סן פדרו

זילזלתי . בלי ספק. סן פדרו לא עבה, אפילו קצת רזה אפשר לומר, צמח לו בגינה ואני זילזלתי. היום, מוקדם בבוקר ניגשתי, חתכתי קוצים, קילפתי קליפה חיצונית לאט ובסבלנות, פרסתי מיקסרתי עם מים. בישלתי שלוש שעות וחצי, סיננתי ושתיתי. בקיצור: זילזלתי. עכשיו לילה. עוד לא אכלתי כלום אבל אלוהים, שלא ייגמר לעולם. זרמים בכל הגוף. הראש צלול אבל לא איכפת לו. הצבעים חדים כמעט כמו עם פיטריות. אבל מכאן מתחיל ההבדל: אדון מסקלין יש לו אג'נדה משלו ויש לכבדה. אני חושב על האנשים הנחמדים למעלה בהרי האנדים. שם יש כבוד לאדון מסקלין. ידידי המופלא סן פדרו אני נישבע! לעולם לא אזלזל בך יותר.

 

בחיאת אחינו,,
איך הבאת זרעים? מאיפה?

 

מוכרים את הקקטוס הזה בדי הרבה משתלות.
גם המכון הוולקני (משרד החקלאות) מגדל אותו במספר אתרים.
מה גם שהוא קיים במספר אוספים של סוקולנטים ברחבי הארץ.
לא ממש רודפים אחרי הקקטוס הזה.