השלכות פיזיולוגיות של LSD

לאחר שתי התנסויות עם LSD (או מה שמתיימר להיות, קראתי את הדיונים) זה משפיע עלי פיזולוגית ממש רע - הרגשה שקצת קשה להסביר אותה, כאילו מערכת העצבים בקריסה. אני מרגיש את השרירים בכל הגוף רופפים ורועדים. ממש בכל הגוף, מכפות הרגליים ועד לפה (לא נעילת לסת. כאילו הפה מתעוות ואני מתקשה לשלוט בו). זה הולך ומחמיר ככל שהשעות חולפות, וקשה במיוחד אחרי ששהפעות הפסיכדליות חולפות. זה עדיין לא עובר לגמרי אפילו אחרי 12 שעות. בשעות האחרונות גם הרגשתי את החלק השמאלי של הפנים רדום, כמו אחרי הרדמה אצל רופא שיניים (מדגיש שזה היה ממש בשעות האחרונות ובכל מקרה לקרטון לא היה טעם מר או טעם בכלל). בנוסף לזה גם הראיה נהיית ממש מטושטשת והשמיעה אטומה ומעיקה ככל שהשעות חולפות

מישהו פעם נתקל בדבר כזה? יודע מה אפשר לעשות?
בעבר התנסיתי רק עם פטריות, וגם במינון גבוה לא היה שום דבר שדומה לזה. זה גרם לי לתחושת קור וחולשה, אבל שום דבר שמתקרב להרגשה האיומה הזו

 

אין LSD אמיתי, ל-LSD אמיתי אין יותר מידי השפעות פיזיולוגיות:

סכנות בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמודה אופקית מהווה את היחס בין מנה פעילה לבין מנה קטלנית, עמודה אנכית מהווה את פוטנציאל ההתמכרות[11][12]
מבחינה בריאותית החששות העיקריים לגבי שימוש ב-LSD מתייחסים יותר לרפואה פסיכיאטרית מאשר לסיכון של נזק פיזי לגוף או למוח. חוקר ה-LSD הבכיר, ד"ר דוד ניקולס (אנ'), יו"ר פרמקולוגיה באוניברסיטת פרדו וראש אחת המעבדות המובילות בעולם בחקר LSD, ציין במאמרו משנת 2004 הסוקר הלוצינוגנים, "אין שום ראיה כי איזשהו הלוצינוגן, אפילו ההצילוגן החצי מלאכותי ומאוד עוצמתי כמו ה-LSD, אי פעם גרם לנזק כלשהו לאיזשהו איבר בגוף האדם. [...] הלוצינוגנים לא גורמים לשינויים מסכני חיים בתפקוד הלב וכלי הדם, הכליות או הכבד כיוון שאין להם זיקה לרצפטורים ולמטרות הביולוגיות האחראיות על תפקוד חיוני בסיסי". מוות כתוצאה מההשפעות הפרמקולוגיות של ה-LSD לא תועדו בבני אדם.

עם זאת, כמו כל הסמים הפסיכואקטיביים, LSD יכול לגרום לשינויים קוגניטיביים ורגשיים, אשר יכולים להשפיע רבות על ההתנהגות. עם סמים פסיכדליים כמו LSD, יכולים להיות שינויים עוצמתיים ובלתי צפויים בחשיבה ובתפישה. בזמן השפעת סמים אלו, אדם יכול להפגין כושר שיפוט לקוי והתנהגות הזייתית העלולה להוביל לתאונות או למצבים מסוכנים. סמי הזיה עשויים לזרז תגובות פסיכוטיות או דיכאון אצל אנשים בעלי נטייה למצבים פסיכיאטריים אלו. אצל אנשים מסוימים, חרדה לטווח ארוך או דיכאון עשויים לנבוע מחוויות לא נעימות או חזיונות מפחידים שהתרחשו במהלך החוויה הפסיכדלית.

