כבדים שחיים בין האינסטגרם למציאות ומתקיימים בזכות האשטאגים פופולאריים כמו #damlifegang ו #haze4breakfast. איכשהו שרדתי את כל העישונים המוגזמים האלה כדי לספר.

    [​IMG]
    ברוכים הבאים לאמסטרדם


    מפת הזנים המלאה:


    הפוסט להלה באמסטרדם: שבוע 1 – אופוריה הופיע ראשון בקנאביס - מגזין עם כיוון

    המשך לקרוא...
     

אהבת? שתף את העמוד עם חבריך!