בעבר דווחו השפעות חיוביות של LSD על הבריאות, כולל שיפורים בתחום בריאות הנפש; חיבור לרוחניות; תובנות על העולם ותובנות אישיות; טיפול בכאבי ראש מקבצים; שימוש בהתגברות על התמכרות לסמים אחרים; הפחתת השימוש בתרופות לשיכוך כאבים והפחתת רמות חרדה בקרב אנשים בעלי מחלות סופניות. אף על פי שמחקרים קליניים בקנה מידה קטן על ידי מעבדות מדעיות לגיטימיות הציעו כי טענות אלו עשויות להיות ראויות לחקירה נוספת, מחקרים קליניים רחבי היקף מצאו מתאם גבוה בין השפעות חיוביות ארוכות טווח לשימוש בפסילוסיבין, ש-LSD הוא הלוצינגן סינתטי שלו.[13]

פסיכוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרים מצביעים על האפשרות כי ל-LSD יש יכולת לעורר סימפטומים פסיכוטיים אצל אנשים בעלי נטייה לפסיכוזה. מאחר שהפרעות פסיכוטיות או סכיזופרניות מתבטאות בעיקר בקרב אנשים בשנות העשרה המאוחרות שלהם או בתחילת שנות העשרים, באותו גיל שבו השימוש ב-LSD הוא הנפוץ ביותר, הבחנה זאת איננה ברורה לחלוטין. אנשים עם היסטוריה משפחתית של סכיזופרניה או התפרצות מוקדמת של מחלת נפש, עלולים להיות תחת יתר סיכון, כיוון ש-LSD ידוע כי עלול להקדים בעיות פסיכולוגית עתידיות. עם זאת, טוענים חוקרים כי "למרבה המזל, סמים אלו נראים כי אינם מסוגלים לייצר מחלות נפש מכלום אצל אותם אנשים בריאים מבחינה נפשית, מצד שני עלולים לזרז מחלות כאלו אצל אנשים בעלי נטייה."[14] תופעת לוואי זו כנראה נדירה למדי: כמו שד"ר דוד ניקולס צפה בשנת 2004: "בחיפוש במדליין שבוצע בתחילת שנת 2003 עבור דו"ח על מקרה שבו LSD גרם לפסיכוזה, נמצאו רק שלושה דוחות ב-20 השנים הקודמות."

פלאשבקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"פלאשבקים" מדווחים כתופעה פסיכולוגית שבה הפרט חווה אפיזודה של כמה מההשפעות הסובייקטיבית של ה-LSD זמן ארוך לאחר שהשפעת הסם פגה, בדרך כלל בימים שלאחר מנה טיפוסית. בכמה מקרים נדירים, פלאשבקים דווחו כי נמשכו זמן רב יותר, אך בדרך כלל הם נמשכים זמן קצר, ומאוד מתונים בהשוואה ל"טריפ" ה-LSD עצמו. פלאשבק יכול לשלב היבטים חיוביים ושליליים של טריפ LSD, ובדרך כלל נגרם/מוער על ידי שימוש בסמים אחרים כגון אלכוהול או קנאביס, על ידי מתח נפשי, או על ידי עייפות. פלאשבקים הוכיחו את עצמם כקשים למחקר, והם כבר לא מוכרים רשמית כתסמונת פסיכיאטרית אמיתית. עם זאת, השימוש במונח בשפה המדוברת נמשך, ובדרך מתייחס לכל חוויה ללא סמים המזכירה השפעה של סם פסיכדלי, עם הקונוטציה הטיפוסית כי האפיזודה של החוויה היא למשך זמן קצר. אין הסבר מוחלט עבור החוויות האלה. כל ניסיון להסביר חייב לשקף מספר תצפיות: הראשונה, מעל 85 אחוז מן המשתמשים ב-LSD טוענים כי מעולם לא חוו "פלאשבק"; השנייה, התופעה נראית כי קשורה לשימוש ב-LSD, אם כי קשר סיבתי לא בוסס; והשלישית, שיעור גבוה יותר של חולים פסיכיאטריים דיווחו כי חוו פלאשבק מאשר משתמשים אחרים.[15] מספר מחקרים ניסו לברר מה הסיכוי למשתמש ב-LSD, אשר לא סובל מבעיה פסיכיאטרית ידועה, לחוות פלאשבק. מחקרים גדולים יותר כללו את בלומנפלד בשנת 1971[16] נאדיצ' ופאנוויק בשנת 1977,[17] אשר הגיעו לתוצאה של 20% ו 28%, בהתאמה.

HPPD[עריכת קוד מקור | עריכה]
HPPD (שם מלא: Hallucinogen persisting perception disorder) מוגדרת במהדורה הרביעית של DSM בתור הפרעה שמתבטאת בהזיות קבועות, בעיקר ויזואליות, גם זמן רב לאחת סיום ה"טריפ". סקירה שנערכה לאחרונה מצביעה על כך ש-HDPPD (כפי שמוגדר ב-DSM) אינה שכיחה ומשפיעה על אוכלוסיית משנה פגיעה של משתמשים.[18][19]